החיים בתקופה הניאוליתית: התרבות הנטוּפית

התרבות הנטופית התקיימה בלבנט ערב התקופה הניאוליתית, בתקופה המכונה אפיפלאוליתית, לפני כ-15,000 עד 11,700 שנה. זוהי תרבותם של אחרוני הלקטים ציידים והיא מייצגת את המעבר מאורח החיים הנוודי של התקופה הפלאוליתית לקהילות החקלאיות ויושבות-הקבע . חקירת שרידי התרבות הזו, השופכים אור על מאפייניה ל החברה על סף המעבר לחקלאות, כוללים בניית בתי אבן, קבירת מתים במקומות מיוחדים (בתי קברות), תרבות חומרית עשירה הכוללת חפצי אמנות, ובעיקר, יכולת ניצול של הסביבה ומשאביה. עם זאת, לא נמצאו עדויות ברורות לייצור מזון כמו ביות בעלי חיים וצמחים ומשום כך הוגדרה התרבות הנטופית כחברת לקטים - ציידים יושבי קבע, על סף המעבר לאורח חיים חקלאי. עם זאת יש לה מעמד מיוחד דווקא בשל עובדה זו.

התרבות הנטופית בשיאה[1]

את התרבות הנטופית מחלקים לשתי תקופות משנה: התרבות הקדומה, עד לפני כ 13500 שנה; והתרבות המאוחרת שנמשכה עד לפני כ 11700 שנה. עם זאת בשלהי התקופה הזו, לקראת סוף האלף התשיעי לפני הספירה המקובלת, הופיעה התרבות החריפית (על שם הר חריף) באזור צפון סיני והנגב של מדינת ישראל של זמנינו, ותרבות זו היא מעין שלב ביניים נוסף בדרך להקמת החברה החקלאית המאפיינת את ראשית התקופה הניאוליתית (השלב הקדם קרמי א), תקופה ששמרה באזור מסורות נטופיות רבות אך גם יצרה מנהגים וטכנולוגיות חדשות.

התקופה בה צמחה התרבות הנטופית הושפעה מהתנודות האקלימיות שארעו בה, או שהשפיעו עליה לאורך זמן מהופעתם. בין השנים 20000-14000 חלה ירידה בטמפרטורות, היובש עלה ופחתו המשקעים. עם זאת המשיכו להתקיים באזור חברות לקטים –ציידים שחבריה פעלו במישור החוף של הים התיכון, שהיה נרחב יותר בשל ירידת מפלס מי הים באותה תקופה, עם הצטברות הקרחונים. אחר כך, לפני כ 13000 שנה, גברה הלחות ועלתה כמות המשקעים אולם אך לזמן קצר, שכן שוב חלה תקופה של קרה ויובש, שהייתה לה השפעה על החיים ברחבי העולם כולו. באזור הלבנט המשיכו להתקיים חברות לקטים ציידים. בהם התרבות שנקראה על שם מערת כַּבָּארָה[2] שברכס הכרמל, שבה נחשפו שרידי תרבותם-קיומם, ואשר בהדרגה נאלצו לנדוד דרומה בשל השינוי באקלים עד שנעלמו. כבר בני תרבות זו, שחיו בקבוצות קטנות, הוכיחו ידע רב בהכנת כלים מסותתים מצור בצורת מלבנים, משולשים וטרפזים, וכלים ששימשו להכנת מאכלים מהלקט: קעריות וכלי כתישה; והתרבות המושאבית, המשיכה להתקיים בדרום עד לפני כ 11000 שנה.

