האתר השביעי של הנמלה העמלנית: הגרוש מגן עדן: הסיפור האמיתי

ההיסטוריה מתחילה בשומר: ארכיטקטורה

במישורים של מסופוטמיה לא ניתן למצוא עצי בניין ומינרלים. על כן המבנים השומריים בעלי תבנית קמורה ועשויים מלבני בוץ העשויים אדמה ותבן, אך ללא טיח ומלט. מבנים כאלה מתערערים עם הזמן ועל כן מעת לעת נהרסו המבים ונבנו מחדש באותו המקום. על כן בהדרגה התרוממו הערים השומריות מעל המישוריםם סביבן, תלים תלים, הפורים עד היום בעראק וסוריה. אכן על פי הלוחות מתקופפת ארכ, הכתובים בסימני ציורים (פיקתוגראמים) מצוין כי האבנים היו יקרות מציאות והן נחתכו לגושים ולחותמות. על כן הלבנים מטיט שיובש בשמש היו חמרי הבנייה הנפוץ ומהן הוקמו ערים, מבצרים, מקדשים ובתי מגורים. לכל עיר מגדלים המוצבים על במות ולכל בית מגורים מבנה דמוי מגדל. הבתים צוידו בדלתות שננעלו במפתח, ושהפכו ללוחות בעת הצורך. שער העיר היה רחב ובן שתי דלתות, ואבני היסוד של כל בניין, או למעשה לבני היסוד שלו, הוקדשו והושם תחתן חפץ מקודש.

השומרים גם ידעו לשרוף לבנים ולהכינן עם ביטומן אולם לבני שרופות וגם מזוגגות לנוי שמשו רק לבניית מבני פאר או מקדשים.

הידוע והמרשים במבנים השומריים הוא הזִגֻּרַֹט (זיגורט). הזיגורט הנו שכבות של במות המונחות זו על גבי זו ואשר תמכו במבנה המקדש.

חותמות גליל מראות כי נבנו גם בתים מקני סוף, הדומים לבתי הקנים באזור הביצות של דרום עראק של ימינו.

השומרים הם שפיתחו את הקשתות בבנייה. עובדה זו אפשרה להם לבנות גגות חזקים כיפתיים, על ידי יצירת מערכת קשתות המכונה קמרון חבית. כך גם בנו גשרים ואמות מים (אקוודוקטים).

מימין: קיר לבני בוץ מאזור בבל מעוטר בתבליט ; משמאל: בנייה בלבני בוץ בימינו, עראק

מימין: קשתות בסגנון השומרי ; בתווך ומשמאל: דוגמאות של קמרוני חבית המבוססים על קשתות ומאפשרים בניית תקרות כיפתיות

בהקמת המקדשים והארמונות נשעה שימוש בחמרי גלם יקרים יותר מאשר בהקמת מבנים פשוטים והם כללו גומחות מקושתות, אכסדראות עמודים, פתחים נתמכים בעמודים בין חללים, ועיטורים מיתדות חרסית, שכם הונחו כלבני יסוד.

שרידי קשתות בבית מגורים בעיר אֻר, 2160