לַשִּׁעוּר לֹא הָיָה צִלְצוּל

לַשִּׁעוּר הָיְתָה טוֹבָה

בִּתְחִלָּה עִם מִטְפַּחַת,

אַחַר כָּךְ עִם כּוֹבַע,

אַחַר כָּךְ שָׂמָה פֵּאָה.

בַּשָּׁעָה שֶׁהָיְתָה מַגִּיעָה

הָיָה מַתְחִיל הַשִּׁעוּר,

גַּם אִם טִפָּה בְּאִחוּר

אַךְ לְלֹא פִּטְפּוּטִים בִּכְלָל –

זֶה הַכְּלָל,

וְאִם נִתְנַהֵג כְּעֵדֶר -

אָז טוֹבִי תִּקְרָא לְסֵדֶר!

כֻּלָּנוּ צְמֵאוֹת לְהַחְכִּים -

עוֹקְבוֹת אַחֲרֵי הַפְּסוּקִים,

וְטוֹבִי בֵּינְתַיִם

קוֹרֵאת הֶעָרוֹת שׁוּלַיִם.

וְאַחֲרֵי שֶׁבָּהֶן תְּעַיֵּן

תּוֹסִיף לָנוּ עוֹד פֵּרוּשׁ מְעַנְיֵן.

וּמָה נַעֲשֶׂה כָּעֵת

כְּשֶׁטּוֹבֵי כָּאן לֹא נִמְצֵאת?

נִהְיֶה כְּתַלְמִידוֹת טוֹבוֹת

שֶׁלּוֹמְדוֹת בְּשֶׁקֶט גַּם כְּשֶׁהַמּוֹרָה לֹא בַּכִּתָּה!