האמונות והדת בתקופה הניאוליתית: בניית מרכזי פולחן וטקסים

אין בידינו מקורות כתובים מהתקופה הנאוליטית והתעוד הקדום ביותר שנמצא הוא מתקופת הברונזה, לפיכך, כל הידע לגבי מערך האמונות בתקופה זו מסתמך על הממצאים הארכיאולוגים ומבוסס על השערות מלומדות.

הארכיאולוג הצרפתתי, ז'ק קובין, סבר כי המהפכה הנאוליתית, זו שיצרה את החברה החקלאית והתיישבות הקבע ביישובים רבי תושבים, הייתה למעשה "מהפכה של סמלים", כלומר: לידתה של "הדת" בחברה זו. הוא טען כי בני האדם בתקופה הנאוליתית הושפעו משינוי בחשיבה כמו שהושפעו משינוי הסביבה ואבחן מספר שלבים בתהליך זה. מחקריו מציעים מושגים בהתפתחות החשיבה האנושית על ידי בחינת הצלמיות והאמנות המוקדמת אשר לדעתו מציגה דמות נשית כאֵלָה ושוורים, כאלים, כלומר, הצגת היקום כנשלט על ידי שתי ישויות - על: ישות נשית המסמלת פוריות וישות גברית המסמלת את הכוח[1] המוצגת על ידי השור. עם זאת, ואולם, מכל הנאמר לעיל, התפתחות מערך אמונות שניתן לקרוא "דת", כולל פולחנים, תפילות וטקסים, וכוחות – על, המזוהים עם הטבע, על פי ההכרות עם הטבע ויכולותיו, ראשיותיהם בכוח - על נשי, מקור הפוריות וסמל האמהות של כל הקיים; רק בהדרגה, עם המעבר לחברה הנשענת על האלימות ועם השינוי במספר הלידות, שחייב נשים להשאר קרובים למקום המגורים ולעסוק בתפקידים שאינם מצריכים יציאה מחוץ למתחם המגורים, התפתחה גם דמות העל הגברית / זכרית, שבדרך כלל קשורה לרקיע ולא שור. התפתחות מערך אמונה כזה, הקשור גם למקום מוגדר שבו נערכו טקסים, הוא שאפשר את הקמת ערי המדינה והארגון המדיני. ראשית מפני שבני האדם החליפו את קשרי הדם והאמון בבני משפחתם במערכת של שותפות תרבותית ושיתוף באמונות הנובעות ממנה; ושנית, מפני שהמנהיגים של ערי המדינה (שליטים שהם גם כוהנים ראשיים) זוהו כבעלי כוח מיוחד בחסדי האלים האלה. הרי ידוע הוא כי ראשית החשיבה על האדם וחייו, כלומר: על תום החיים והמוות, על כוחות הטבע, על מהות הטבע וכוחותיו, פיתוח תובנות על מקום האדם בעולם, וביקום כולו, והענקת כוחות על לישויות שמעל האדם המעניקות לו פוריות וחיים, כבר היה קיים לפני התקופה הנאוליתית, ולא היתה ייחודית לאדם הנבון המודרני, כי אם אפיינה את מיני האדם בכלל, ואולי גם הומינינים אחרים. התיישבות הקבע היא שהעניקה לגברים תפקידים, קשים אמנם, אך שונים מתפקיד הנשים, והיא שהביאה לשילוב כוח זכרי לכוח הנשי כמסלים את הפוריות, כבר בתקופה הנאוליתית, החקלאית אף כי לא דמויות שוורים ייצגו אותו אלא דמויות גברים בעלי אבר מין זקור. בחברה זו עדיין רוב הצלמיות שהונחו עם היבול היו של נשים, שלהן, כך כנראה הבינו זאת יוצרי הצלמיות האלה, תפקיד מרכזי יותר בפוריות ובתנובה עצמה, עד להקמת המרכזים העירוניים והמדינות שבהן הקשר בין בני האדם מבוסס על השתייכות לכוח מגן מסויים (מנהיג מדיני השולט בצבא), מנהיג בעל מעמד דתי נבחר. אז הופיע בצד האלה האם גם אל זכר, המכונה בשומר גם "אב" ואשר מנחה ומדריך את בן האדם שבוטח בו[2].

