מגדל בבל במיתוסים של עמי מסופוטמיה: אַ-תַמַנְ- אַנְּ-כִּ: המגדל של העיר בבל

המסורת הבבלית שימרה לדורות את אשר ארע לזיגורַט[1] שנקרא אַ-תַמַנְ- אַנְּ-כִּ (בשומרית: מקדש יסוד (לאל) האדמה והרקיע, האל אֵנכּ).

כבר במיתוס הבריאה הבבלי נזכר הזיגורַט של העיר בבל. כלומר, היה זה מגדל שנבנה באלף השני לפני הספירה המקובלת, וסביר כי זה הזיגורט שהוקדש לאל אַנְּכִּ.

לימים, נהרסה העיר בבל על ידי סֵנַחֵ'רִבּ (אכדית: סִנֱ-אַחִי-אֵרִיבַּ: אל הירח העניק לי (החליף עבורי) אחים שאבדו), מלך אשור, בשנת 689 לפני הספירה המקובלת, ובתעודות רשמיות שנשתמרו מתגאה מלך זה כי הרס את הזיגורַט של אַ-תַמַנְ- אַנְּכִּ.

שוב, שוקמה בבל על די נבופולסאר (אכדית: נֵבֻּ- אַפַּל -אֻסֻר) ובנו נבוח'דנסאר השני (עברית: נְבוּכַדְנֶצַּר; אכדית: נִבֻּ-חַ'דַנִ-סַּר) במאה השישית לפני הספירה המקובלת, אשר בנו את ההריסות, הבן אחרי אביו, במשך 88 שנים, כשבמרכזה מקדש לאל מַרְדֻכּ, "מקדש שראשו מעל", ואליו היה הזיגורט אַ-תַמַנְ- אַנְּכִּ קשור. אז נבנה גם הזיגורט מחדש, מבנה בן שבע קומות, והגיע, כפי שמתאר לוח שנשמר בעיר אֻרֻכּ, לגובה של 91 מ', ובראשו מקדש, לאל מַרְדֻכּ, האל המגן של העיר. לוחות בני התקופה מספרים, בשם נְבוּכַדְנֶצַּר השני, כי הזיגורט נבנה על יסודו של מקדש - מגדל עתיק יומין שלא הושלמה בנייתו, הוא הזיגורט אַ-תַמַנְ- אַנְּכִּ:

"מלך קדום בנה את המקדש אך לא השלים את שיאו [גגו], אנשים נטשו אותו, ומאז, רעידות אדמה וסופות ברקים הפיצו לכל עבר את החומר מוכה השמש ממנו נבנה, הלבנים של קירותיו החיצוניים נבקעו, והעפר אשר הושם בו התפזר ערמות ערמות. אני השלמתי את המעשה, אני רוממתי וחיפיתי את הגג בלבנים עטופות נחושת"... עוד ממשיך נְבוּכַדְנֶצַּר השני להלל את המבנה "המגדל שיעמוד לנצח": מפואר הוא, לבניו מזוגגות; משולבים בו אבנים ועצי ארז ואורן; הוא עטוי כסף וזהב, ובעיקר מתגאה המלך בעובדה שהמגדל נבנה על "האתר הבנוי (מונומנט) העתיק ביותר של בבל". דברי המלך מסתיימים בתודה לאל מַרְדֻכּ, אשר העניק לו את הידע, היכולת והשאיפה לשפץ את המקדש הנטוש, על היסודות העתיקים ובדיוק עליהם מבלי שנות דבר, ולהשלים את המלאכה בחודש וביום מבשרי טובות..." [2]

מפת העיר בבל בימי נְבוּכַדְנֶצַּר השני, במרכז מערכת המקדשים והזיגורט

הרודוטוס, מזכיר את הזיגורַט הזה בשם "המקדש של האל בֵּל"[3] וכותב (בשנת 440 לפני הספירה המקובלת):

"בבל נשענת להגנתה בעיקר על חומותיה החיצוניות. יש לעיר מערך של חומות פנימיות, שאינן כה עבות כמו החיצוניות, אך חזקות כמעט כמותן. במרכזו של כל רובע (אזור, חלק) בעיר ניצב מבצר. באחד מרבעים אלה ממוקם ארמון המלכים של בבל המוקף סביבו חומה רחבת הקף וחזקה עד מאד, רובע אחר היה הרובע הקדוש "של יופיטר (זאוס) בל", מכותר מארבע צדיו בחומה שארכה, לכל עבר, 2 פרלונגים ( 402 מ') ושעריה מנחושת קלל; ואלה נותרו גם בזמני. במרכז הרובע הזה ניצב מגדל, מעשה בנייה מוצק, ניצב על בסיס ריבוע שצלעותיו פרלונג אחד (201 מ'), שמעליו התנוסס מגדל שני, ומעליו שלישי, וכך הלאה עד המגדל השמיני. העלייה לראש המגדל התבצעה מחוצה לו, על נתיב שנמתח סביב כל המגדלים. במחצית הדרך נקבע מקום מנוחה ומושבים עליהם יכול אדם לשבת סמן מה בדרכו לפסגה. על המגדל העליון הוקם מקדש מרווח, בתוכו הוצבה ספה עצומת מימדים, מעוטרת בשפע קישוטים, משני צדיה שולחנות זהב. שום פסל משום סוג לא מוצב שם והחדר הזה משמש בלילות רק אישה אחת, מקומית, אשר כהני האל, הכלדאים [הכשדים, כלדיים], מצהירים כי היא נבחרה על ידי האל מכל הנשים בארץ".