מכל האמור לעיל, גם התרבות הנטופית, על חידושיה, לא צמחה "יש מאין", אלא על שרידי טכנולוגיות קודמות לה, ובניית בתי הקבע הנה תוצאה ישירה של מבנים עונתיים או שנתיים שבהם חיו סוגי אדם בבקשם מקלט מחיות או איתני הטבע. לעתים מקלט איתן ולעתים מקלט קל להקמה ולפרוק, בהתאמה למשאבים הקיימים בסביבות מגוריהם[3]. בנוסף, בסוף התקופה הנטופית גדלו גם היישובים (חלקם עד 1000 מ"ר) ומשערים כי מנו כ 200 בני אדם, ונחשפו בהם מבני אבן מעוגלים, סגלגלים, או בצורת סהרונים. קוטר המבנים לא עלה אמנם על שישה מטרים ורובם נבנו על צלעות המדרון כטרסות ובפתחי מערות, אך היו אלה מבני קבע לכל דבר. הרצפות היו מרוצפות אבן או עשויות עפר תחוח ונמצאו מוקדי אש ותושבות לעמודים כמו גם אזורים לאחסון. המבנים הוקמו מאבנים לא מסותתות (אבני גוויל) אך נמצאו עדויות לשימוש בטיח. ידוע כי מבנים שימשו למטרות מוגדרות כמו למשל מפעלים לייצור כלים. מבנים יוצאי דופן בגדלם יתכן ושימשו כמרכזי תרבות או דת, או למגורי בעל תפקיד הנהגתי דתי, אם כבר היו כאלה בתקופה זו, ובמיוחד אם היו תפקידים אלה נושאי טובות הנאה בצידם. ידוע כי מבנה שבעליו נפטר תם גם השימוש בו אך ידוע על תיקון מבנים ובנייתם מחדש, ואפילו על שכבות של יישובים מזמנים שונים.

התרבות הנטופית עשתה שימוש נרחב בכלי אבן, בנוסף לצור, שהיה בשימוש כבר מימים ימימה, לאורך תקופת האבן כולה. לרשותם עמדו שני חומרי גלם: אבן גירובזלת. הבזלת הובאה מהצפון, מאזור הגולן, בין אם על ידי נדידה עונתית לשם או על ידי קשרי מסחר. הם סתתו מכתשים ועליים לכתישת מזון, אוכרה וגיר; הם סתתו "מיישרי חודי חניתות" (חלוקי אבן שחורצו במרכזם ודרך חריצים אלה הועברו חודי חצים או חניתות ליישורם) כלומר שמרו על רעיון הגדלים האחידים של כליתקינת כלים; קערות וספלים. הם גם עשו שימוש נרחב בעצמות: מחטים, חודים, מרצעים, צלצלים, חכות, נטיפות, ידיות מגלים, ומגררי (מחליקי) עורות לשימוש בציד בדיג ובלקט, בעיבוד העורות, בקליעת סלים ובכל פעולות היום יום. העצמות מקורן, על פי רוב, בצבי המצוי, היחמור הפרסי, אייל הכרמל וחוגלות.

במיוחד פותח ייצור כלים קטנים מנתזי צור: מיקרוליתים. אלה כבר היו ידועים בקרב תרבויות התקופה הפלאוליתית ופותחו עוד יותר. הבדלים בין התרבויות השונות ניכרים בעיקר במיקרוליטים, גדלם וצורת ייצורם. לכן בתקופה הקדם נאוליתית מבחינים בין התרבויות על פי המיקרוליתים שיצרו והשתמשו בהם, בעוד שבתקופות מאוחרות יותר נוטם להבחין בין התרבויות על פי כלי החרס שיצרו. הנטופים הרבו להשתמש במיקרוליתים, כמו קודמיהם, לציד ולקט אך עתה מספרם היחסי גדל עד מאד והם עודנו עוד יותר: הונהגה תקניות בתצורת הכלים וגודלם וצדי הכלים הוקהו. זאת כיוון שעתה נוצרו כלים בעלי ידיות כמו המגלים והיה צורך להתאים את הכלי לידית על ידי החלקת צדיו. הם סתתו להבים ולהבים קטנים (להבונים) מנתזי צור. מהלהבונים הכינו את המיקרוליטים הגיאומטריים בצורת משולשים, מרובעים ודלתונים. אך הצורה הנפוצה ביותר הייתה של סהרונים. מהלהבים הוכנו סכינים כדוגמת המגלים אזר הופיעו לראשונה בתרבות זו, ועל פי הברק שעליהם, אשר נוצר במגע שבין הכלי לבין הצמחים כתוצאה מתגובה כימית בין הצורן בצמחים לכלי, שימשו לקצירת דגנים ומיני צמחים עשבוניים אחרים ששימשו למאכל. הסכין הוצמד לידית מעץ או מעצם בעזרת אספלט (ביטומן), שרף וחרסית ובכך יש חידוש משמעותי. בנוסף, היו מגלים כאלה יעילים יותר ומסייעים לניצול משאבים מירבי. לפיכך, עשבים, שבדרך כלל קשים לליקוט וערכם התזונתי נמוך, ועל כן נמנעו מללקטם, נמצאו במקומות המגורים של הנטפים שכן עתה, בעזרת המגלים, ניתן היה לקצרם בקלות.

