,מִזְמַן כְּבָר בְּלִבִּי הִתְרַעֲמוּת שׁוֹתֶקֶת

.אֵינֶנִּי רָץ נִלְהָב, כְמוֹ בִּנְעוּרַי, לִקְרָב

,אֶל הֶחָזוֹן הָרָם נַפְשִׁי אֵינָהּ שׁוקֶקֶת

בִּשְׁמֹעַ הֶמִיַּת הַסַּעַר הַמְּרֻחֶקֶת

.אֲנִי שַׂמֵח שֶׁאֵלַי הוּא לֹא קָרַב

.קִבַּלְתִּי פְּנֵי סוּפוֹת, בְּלִי לְהַחְוִיר, לֹא פַּעַם

,לְנִצְחוֹנוֹת חִכִּיתִי מָלֵא בְּגַאֲוָה

,אַךְ הִתְקָרֵר לִבִּי – וּשְׁקִיעָתִי קְרֵבָה גַּם

וְאֶל עוֹבֵר וָשָׁב כְּבָר לֹא אֶשְׁלַח בְּזַעַם

קְרִיאָה לִקְרָב נוֹעָז - אֶשְׁלַח מִלָּה טוֹבָה.

עָיַפְתִּי לְחַפֵּשׂ שָׁמַיִם עַל הַחֶלֶד,

עֲנַן סְפֵקוֹת כָּבֵד כִּסָּה חֲלוֹמוֹתַי...

אֲנִי רוֹצֶה שָׁלוֹם וּנְשִׁיָּה גּוֹאֶלֶת,

חַרְבִּי קָהְתָה. בַּלַּיִל, עֵת הַדְּמָמָה מוֹשֶׁלֶת,

קוֹלוֹת הַהִתְפַּיּסוּת כְּבָר מְדַבְּרִים אֵלַי.

1883