Юрий Штерн

А я здесь больше не живу…

Спускаюсь, выхожу из дома,

Толпой несом, в метро плыву.

Все так привычно, так знакомо.

Но я здесь больше не живу.

Записки старые не рву,

Звоню - все те же две копейки,

И голос той же канарейки.

Но я здесь больше не живу

Не уж-то это наяву?

Я в жизнь, как в память, погружаюсь.

С друзьями пью.

Встаю.

Прощаюсь.

Ведь я здесь больше не живу.

Москва 1989 год

יורי שטרן

...כָּאן, כְּבָר אֵינֶנִּי מִתְגּוֹרֵר

יוֹצֵא הַחוּצָה אֶל הָרְחוֹב

- הָמוֹן סוֹחֵף אוֹתִי מַהֵר

הַכֹּל מֻכָּר, לַלֵּב קָרוֹב

.אַךְ כָּאן אֵינֶנִּי גָּר יוֹתֵר

פְּתָקִים שֶׁל פַּעַם עוֹד שׁוֹמֵר

בַּכִּיס – אוֹתוֹ הָאֲסִימוֹן

אוֹתוֹ נִגּוּן לַפַּעֲמוֹן

אַךְ כָּאן אֵינֶנִּי גָּר יוֹתֵר

?הָאִם חוֹלֵם אֲנִי אוֹ עֵר

?אוֹ חַי אֵי-שָׁם בְּזִכָּרוֹן

מִפְגָּשׁ

כּוֹסִית

חִיּוּךְ אַחֲרוֹן

.כִּי כָּאן אֵינֶנִּי גָּר יוֹתֵר

מוסקבה 1989