בכלל יש לציין כי אף תרבות לא תשקיע מאמצים רבים בליקוט או ציד מזון שיש קשיים להשיגו או לעיבודו למאכל, אלא אם התנאים (בצורת קשה או להפך, חורף מקפיא) מאלצים אותה. לכן, בחינת המזון של התרבות הנטופית מגלה כי היא פתחה שיטות ציד ולקט שהקלו את מציאת המזון והשימוש בו, והפכו את הליקוט והציד ליעילים יחסית לזמן ולמשאבים שהושקעו להשגת המזון ולהכנתו (הפיכתו ראוי למאכל). לגבי הציד, ידוע כי היו לרשותם של בני התרבות הזו קשתות וחצים ורשתות, ואף כי אין לכך הוכחות, וודאי כי גם הכלבים שולבו בציד, שהרי זו הייתה מטרת ביותם מלכתחילה.

את החיות שנצודו ניתן לחלק שלשו קבוצות: קבוצת מכפילי הפרסה ומפריטי הפרסה שבהם צבי מצוי, יחמור פרסי, אייל אדמוני, אייל הכרמל, שור בר, חזיר בר, עז בר, פרא וסוס בר. הקבוצה השנייה מנתה חיות טורפות כמו שועל מצוי, חתול ביצות, גירית מצויה וסמור; והקבוצה השלישית מורכבת מבעלי חיים קטנים כגון צב יבשה, ארנבת מצויה, חולד ארץ ישראלי, חוגלת סלעים, מספר דורסי יום, ועופות מים.

יש לציין כי מספר הצבאים שנצוד עולה פי כמה על מספרם בתקופות קודמות, וכי בעיקר נצודו הצבאים הצעירים יותר. הסברה כי כי זו הייתה רוב אוכלוסיית הצבאים בתקופה, שהשתקמה לאחר שינויים באקלים, אך יתכן כי הצבאים הצעירים היו קלים יותר לציד. אם אכן מרבית הצבאים שנצודו היו צעירים מפני שאחוזם באוכלוסייה היה גבוה יחסי עקב התייצבותה של אוכלוסייה זו הרי שהציד האינטנסיבי שלהם סיכן אוכלוסייה זו פי כמה, וכל זאת מתוך הכרות עם המצב והבנתו.

גם בסוגי בעלי החיים הקטנים שנצודו חל שינוי משמעותי לאורך התקופה: בתחילה היה רוב הציד ציפורים וארנבות, דבר המוכיח על יעילות כלי הצייד ושיטות הצייד. אך אחר כך נמצאו יותר עצמות צבים (75% מכלל הציד) וגם עובדה זו מרמזת כי אוכלוסיית בעלי החיים כמעט ונעלמה בשל צייד אינטנסיבי של אוכלוסיה היושבת במקום אחד זמן ארוך.

הויכוח לגבי פיתוח החקלאות על ידי הנטופים עדיין לא בא על פתרונו. יש חוקרים הסבורים כי כבר בתקופה זו נטמנו זרעי "המהפכה החקלאית" לעתיד לבוא[4] וכי הנטופים, בשלהי תקופת תרבותם, ובשל שינויים באקלים, החלו לפתח את החקלאות כדי לשלטו במקורות המזון. אף כי הדבר נראה סביר, שכן הנטופים הסתמכו על הלקט למחייתם וכלכלתם, אין לכך עדויות ארכיאולוגיות. אך ניכר כי בשלהי התקופה הנטופית פחת מספר המתגוררים ביישובים, אף כי מספר היישובים הקטנים עלה, ויתכן כי הם שבו לחיי נדודים, או נדודים חלקים, בשל היובש והמציאות האקלימית החדשה, והשתמשו ביישובים האלה כתחנות מעבר. אולם יש סברה שבתקופה זו הלך והתגבר פולחן האבות הקדומים, ויש חוקרים הקושרים פולחן כזה עם יחס למקום (טריטוריאליות), וחיים במקום מוגדר.

על כל פנים, לאחר תום תקופה זו, ועם שיפור תנאי האקלים, החלה באזור המזרח התיכון כולו תרבות המבוססת על חקלאות וסביר לפיכך כי הנטופים קיימו מורת חקלאית כלשהיא, שיסודותיה נטמעו בקרב האוכלוסייה באזור. בנוסף, הדברת הליקוט והקמת מחסני מזון מרכזיים אפשר שהניבו ביות לא מכוון של דגן ותנובה מקרית שהשפיעה על הלקטים, שהכירו את משטר העונות והגידולים, והביאו להתחלת חקלאות מאורגנת ויזומה, אף כי עדיין ראשונית, כבר בשלב זה.

