Баратынский Е.А.

О мысль! тебе удел цветка:

Сегодня манит мотылька,

Прельщает пчёлку золотую,

К нему с любовью мошка льнёт,

И стрекоза его поёт;

Утратил свежесть молодую

И чередой своей поблёк, —

Где пчелка, мошка, мотылёк?

Забыт он роем их летучим,

И никому в нём нужды нет;

А тут зерном своим падучим

Он зарождает новый цвет.

1832

:לָךְ, מַחְשָׁבָה, חֶלְקוֹ שֶׁל צִיץ

,הַיּוֹם פַּרְפַּר אֵלָיו מֵאִיץ

,לוֹ שַׁפִּירִית שְׁקוּפָה רוֹנֶנֶת

,עָשׁ מְלַטְּפוֹ בְּאַהֲבָה

;דְּבוֹרָה לִדְבֹּק בּוֹ מִתְאַוָּה

אַךְ טְרִיּוּתוֹ הַמְּרַעֲנֶנֶת

– אָבְדָה, צִבְעוֹ דָּהָה, נֶחְלַשׁ

?הֵיכָן פַּרְפַּר, דְּבוֹרָה וְעָשׁ

לַהֲקָתָם הַמְּחַזֶּרֶת

;נָטְשָׁה אוֹתוֹ, לֹא מְבֻקָּשׁ

וְהוּא בִּשְׁלֹחַ אַרְצָה זֶרַע

.נוֹטֵעַ חֶרֶשׁ צִיץ חָדָשׁ

1832