כ"א בטבת  תש"ע

לחַיָּלֶה (חיה רוזה) המתוקה

יֶשְׁנָן נְעָרוֹת חֲרוּצוֹת,

תּוֹרְמוֹת, מִתְנַדְּבוֹת בְּלִי הֶרֶף.

כָּאֵלֶּה הוֹלְכוֹת לְשֶׁלֶ"פ.

יֶשְׁנָן נְעָרוֹת שֶׁאוֹתָן

שׁוֹלְפִים רַק אַחַת מֵאֶלֶף,

כָּאֵלֶּה בָּנוֹת שֶׁל שֶׁלֶ"פ.

וְיֵשׁ יְחִידָה בְּמִינָהּ,

הֲכִי מְתוּקָה וּמְיֻחֶדֶת

וְלָהּ יֵשׁ הַיּוֹם יוֹם הֻלֶּדֶת.

אָז מָה נְאַחֵל לָעַלְמָה?

הֵן יוֹם הַהֻלֶּדֶת הַחַי לָהּ,

בַּמֶּה נְבָרֵךְ אַתְּ חַיָּה?

בְּאֶלֶף דַּקּוֹת שַׁלְוָה,

בְּשֶׁפַע רְגָעִים שֶׁל רֹגַע,

בִּרְעוּת שֶׁאֵינָהּ נָמוֹגָה,

בִּצְרוֹר נִגּוּנִים וְשִׁירִים

שֶׁאֶל נִשְׁמָתָהּ יֶעֱרָבוּ,

בְּצִיץ שֶׁבִּשְׁמָהּ מְעֹרָב הוּא.

בְּחֹרֶף גָּשׁוּם וְקַר,

בְּרוּחַ נוֹשֶׁבֶת

 חֵלֶף

הַחֹם הַלְּבָבִי בַּשֶׁלֶ"פ.