הידע שנחשף בחמישים השנים האחרונות בכל הקשור לתרבויות התקופה הפלאוליתית, מראשיתה, אשר חושף מבנים חברתיים מסועפים ויכולת התקשרות עם הזולת ומשא ומתן עם חברות אחרות במטרה להיטיב את מצבו של כל פרט ומצב כל חברה ללא פגיעה בזולת וללא אלימות; יכולת המשגה של רעיונות על מהות החברה וקשריה לעבר ולעתיד ופענוח והבנת חוקי הטבע הקשורים ברבייה, צמיחה, ומשטר העונות על כל היבטיו; יצירתיות ויצירה; ופיתוח הדרגתי של טכנולוגיות, מצביע, לפיכך, על כך, שהמהפכה החקלאית לא הייתה מהפכה כלל, אלא המשך התאמת החיים לתנאי הסביבה והאקלים על פי הידע והטכנולוגיות שעמדו לרשות בני האדם, שגם הם הלכו והשתפרו.

התרבות הנטופית גם הותירה חפצי אמנות רבים ותכשיטים מגוונים. מעניין שתכשיטים מסוימים נמצאו באתר אחד אך כמעט ולא באחרים, כנראה זהו שוני חברתי שאת משמעותו לא ניתן עדיין לפענח. בין התכשיטים חרוזים ממיני קונכיות, רובן מהים התיכון אך יש גם כאלה שמקורם בים סוף, הנילוס ואפילו האוקיאנוס האטלנטי; חומרי גלם אחרים ששימשו להכנת תכשיטים הם אבני ירקן, מלכיט, אובסידיאן, גיר ובזלת. גם עצמות ושיני טורפים הוסבו לתכשיטים ויתכן שגם עץ ונוצות שולבו בהם. העדיים האלה שמשו כתליונים, אבזמי חגורות, צמידים ועיטורי ראש, והם נחשפו בקברות.

הנטופים גם עטרו את גופם בדוגמאות דומות לאלה של החברות הפליאוליתיות באירופה. בכלל באמנות הנטופית נכרים מאפייני האמנות הפלאוליתית, אף כי הצלמיות עוטרו בחריטות כמו גם כלים כידיות המגלים.

כלים נטופיים

סהרוני צור

עלי אבן חרוט

כלי חרס

ידית עצם מגולפת

שרידי מבנים נטופיים

לנטופים היו מנהגי קבורה שונים שהתקיימו בו זמנית ביישובים שונים, בדרך כלל באזורים נפרדים מאזורי המגורים, לעתים בבתים שיצאו משימוש. הנקברים כוסו באבנים סביר שהדבר נעשה כהגנה מפני אוכלי נבלות, והקברים סומנו. בצדם ניכרים מוקדי אש, כנראה כחלק מפולחן הקבורה עצמו. כמו כן בתקופות מאוחרות יתר נערכו שתי קבורות: קבורת הגופה ואחר כך הטמנת השלד שנותר. חלק מהקברים כולל מספר גופות, שהרי הקברים סומנו וניתן היה להטמין בהם מתים נוספים, ובכמה מהם נטמנו בצד בני האדם גם כלבים, כנראה כלבים ששויכו לאדם הזה, לאחר מותם. בקברים גם נמצאו חפצים נלווים, תכשיטים, צלמיות, כלי נשק ועצמות.

הערות:

[1] ר' גם קובץ מפות תרבויות הלבנט בין השנים 21500- 5200 לפני הספירה המקובלת.

[2] המערה שימשה למגורי סוגי אדם משנת 60000 לפני הספירה ונמצאו בה גם שרידי אדם ניאנדרטאלי ושרידי בעלי חיים שנכחדו מהאזור כמו קרנפים. בשכבה שתוארכה משנת 18000~ לפני הספירה המקובלת כבר נמצאו, כלים משוכללים מצור ומעצם כמו צלצלים, חכות, מגררים לעיבוד עורות וידית מגל, וגם עדויות על שרפת הגופות אחרי המוות.

[3] באירופה לממשל ידוע כי חברות לקטים ציידים (התרבות המגדלנית) בנו בתקופה זו אוהלים דמויי האוהל של ילדי צפון אמריקה על חצובת עץ.

[4] עדויות הניתנות להתפרש על קיום חקלאות בתקופה זו.