הוּא אָמַר שֶׁהִיא קְטַנָּה

אֶת הַגַּפְרוּרִים לָקַח.

נֶעֶלְבָה אָז אֱמוּנָה,

הִתְיַשְּׁבָה לָהּ בַּפִּנָּה

וְאָמְרָה לְאַבָּא כָּךְ:

הַתִּינוֹקֶת שֶׁלִּי תְּשַׂחֵק עִם הָאֵשׁ

וַאֲפִלּוּ... אֲפִלּוּ תִּגַּע בָּהּ,

הִיא תַּדְלִיק אֶת הָאֵשׁ

כְּשֶׁתִּהְיֶה בַּת הַשֵּׁשׁ

וַאֲנִי אֶהְיֶה אִמָּא וְאַבָּא!

אֱמוּנָה, יַלְדָּה בַּת שֶׁשׁ,

שִׂחֲקָה בְּגַפְרוּרִים.

"רַק אַדְלִיק קְצָת אֵשׁ, מָה יֵשׁ?

כָּךְ עוֹשִים בְּחַג אוּרִים!"

הִיא נִסְּתָה וְלֹא הִצְלִיחָה...

וּפִתְאוֹם נִכְנַס אָבִיהָ.

הוּא כָּעַס, בְּקוֹל הִרְעִים

וְאָמַר שֶׁזֶּה אָסוּר,

שֶׁמֻּתָּר רַק לְהוֹרִים

לְהַדְלִיק לְבַד גַּפְרוּר.