Федор Тютчев

ФОНТАН

Смотри, как облаком живым

Фонтан сияющий клубится;

Как пламенеет, как дробится

Его на солнце влажный дым.

Лучом поднявшись к небу, он

Коснулся высоты заветной —

И снова пылью огнецветной

Ниспасть на землю осужден.

О смертной мысли водомет,

О водомет неистощимый!

Какой закон непостижимый

Тебя стремит, тебя мятет?

Как жадно к небу рвешься ты!.

Но длань незримо-роковая

Твой луч упорный, преломляя,

Свергает в брызгах с высоты.

1836

רְאֵה, אֵיךְ כְּעָנָן מֻפְרָח

,מִזְרֶקֶת מַיִם מִסְתַּלְסֶלֶת

,אֵיךְ מִתְרַסֵּק, בּוֹעֵר כַּפֶּלֶד

.בַּשֶּׁמֶשׁ, עֲשָׁנָהּ הַלַּח

בְּקֶרֶן אוֹר אֶל עֲנָנָה

- תַּמְרִיא, תִּשַּׁק פִּסְגָּה נִשְׂגֶּבֶת

וּבְרִבְבוֹת גּוֹנֵי שַׁלְהֶבֶת

.לִפֹּל הִיא אַרְצָה נִדּוֹנָה

,הוֹ, אַתְּ, מִזְרֶקֶת הֲגִיגִים

!אֲשֶׁר שׁוֹפַעַת וְקוֹלַחַת

הוֹ, אֵיזֶה חֹק פִּלְאִי אוֹ דַּחַף

?אוֹתָךְ מֵנִיף, אוֹתָךְ מַפְעִים

!אֵיךְ הַמָּרוֹם אוֹתָךְ מַקְסִים

אַךְ הַגּוֹרָל בְּיָד אִלֶּמֶת

מַטֶּה קַרְנֵךְ הַמִּתְרוֹמֶמֶת

.וְיַפִּילֶנָּה בִּרְסִיסִים

1836