היה הייתה פקידה ולפקידה סרגל,

ארוך מן הרגיל, מבריק, עשוי ברזל.

בעזרתו בנתה לוחות וטבלאות

ומדדה מרווח לכל ספרה ואות.

ולא היה כמותו ביושר ודיוק:

קווים ללא זגזוג וכל מספר בדוק.

הכול בו נעזרו, חכם וגם אוויל,

עוד לא היה סרגל כה חד וכה יעיל.

אך יום אחד סגריר החליטה הפקידה –

עליה לשנות צורת העבודה:

תחילה, לכל טבלה רק להחליף כותרת,

אחר כך הפרטים לכתוב בדיו אחרת,

מילים – להאריך, נוסחה – קצת לשנות,

ליצור גופן חדש ולעגל פינות.

בכל המשימות הצליחה הפקידה,

ובאחת בלבד כשלה ולא עמדה:

פינות הטבלאות ניסתה היא לעגל,

בזויות שונות כיוונה את הסרגל:

קצת סיבבה לשמאל, אחר כך לימין,

אך הוא הלך נחרץ בדרך מישרין.

ולא שהתעקש מכוח ההרגל –

רק כך היה יכול, הרי עשוי ברזל.

הקרב היה ארוך, מתיש ומנופח,

דפי המסמכים ניבאו כבר מהפך,

אך הפקידה אשר התעצבנה כל כך

השליכה הסרגל ישר לתוך הפח.

את כל הטבלאות בנות ערך חיוני

החלה לעגל באופן ידני,

בדרך נאלצה למחוק כמה תכנים,

לחצות את הקווים בחוץ ומבפנים,

עיגלה פינה-פינה... וככה בלי משים

הפכה הטבלאות לאפס אפסים.