בַּבַּיִת שֶׁל סָבְתָּא הוֹפִיעַ עַכְבָּר,

אֶת כָּל הַפִּנּוֹת בַּדִּירָה הוּא סָפַר.

נִכְנַס לַמִּטְבָּח וּמִשָּׁם רָץ לַחֶדֶר,

חָלַף בַּסָּלוֹן וְחָזַר עַל הַסֵּדֶר.

וְסָבְתָּא גְּדוֹלָה, אַךְ עָדַיִן פּוֹחֶדֶת -

לֹא זָזָה, בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר עוֹמֶדֶת.

מִמֶּנִּי בִּקְּשָׁה שֶׁאָרוּץ לְמַכֹּלֶת,

אֶקְנֶה לָעַכְבָּר קְצָת גְּבִינָה וּמַלְכֹּדֶת.

וּרְאוּ אֵיזֶה פֶּלֶא! רַק לַיְלָה עָבַר

וּכְבָר בַּמַּלְכֹדֶת נִתְפַּס הָעַכְּבָר!

בְּיוֹם חֲמִישִׁי כְּשֶׁהַבַּיְתָה חָזַרְתִּי

(בַּדֶּרֶך קָנִיתִי לִי מַסְטִיק וְאַרְטִיק)

רָצִיתִי מִיָּד לְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב -

לְיָד הַמַּחְשֵׁב אֲנִי מִתְיַשֵּׁב:

הִנֵּה הַמִּקְלֶדֶת, הִנֵּה הַמָּסָךְ,

אֵיפֹה הָעַכְבָּר? נֶעֱלַם לוֹ, בָרַח.