גם המבנים המוכרים כ"מעגלים מתוחמים" שנבנו במרכז אירופה באלף החמישי לפני הספירה המקובלת הובנו ופורשו כמשקפים פולחן מסויים. במעגל גוסֶק (Goseck circle) למשל, שנחשף בגרמניה של ימינו, והוא הוקם על ידי תרבות בשנת 4700~ לפני הספירה המקובלת, נמצאו שרידי בני אדם, אשר, יש חוקרים הסבורים כי יתכן ושמשו כקרבנות אדם; אם כך, זו עובדה נוספת המדגישה את האלימות שאפיינה את החברות החקלאיות, אך סביר יותר שמדובר בקבורה טקסית בעלת אופי מיוחד ששילבה שרפת הגופות, כמו בחברות אחרות באותה תקופה. ואם כך הוא הדבר, הרי שההבחנה בי מת למת על פי הטקס של קבורתו, יש בה סממנים של היררכיה מעמדית מובהקת.

לרבים מהמבנים העגולים האלה יש פתחים הערוכים בהתאמה לזריחה או לשקיעה של ימי ההיפוך, דבר המצביע כי שמשו כאמצעי למעקב אחר חילופי העונות על פי לוח השנה הירחי –שמשי (lunisolar calendar)[3]; וכי התקיימו טקסים לציון ימים אלה בהשתתפות רוב עם.

מימין: צלמית אישה מ Tumba Madžari, שבמקדוניה; משמאל: צלמית אנתרופורמורית מאנטוליה

התקופה הנאוליתית, הן במזרח התיכון הקדום והן באירופה, גם מאופיינת במבני ענק, חלקם מבנים שנוצרו על ידי חפירת תעלות ושבילים על פני הקרקע, וחלקם מבנים מאבני ענק (מונומנטים מגליתיים[4]) אשר שמשו את בני האדם כמקום התכנסות לטקסים בעלי משמעות דתית.

באירופה, החלה בניית מבני הענק האלה באלף החמישי לפני הספירה המקובלת ונמשכה לאורך כל התקופה הנאוליתית ובאזורים מסוימים גם בתקופת הברונזה הקדומה, שאז כבר ניתן למצוא רמזים לכוחות – על, אלים, המזוהים עם השמש והירח ולא רק עם הפוריות.

כל אלה מעידים על המשך החשיבה לגבי מקומות של האדם ביקום, פענוח משטר העונות, דבר שבלעדיו לא תיתכן כלל החקלאות, והכרת לוח השנה הירחי והשמשי, ואפילו יצירת לוח שנה המבוסס על שניהם, השגים שנשענו על כתפי האבות הקדומים. גם היחס למתים ומשמעות המוות קיבל משנה עומק וגופותיהם שולבו במתחמים האלה, שחלה עליהם קדושה מיוחדת.

שני מאפיינים חברתיים של הקמת אתרים שהילה של קדושה נסוכה עליהם, במזרח התיכון הקדום ובאירופה, ראויים להדגשה:

ראשית הם חייבו עבודה משותפת ומאומצת של כל בני האדם באזור, בכל היישובים והחוות, אשר היו נכונים להשקיע זמן רב ומאמצים כדי לישם את תבונתם ולהפכה לתוצר כה מעורר השתאות, עד ימינו. כבר נזכר לעיל כי ללא ספק בהקמת המבנים האלה הייתה חלוקת תפקידים שבה בא לידי ביטוי מעמד או כישורים מיוחדים, הן בחריטה ובגילוף והן בניהול וארגון. לאלה יתכן שהייתה השפעה על המבנה החברתי ההיררכי שהלך והתגבש עד שקיבל את האופי המוכר בערי המדינה של דרום מסופוטמיה, להן היו שליטים ברורים פקידות ומערכת מנהלית; וגם צבא, בעלי מלאכה ובעלי עיסוקים מגוונים, בצד האיכרים שנותרו לעבוד את האדמה, לעתים התגוררו בכפרים ולעתים שבו אל המרכז העירוני לעת ערב.

