"כאשר ממעל": מיתוס הבריאה הבבלי

כאשר ממעל השמים היו חסרי שם[1],

ומתחת הארץ טרם נקראה (בשם),

היה אֵפְּסֻ הקדמון אביהם,

ותִאַמת שהולידה את כולם,

מימיהם התערבבו יחדיו.

שָׂדֶה עוד לא נמצא וּבִצָה לא נראתה[2]

בזמן שהאלים טרם נוצרו...[3]"

מיתוס הבריאה הבבלי, המכונה "אנומה אִלִישׁ", על שם הביטוי הפותח אותו, ואשר משמעותו המילולית היא "כאשר, בעת אשר ממעל", הגיע לידינו כתוב על שבעה לוחות חרסית, ועל כן ידוע גם בשם "שבע לוחות (סיפור) הבריאה":

כל שבעת הלוחות נמצאו בספרייתו של אשרבנפל[4], מלך אשור, אשר בארמונו שבנינוה והם מהאלף השני לפי הספירה, אך כולם הועתקו ממקורות קדומים יותר, בהם היו לאלים אנלל ואנכי תפקידים מכריעים יותר, ואילו מרדכ נתפש כאל צעיר, מעורר מהומות, וכנראה כך ביקש להסב את תשומת הלב ליכולותיו ולכוחו. בהדרגה, מתחזק מעמדו של האל הבבלי מרדכ, מנהיג האלים הצעירים, עד כי הוא זה שהשכיל להציל את היקום כולו, ואת גורל העולם ואליו, בעוד שבגרסא האשורית מופיע העל אשור כבעל תפקיד מרכזי במעשה הבריאה, גם כן בהדרגה. זאת מפני שהאלים המגנים על הערים נתפסו כעליונים על שאר האלים בקרב תושבי העיר הזו, ובמיוחד עם העיר הזו השתלטה על ערי מדינה אחרות והקימה ממלכה רחבת ידיים. על כן, תיאורו של מרדוכ כמי שהוביל את הניצחון על המפלצות שאיימו על פנתיאון האלים, נובע משום שהגרסא המתארת זאת היא גרסא שמקורה בעיר בבל ואשר נכתבה על ידי לבלרים (סופרים) בבליים. ועם זאת לאל אֵאַ יש עדיין, גם בגרסא זו, מעמד רב עצמה בין האלים והוא זה שמסופר כי ברא את בני האדם. גם האלים השומרים מצאו את מקומם בפנתיאון המשולב, חלקם נטמעו בין אלים השמיים על פי תפקידם, ונטלו את זהות האל השמי בעל התפקיד הזהה לתפקידם, בשמו או בשמם (בחלק מהמקורות), וחלקם נספחו לפנתיאון ושמרו במידה רבה על מעמדם, על פי המעמד שהיה להם בפנתיאון השומרי, מעמד העיר שבה נבנה להם מקדש וכדומה. תהליך זה קרא אחר כך גם לאלים האשוריים, אולם האלים המקומיים של הערים השמיות בלבנט, זוהו בדרך כלל עם הפנתיאון השומרי – בבלי, ולא ההפך.

