F.Tyutchev (שכבה היא כל היום...(פ.טיוטצ'ב
Весь день она лежала в забытьи
Весь день она лежала в забытьи,
И всю ее уж тени покрывали.
Лил теплый летний дождь - его струи
По листьям весело звучали.
И медленно опомнилась она,
И начала прислушиваться к шуму,
И долго слушала - увлечена,
Погружена в сознательную думу...
И вот, как бы беседуя с собой,
Сознательно она проговорила
(Я был при ней, убитый, но живой):
"О, как все это я любила!"
. . . . . . . . . . . . . .
Любила ты, и так, как ты, любить-
Нет, никому еще не удавалось!
О господи!.. и это пережить...
И сердце на клочки не разорвалось...
,שָׁכְבָה לְאוֹר הַיּוֹם בְּתַרְדֵּמָה
,שָׁכְבָה לְאוֹר הַיּוֹם בְּתַרְדֵּמָה
.וּכְבָר צְלָלִים כִּסּוּהָ מִכָּל עֵבֶר
.וּכְבָר צְלָלִים כִּסּוּהָ מִכָּל עֵבֶר
מָטָר קֵיצִי חָמִים יָרַד – זְרָמָיו
מָטָר קֵיצִי חָמִים יָרַד – זְרָמָיו
.נָקְשׁוּ בְּגִיל עַל כָּל עָלֶה וָאֶבֶן
.נָקְשׁוּ בְּגִיל עַל כָּל עָלֶה וָאֶבֶן
,וְאַט הָיוּ עֵינֶיהָ נִפְקָחוֹת
,וְאַט הָיוּ עֵינֶיהָ נִפְקָחוֹת
,הֵחֵלָּה אֶל הָרַעַשׁ מַאֲזֶנֶת
,הֵחֵלָּה אֶל הָרַעַשׁ מַאֲזֶנֶת
,הִקְשִׁיבָה מְרֻתֶּקֶת אֲרֻכּוֹת
,הִקְשִׁיבָה מְרֻתֶּקֶת אֲרֻכּוֹת
...שְׁקוּעָה בְּמַחְשָׁבָה מֻצְפֶּנֶת
...שְׁקוּעָה בְּמַחְשָׁבָה מֻצְפֶּנֶת
וּכְאִלּוּ לעַצְמָהּ הִיא מִתְוַדָּה
וּכְאִלּוּ לעַצְמָהּ הִיא מִתְוַדָּה
,דִּבְּרָה צְלוּלָה, מִלָּה-מִלָּה שׁוֹקֶלֶת
,דִּבְּרָה צְלוּלָה, מִלָּה-מִלָּה שׁוֹקֶלֶת
:(כְּמֵת אַךְ חַי הָיִיתִי לְיָדָהּ)
:(כְּמֵת אַךְ חַי הָיִיתִי לְיָדָהּ)
"!הוֹ, אֵיךְ אָהַבְתִּי אֶת כָּל אֵלֶּה"
"!הוֹ, אֵיךְ אָהַבְתִּי אֶת כָּל אֵלֶּה"
. . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . .
- אָכֵן אָהַבְתְּ, וְכָכָה לֶאֱהֹב
- אָכֵן אָהַבְתְּ, וְכָכָה לֶאֱהֹב
!לֹא, לֹא יָדְעָה שׁוּם נֶפֶשׁ לְפָנַיִךְ
!לֹא, לֹא יָדְעָה שׁוּם נֶפֶשׁ לְפָנַיִךְ
!?אֵיךְ לֹא נִקְרַע הַלֵּב מִתּוֹךְ מַכְאֹב
!?אֵיךְ לֹא נִקְרַע הַלֵּב מִתּוֹךְ מַכְאֹב
...הוֹ, מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַּחְתַּיִךְ
...הוֹ, מִי יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַּחְתַּיִךְ
1864
1864
1864