טוֹב וָרַע – הֵם מִתְחַבְּאִים

בַּדְּבָרִים הֲכִי קְטַנִּים:

בְּמִלִּים וְחִיּוּכִים,

לִפְעָמִים בְּלִכְלוּכִים.

הִנֵּה יֶלֶד שֶׁאָכַל אַרְטִיק וְחָטִיף,

אֶת הָעֲטִיפוֹת לַכְּבִישׁ הוּא מִיָּד הֵעִיף

וְעַכְשָׁיו הַרְבֵּה לִכְלוּךְ מִתְעוֹפֵף בָּרְחוֹב.

מַעֲשֶׂה כָּזֶה, חָמוּד, מַעֲשֶׂה לֹא טוֹב.

יֶלֶד זֶה אָכַל בַּחוּץ צִ'יפְּס וְשׁוֹקוֹלָד,

אֶת הָעֲטִיפוֹת מַמְשִׁיךְ לְהַחְזִיק בְּיָד.

כָּל הַלִּכְלוּכִים מַקְפִּיד הוּא לִזְרֹק לְפַח,

כָּכָה יַעֲשֶׂה תָּמִיד יֶלֶד מְחֻנָּךְ.

לַיְלָה כְּבָר עַל הַשָּׁעוֹן

אָז הִגִּיעַ זְמַן לִישׁוֹן.

הַיַּלְדָּה הִתְרַחֲצָה,

לַמִּטָּה מַהֵר קָפְצָה,

אֶת הַחֶדֶר הִיא קִשְּׁטָה

בִּבְגָדֶיהָ שֶׁפָּשְׁטָה.

כְּבָר שְׁלוֹשָׁה יָמִים בַּחֶדֶר

נִזְרָקִים עַל הָרִצְפָּה

חֲצָאִית, חֻלְצָה וּסְוֶדֶר,

מִכְנָסַיִם וְצִפָּה.

כָּאן לִמְצֹא דָּבָר - זֶה נֵס,

כָּאן שׁוֹלֵט אִי סֵדֶר,

לֹא נָעִים לְהִכָּנֵס

לְאוֹתוֹ הַחֶדֶר.

וְהִנֵּה יַלְדָּה אֲחֶרֶת

חֲרוּצָה וּמְסֻדֶּרֶת,

הִיא אָמְנָם קְטַנָּה כְּמוֹ זֶרֶת

אַךְ לְאִמָּא כְּבָר עוֹזֶרֶת.

כַּאֲשֶׁר בַּבֹּקֶר קָמָה

הִיא קִפְּלָה אֶת הַפִּיגָ'מָה

וְסִדְּרָה אֶת מִטָּתָהּ,

גַּם הִסְפִּיקָה לְהַלְבִּישׁ

אֶת אֲחוֹתָהּ הַפָּעוֹטָה.

הַיַּלְדָּה כֵּלִים שׁוֹטֶפֶת,

(הֲרֵי אִמָּא עֲמוּסָה),

חֻלְצָתָהּ הַמְּלֻכְלֶכֶת

מַכְנִיסָה לְסַל כְּבִיסָה.

זֶה טוֹב וּכְלָל לֹא מְיֻתָּר

לִהְיוֹת נָקִי וּמְסֻדָּר.

אוֹטוֹבּוּס מָלֵא נוֹסְעִים,

כָּל הַמּוֹשָׁבִים תְּפוּסִים,

אֵין מָקוֹם לָשֶׁבֶת.

וּפִתְאוֹם עָלְתָה קְשִׁישָׁה,

נֶעֶמְדָה בַּדֶּלֶת.

נַעַר זֶה קָפַץ מִיָּד,

וְעוֹמֵד זָקוּף בַּצַּד.

הַזְּקֵנָה יָשְׁבָה בְּנַחַת,

בְּכִסְּאָהּ הִיא מִתְרַוַּחַת.

נַעַר טוֹב הוּא וְרַחוּם,

כָּךְ תִּנְהַג אַתָּה גַּם כֵּן,

כִּי "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם

וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן".

עוֹד דֻּגְמָה לְרַע וָטוֹב?

בּוֹא תֵּשֵׁב יוֹתֵר קָרוֹב.

יַלְקוּט עַל גַּב, בְּיָד דַּפִּים,

הַיֶּלֶד שָׁב מִלִּמּוּדִים.

לְיָדוֹ בָּרְחוֹב עוֹבֵר

חַיִּים – אַבָּא שֶׁל חָבֵר.

אֶתְמוֹל בְּגַן הַמִשְׂחָקִים

הֵבִיא לוֹ חַיִּים מַמְתַּקִּים.

טְעָמָם הַמְּעוּדָן

עַד עַתָּה בַּפֶּה לֹא פָּג,

אַךְ הַיֶּלֶד הַקָּטָן

לֹא מֵגִיב, שׁוֹתֵק כְּמוֹ דָג. 

לֹא בִּרְכַּת "שָׁלוֹם" לְחַיִּים,

לֹא חִיּוּךְ עַל הַשְּׂפָתַיִם.

וְאַל תַּגִּידוּ: לֹא נוֹרָא!

כִּי לֹא יָפֶה הַמַּעֲשֶׂה,

וְהַתְּמוּנָה הַזֹּאת מָרָה.

אָז שְׁמַע נָא, בְּנִי, וְכָךְ עֲשֵׂה:

לַשָּׁכֵן תַּסְּבִּיר פָּנִים

וְתוֹמַר לוֹ: יוֹם נָעִים!

אַתָּה נִכְנָס לַחֲבֵרִים?

תּזְכֹר, יֵשְׁנָם גַּם אֲחֵרִים:

אָחוֹת אוֹ אָח, אוּלַי הוֹרִים,

שֶׁבְּאוֹתָהּ דִּירָה גַּרִים.

תּוֹמַר "שָׁלוֹם" לְכָל אֶחָד,

זֶה טוֹב, יַלְדִּי, וְגַם נֶחְמָד.