אשורבניפל צד אריות, תבליט על חומת הארמון בננווה

שרידי חומת ננווה, ושחזור החומה ; למטה: שחזור מראה הארמון

שרידי הספרייה המלכותית של אשורבניפל

הסיפור המתואר באפוס הנו, כמו מקבילו השומרי, אחד הקדומים שבסיפורים שיצרו בני האדם על בריאת היקום, העולם, ובני האדם, ואשר הגיעו לידנו בכתב. בראשית הדברים, כך מסופר, היו רק מים מתערבים במצב של תהו ובהו (כאוס), מתוך המערבולת הזו נעשתה החנה הדלה והפרדה של המים, למים מתוקים, טריים, ולמי תהום עכורים ומרים. וכאשר הופרדו שני אלה, נולדו מהם האלים הצעירים יותר: כלומר, שני אלים ראשיים הם מקור הכל: האל אַפְּסֻ (אַבְּזֻ), המסמל את המים המתוקים, ואחר כך את התהום, והאלה תִאִמַת, המסמלת את הימים והאוקיאנוסים[5], אשר במורשת השומרית, האשורית, האכדית, והבבלית, מתוארת כמפלצת ומסמלת גם את הכאוס, "התהו ובהו", כלומר, מאפיינת דווקא את המצב חסר הסדר והארגון של הימים שלפני יצירת העולם, אך בראשית הדברים מעמידה ארבעה דורות של אלים צעירים ומביעה דאגה כנה לשלומם.

כך, מהקשר שבין שניים אלה נבראו האלים הנוספים: אֵאַ (הוא האל שזוהה עם האל אֵנְכִּ השומרי) ואֶחיו, ששכנו בגופה העצום של תאמת. אך אלים "צעירים" אלה יצרו כל כך הרבה מהומה ורעש עד כי אפסו ביקש להרגם. תאמת לא הסכימה עם אפסו, למרות שהוא נתמך על ידי ראש שריו, מַמֻּ, לפיכך היא הזהירה את האל אֵאַ, שהיה החזק שבין האלים הצעירים, והלה השתמש בכשפים כדי להטיל על אפסו תרדמת, הרגו וכלא את מַמֻּ. עתה הפך אֵאַ לראש האלים ועם שותפתו לשלטון, דַמְכִּנַ, ילד את האל מַרְדֻכּ, שעלה על אביו ביכולתו וכוחו. כך, משניתנה למרדכ הרוח הוא הביא לעולם סופות וסערות אימתניות, והדבר הפריע לתאמת ולמנוחתם של שאר האלים שעדיין שכנו בקרבה. חלקם עודדו את תאמת לנקום את נקמת דמו של אפסו, והיא היא יצרה אחת עשרה מפלצות כדי שתוכל לנצח בקרב עם אא, בנה, כדי לרומם עתה את מעמדו של האל השותף החדש שלה: כִּנְגֻ.

המפלצות האלה עוררו אי נוחות בקרב האלים, ומרדֻכּ, הציע להם עזרה, אם ימנוהו כראש האלים לאחר שיסיר את איום המפלצות מעליהם, יעשה כן. כשהסכימו האלים לתנאיו נלחם במפלצות האלה והביסן, אחר כך יצא לקרב עם תאמת ונצחהּ. את גופתה חצה לשניים, וכך יצר את הרקיע ואת האדמה, מעיניה של תיאמת נוצרו שני הנהרות: הפרת והחידקל וזנבה היה לשביל החלב. אז התפנה לארגון סדרי העולם: הוא יצר את לוח השנה והזמנים, ברא את הצמחייה, ארגן את הכוכבים ואת הירח במסילותיהם, וקבע את מזג האוויר של עונות השנה. כלומר: הריגתה של תאמת מסמלת את בריאת היקום והעולם כפי שהוא היה מוכר ליושבי מסופוטמיה, על תוואי הקרקע ומשטר הזמנים, וגרמי השמיים שנראו לבני האדם בלילות. מרדכ גם ניהל ביד רמה את חבר האלים ואת אנלל, שבמיתולוגיה השומרית הקדומה היה ראש האלים, העלה לדרגת אל בכיר, כך שנשמר לו מעמדו גם בקרב הבבלים.

כדרך הסיפורים שסופרו בני האדם, גם אפוס הבריאה הבבלי מלא תככים, מזימות, בריתות ונקמות דם, התייעצויות ליליות, הפרת בריות, וכל מה שמאפיין את עולם בני האדם שעדיין לא נברא.