שנית: קיים היה גורם מדרבן שסייע לבני האדם לנטוש את עיסוקיהם היומיומיים ולהשקיע מאמץ כה רב בהסעת אבנים גדולות מידה ממרחק, ובהקמת המבנים האלה, במשך זמן ארוך. יתכן שהחברות החדשות, רבות החברים, בהן הדבק המשפחתי הפך לזיכרון עמום, ביקשו ליצור דבק מאחד חדש: השתייכות לקהילה בעלת אמונות ודעות משותפים, ובמיוחד, כזו שאבותיה טמונים באותו אתר.

ואכן, חוקרים באנגליה סבורים כי אחד האתרים האלה, והידוע ביותר, הוא Stonehenge שבדרום אנגליה, ואשר נבנה שלבים שלבים, ולוׂ קשר עם יום ההיפוך גם כן, כמסמל את הציפייה ללידה המחודשת באביב, נבנה כאות לברית בין כל תושבי אנגליה וויילס, כמקום מרכזי לקיום טקסים ביום ההיפוך של החורף, הקשורים גם כן לפולחן האבות הקדומים, שהיוו את הקשר שבין החיים לעולם שאחרי המוות, לטבע וליקום. במיוחד מפני שהקמתו הצרכיה התגייסות המונית לאורך זמן, ובתקופות שונות, של אלפי אנשים, מרצונם, להקמתו. ללא מבנה מדיני מאורגן המחייב את התושבים להשתתף בבנייה רבת הקף כזו, יתכן שהחיפוש אחר דבק משותף בין בני האדם, במקום הקשר המשפחתי הקרוב שאפיין את חברת הלקטים – ציידים, אשר למרות הקשרים בין הקבוצות השונות הייתה להם זהות משפחתית מובהקת, הביא לבניית המרכזים האלה, באיים הבריטיים, במלטה ובאנטוליה. במיוחד ראוי הדבר לציון מפני שביישובים של הלקטים – ציידים האלה, וראשוני החקלאים אחריהם, היו מבנים מרכזיים אליהם הובא הלקט וממנו חולקו לכל החברים בקבוצה מנות לקיומם. יתכן שבני האדם חיפשו את מקור האמון ההדדי והנכונות לתרום לזולת, בחברה הגדלה והולכת, שהרי הקשרים המשפחתיים התרופפו וגם הפכו מסובכים יותר: ויתכן לפיכך כי המרכזים לטקסי פולחן הוקמו כדי שבני האדם יחושו השתייכות וזיקה הדדית לחבריהם לאמונה, וימשיכו לחיות בצדם ולהעניק להם את ידיעותיהם ואת פרי עמלם, שהרי עתה היה הקשר הזה קבוע ויומיומי, ולא נוצר מפגישות של קבוצות שונות שהייתה לחבריהם זיקה משותפת, והם סייעו לחבריהם ולקבוצות אחרות, ברוח של שותפות גורל.

ומשום שבהדרגה התיישבו בני האדם במקום של קבע, ביישובים שהלכו ותפחו, היו סייעו גם המרכזים התרבותיים האלה ליצירת זיקה חדשה אל המקום שבו מתגוררים, שמעתה הגדיר את בני האדם, במקום ההשתייכות המשפחתית שלהם.

הערות:

[1] Jacques Cauvin; Trevor Watkins (2000). The birth of the Gods and the origins of agriculture. Cambridge University Press. Retrieved 1 April 2011.

[2] כך, למשל, היה את נ פשתים, גיבור המבול השומרי, במעמד נבחר אצל האל אא שגילה לו על המבול העתיד להגיע; כך נשענו שליטי ערים על אל מסויים או אלה, להם הקימו מקדש מפואר, כי זו בקשתם כפי שהבינוה, והם הגנו עליהם והעניקו להם תמיכה. ועוד.