בשנת 331 לפני הספירה המקובלת, כבש אלכסנדר השלישי ממקדוניה, הידוע בכינוי אלכסנדר הגדול, את העיר בבל. על פי דרכו בערים ובעמים שכבש, הורה לשקם את הזיגורט. בשובו לעיר בשנת 322 לפני הספירה המקובלת שם לב כי לא חלה כל התקדמות במצב הזיגורט, ועל כן הורה לצבאו להרוס לחלוטין את המבנה המעורער ולהיערך לבנייתו המחודשת ולשיקומו. אולם מותו ללא עת מנע את יישום התכנית הזו. לפי הכרוניקות של בבל ולוחות הרישומים והתיעוד של תנועת גרמי השמיים נעשו מספר ניסיונות לשקם את הזיגורט, אך אלה הסתיימו תמיד בפינוי ההריסות בלבד.

בלוחות המכונים "הכרוניקות של חורבות המקדש שראשו מעל" על שם מקום המצאם, מסופר כי יורש העצר הסלאוקי, אנטיוכוס הראשון, ביקש לבנות את הריסות הזיגורט. על כן ערך טכס הקרבת קרבן כהכנה, ובעודו בטכס, מעד ונפל. בכעסו ציווה על נהגי הפילים שלו להרוס את שארית עיי החרבות שנותרו על עמדם. מאז לא מוזכר עוד הזיגורט של בבל בכתובים.

חוקרים מודרניים[4] סבורים כי סיפור מגדל בבל בתנ"ך הושפע מהזיגורט אַ-תַמַנְ- אַנְּכִּ, מפני שגולי בבל הכירו בוודאי את קורות המגדל. היהודי המאמין ידחה מכל וכל את הרעיון הזה אבל סיפור הזיגורַט שהוקדש לאלי האדמה והשמיים ואחר כך לאל מַרְדֻכּ, מכיל בחובו את היהרה של בוניו ומשקמיו (שכן גם הרס מבנה בשל מעידה - יהרה הוא), את אפסותם של בני האדם ושל ממלכות, מול נגעי ופגעי הזמן, ובמיוחד, את הבזבוז הנורא של משאבים: ידע, שנות עמל, ואוצרות כדי להקים מבנה שאין לו שום תועלת לחיי בני האדם, גם אם הם מבקשים להקים מקום בו יוכלו לעבוד את האלים.

אַ-תַמַנְ- אַנְּ-כִּ, המגדל של העיר בבל (שחזור)

הערות:

[1] זיגורַט (באכדית זִכֻּ- רַט: לבנות על תל מוגבה) הוא מן מגדל שהוקם במסופוטמיה (בימי הממלכות שומר, אכד, עילם, בבל ואשור), לערך החל מ-2,500 שנה לפי הספירה המקובלת ועד המאה ה-5 לפני הספירה המקובלת. היה זה מבנה שישמש לטכסי פולחן, ונועד גם להנציח את השליט שיזם את בנייתו, וליצור מיזם בו היו שותפים והתגאו כל תושבי העיר. הזיגוראט בנוי במדרגות, כאשר בסיסו רחב והוא הולך וצר כלפי מעלה. חלק מהזיגוראטים נבנו כפירמידה וחלקם, בעיקר המאוחרים שבהם, היו עגולים. העלייה לזיגוראט הייתה על גבי גרמי-מדרגות שנבנו מחוץ למבנה. תוכן המגדל היה ריק או ממולא בעפר. הרודוטוס תאר את הזיגוראטים שראה במסעותיו כמגדלים הבנויים על מדרגות ומשקיפים על העיר כולה, אשר בראשיהם מקדש. עד היום התגלו בחפירות ארכיאולוגיות שרידים של 32 זיגוראטים באזור עראק של היום, אולם לא נמצאו בראשיהם או בבסיסם שרידים של מקדשים.

[2] יש מזהים את סיפור הזיגורט שלא הושלם עם הזיגורט של בּוׁׂרסיפּה, אתר שומרי קדום הנקרא בערבית על שם נמרוד, מלך שנער, שכן בתחתיתו נמצאה כתובת לפיה התכוון נבוכדנצר השני לשקם את המבנה "עד שיגיע ראשו השמיימה".

[3] בלשונו של הרודוטוס האל "זאוס בל" שכך כינו היוונים את האל בל והומים כינו אותו "יופיטר בל"

[4] Harris, Stephen L., Understanding the Bible. McGraw-Hill. (2002), pp. 50–51.