מלחמתו של האל מרדכ במפלצות

מלחמתו של האל מרדכ בתאמאת

האל אנכ "הולך על מים", שהוא שליטם

האל מרדכ, משמאל: האל והדרקון מֻשְׁהֻש, תבליט על גליל חותם

הערות:

[1] קטעים מהמיתוס בתרגום לעברית ; ור' גם: אביו וורשסקי, אביבה לוטן, רוני מגידוב, אילה הרפז, אנומה אליש, סיפור הבריאה הבבלי, ב: נורית אלרואי ונירית נחום לוי (עורכות), סיפורי ראשית, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 2003 . האפוס כולו בתרגום לעברית: ש. שפרה ויעקב קליין, בימים הרחוקים ההם, אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, עם עובד, 1996) ע"ע 7-54

תרגומים לאנגלית של שבעת הלוחות עליהם מפורט המיתוס וגם וגם וגם

[2] טרם התפתחות החקלאות.

[3] האלים הזוטרים שנבראו / נולדו מקשרי האלים הראשיים הם תאמאת ואפס (ר' להלן)

[4] ובכתיב מלא: אשורבניפל (באשורית: אַשּׁור-בַּנִי-אַּפְּלִי, בתעתיק לועזי: Aššur-bani-apli‏ 669 - 631 לפני הספירה המקובלת (יש חוקרים הטוענים שמלך עד שנת 627) בנו של אֵסַרחַדּון, היה אחרון שבמלכי אשור החזקים, וארחיו התפוררה הממלכה. יש הטוענים כי אַסְנַפָּר הנזכר בספר עזרא פרק ד', י' הוא אשורבניפל. פירוש שמו באשורית הוא: 'האל אשור הביא עוד בן/יורש'.

הספרייה המלכותית של אשורבניפל היא אוסף של אלפי לוחות ושברי חרס המכילים טקסטים מגוונים בכתב מהמאה השביעית לפני הספירה. בשל הטיפול הרשלני בחומר המקורי חל ערבוב בין הכתבים, כך שרבים מהטקסטים המקוריים לא ניתנים לשחזור או אף לסיווג, ורק מעטים שרדו בשלמותם.

מסורות ארמניות ופרסיות מציינות שספריית העיר אלכסנדריה, שנוסדה בידי תלמי I יורשו של אלכסנדר הגדול על השלטון במצרים, הייתה פרי יוזמתו של אלכסנדר, לאחר שביקר בנינווה וראה את חורבות ספריית אשורבניפל.‏

הכתבים נמצאו בחפירות נינוה בירת אשור בצפון מסופוטמיה, באזור הנמצא כיום בשטח עיראק. גילוי הספרייה נזקף לזכותו של הנוסע, הארכאולוג ואיש האשכולות הבריטי אוסטן הנרי לייארד וצוותו. רוב הלוחות נלקחו לאנגליה ושוכנו במוזיאון הבריטי בלונדון.

הכתבים הראשונים נתגלו בשנת 1849 בחלק של הארמון שהיה מגוריו של סֵנַּחַרִיבּ מלך אשור (הידוע ממסע המלחמה שלו בארץ ישראל במהלכו כבש חלקים מיהודה אך מסיבה לא ברורה הנחשבת לנס הסיר את המצור מעל ירושלים). שלוש שנים מאוחר יותר גילה עוזרו של לייארד, הורמוזד רסאם, ספרייה דומה בארמון המלך אשורבניפל, בצידו הנגדי של התל, אולם הממצאים הללו לא תועדו, ועם הגעתם לאירופה התערבבו הלוחות זה בזה ובלוחות ממקורות אחרים, ואבדה האפשרות לדעת מי גילה כל לוח ואיזה מהלוחות שייך לאיזה אתר. כתוצאה מכך כיום לא ניתן לשחזר את התוכן המקורי של כל אחת משתי הספריות החשובות הללו.