[3] לוח שנה ירחי – שמשי (לוני סולארי) הוא לוח שנה (מערכת להתאמת תאריכים לימים) המושתת הן על מופע הירח (צורת החלק של הירח המואר לצופה שעל כדור הארץ) והן על השנה המבוססת על השמש (פרק זמן שאורכו מבוסס על זמן ההקפה של כדור הארץ סביב השמש). כמו לוח השנה העברי (יהודי). מכיוון שאין התאמה בין מחזור השמש בן 365 הימים, לבין מחזורי הירח שאורכם כ-29.5 ימים בקירוב, הרי שתמיד ישנה שארית הדורשת להתאמה בין שני גרמי השמים הקובעים את הלוח. לרוב, שינוי אורך החודש מספק את הפתרון לבעיה, אך התאמות מורכבות יותר קיימות אף הן כחלק מפתרון הבעיה. מצד שני לשימוש בשני גרמי שמיים אלה לקביעת התאריך יש יתרון: מכיוון שהשנה השמשית היא גם השנה הטרופית, (פרק הזמן שעובר משעה שהשמש נצפית בנקודה מסוימת על פני מסלולה האופקי בשמי כדור הארץ, ועד שהיא נצפית שוב באותה נקודה בדיוק. פרק הזמן הזה מקביל פחות-או-יותר לחילופי ארבע עונות השנה (באזורים הממוזגים של כדור הארץ), ולשנה אחת בלוחות השנה המבוססים על השמש) הלוח הלוניסולארי מורה גם על עונות השנה. אך אז יש לעבר את השנה פעמיים בחמש שנים בממוצע, כדי להשוות בין מופעי הירח לבין השנה הטרופית שמשכה כיום עומד על 365.242189 ימים‏‏, (365 ימים, 5 שעות, 48 דקות ו 45 שניות, [אף כי בנתון זה חלים שינויים קלים מדי כמה שנים כתוצאה מהשתנות מהירות הסיבוב של כדור הארץ, הנובעת מהשפעות הכבידה של גרמי שמים הסמוכים לכדור הארץ].

מכיוון שהשנה השמשית היא גם השנה הטרופית, הרי שהלוח הלוניסולארי מורה גם על עונות השנה. אך אז יש לעבר את השנה פעמיים בחמש שנים בממוצע, כדי להשוות בין מופעי הירח לבין השנה הטרופית, שהיא הרי פרק הזמן שעובר משעה שהשמש נצפית בנקודה מסוימת על פני מסלולה האופקי בשמי כדור הארץ, ועד שהיא נצפית שוב באותה נקודה בדיוק. פרק הזמן הזה מקביל, פחות או יותר, לחילופי ארבע עונות השנה (באזורים הממוזגים של כדור הארץ), ולשנה אחת בלוחות השנה מבוססים על השמש. משכה של שנה טרופית כיום עומד על 365.242189 ימים‏‏ כלומר - 365 ימים, 5 שעות, 48 דקות ו-45 שניות, אך בנתון זה חלים שינויים קלים מדי כמה שנים. השינויים נובעים מהשינוי במהירות הסיבוב של כדור הארץ, הנובע מהשפעות כוח הכבידה של גרמי השמים הסמוכים אליו.

לוחות שנה כבר היו ידועים קודם לכן. (ר' למשל, על לוח השנה בן 10000 שנה מסקוטלנד). צפי של חילוף העונות העניק גם לציידים – לקטים יתרון חשוב של הערכות לקראת צמיחה מחודשת, לידת וולדות של בעלי החיים, למיניהם, נדידת ציפורים ועוד. חוקרים סבורים כי כבר לפני כ 25000 שנה הוכנו כלים שסייעו לקבוע את התאריך והזמן, וכי ניסיונות אלה, לקביעת הזמן, עמדו בבסיס פיתוח המתמטיקה, כשפה, המתארת את האירועים, ומאפשרת לכמת אותם. מפני שהתגלו מתקופה זו גם כלים, שמעריכים, כי שימשו למדידה על פי תקנים של אורך.

[4] רשימת המבנים המגליתים באירופה על פי אזור.