אשורבניפל שהיה בעצמו איש ספר, והחזיק ברשותו אוסף גדול של כתבים ולוחות. הוא שלח סופרים לכל אזור של הממלכה הנאו אשורית על מנת לאסוף כתבים עתיקים, ושכר סופרים משכילים על מנת להעתיק טקסטים שהיו בעיקר ממקורות בבליים. הוא נודע כמלך מלומד אך התפרסם גם באכזריותו כלפי אויביו, ולפיכך יכול היה לאיים באלימות על מנת להשיג כתבים מבבל וסביבתה.

השברים מהספרייה המלכותית כוללים כתובות מלכותיות, קורות העתים (כרונולוגיות), כתבים העוסקים הענייני דת ואמונה, ומיתוסים, חוזים, מענקים ותקנות מלכותיים, מכתבים ממלכתיים, ומגוון מסמכים מנהליים. חלק מהטקסטים כוללים נבואות, אותות, לחשים ונעימות לאלים שונים, ואחרים הקשורים לרפואה, אסטרונומיה וספרות. כתבים נוספים שנמצאו בספרייה ונזכרו כאן הם האפוס השומרי עלילות גילגמש, סיפור בריאת העולם "אנומה אליש", אגדת האדם הראשון אדאפה, ועוד. כתבים אלו נכתבו בשפה האכדית, בכתב יתדות, על גבי לוחות חרסית (טין) בלתי אפויים.

נינוה נחרבה בשנת 614 לפני הספירה על ידי כוח משותף של בבלים, סקיתיים ומדיים. במהלך שריפת הארמון נפגעה גם הספרייה, וחלק מהלוחות, הכתובים כתב יתדות על גבי טין, נאפו חלקית, מה שגרם דווקא לשימורם לאורך שנים. מצד שני, משערים שחלק מהכתבים היו על לוחות שעווה, יריעות עור, ואולי גם פפירוס, ואלה, מטבע הדברים, אבדו.

על הספרייה של אשורבניפל

[5] חוקרים עמדו על כך שהתרבות המסופוטמית הייתה בין שני נהרות והושפעה ממערכת שני הנהרות האלה, על יובליהם, פלגיהם ואדמות הביצה שבסביבותיהם ולא צמחה ליד חופי ימים. לפיכך קיימת סברה שמקום המים המלוחים במיתולוגיה של עמי מסופוטמיה שאוב מתרבות אחרת, ששכנה לחוף הים התיכון, כמו התרבות הכנענית. הכנענים שימרו מאבק איתנים בראשית הדברים בין האל בעל, אל הגשם והסערות שמעמדו הוא כמעמדו של האל מרדכ הבבלי, לבין אחיו, האל ים, השולט על מפלצות נוראות. בסופו של המאבק גובר בעל על ים באמצעות כלי נשק העלי כוח מאגי, שהכין לו אל האומנויות והטכנולוגיה, כושר וחסיס, והוא שזכה בשלטון על האלים. עם זאת, בתרבות הכנענית סיפור המלחמה בין האלים לא מופיע כמיתוס בריאה, אלא לאחריה. ור' גם: אביו וורשסקי, אביבה לוטן, רוני מגידוב, אילה הרפז, המיתוסים על המים וספרות חז"ל, ב: נורית אלרואי ונירית נחום לוי (עורכות), סיפורי ראשית, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, 2003 ; לאה מזור, ריחוף על פני המים והבדלות בין מים למים: מחשבות על המים ועל הבריאה, ב: אהרון ציון, מגוון דעות והשקפות על המים, חוברת 13, תשס"ג ; שמואל אפרים ליושטם, מיתוס הים בכתבי אוגרית וזיקתו אל מיתוס הים במקרא, ב: אברהם מלמט (עורך), ארץ ישראל, מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כרך ט', החברה לחקירות ארץ ישראל ועתיקותיה, 1969 ; על משמעות רוח אלהים המרחפת מעל המים (בראשית א', ב'), שיש הקבלה בינה לבין סערה על המים ר': טוביה פרידמן, ורוח אלהים מרחפת מעל פני המים, בית מקרא, גיליון פ"ג, החברה לחקר המקרא, 1980.