ההיסטוריה מתחילה בשומר: המורשת השומרית

השימוש בכלי רכב עם גלגלים הופיע, באלף הרביעי, בו זמנית, במסופוטמיה, בצפון קווקז ובמרכז אירופה.

בשומר, גם מהרה גם הופיעו גלגל האבניים וטחנות דגן מונעות באמצעות גלגלים.

הכתב השומרי נחשב לכתב הראשון שאיננו כתב ציורים.

השומרים היו הראשונים שפתחו את חקר גרמי השמיים בצורה שיטתית, מיפו את הכוכבים וקבעו שתים עשרה קבוצות כוכבים, אשר הפכו לחלק מגלגל המזלות היווני. הם גם גילו חמישה כוכבי לכת הנראים לעין ללא מכשירים אופטיים ועניקו להם שמות.

השומרים המציאו ופתחו את החשבון על ידי קביעת מספר שיטות מספור על בסיס עשרות ועל בסיס ספרות אחרות, השיטה על בסיס המספר 60 הפכה לבסוף שיטה הרשמית בשומר ובבבל. ועל כן עד ימינו נחלק השעה לשישים דקות והדקות לשישים שניות.

השומרים קבעו את חלוקת הזמן ביממה לתריסר שעות ואת השעות לדקות ולשניות.

השומרים הם שקבעו את מבנה הצבא על בסיס יחידות תוך הבחנה בין חיל רגלים, פרשים וקשתים.

השומרים הם הראשונים שפתחו שיטה מנהלית מאורגנת ונהלי תיעוד ורישום אירועים ותהליכים של כל בעל תפקיד מנהלי.

השומרים הם הראשונים שפתחו שיטת משפט מוסדרת המבוססת על מערכת חוקים אחידים, על סדרי בתי משפט קבועים בנהלים, על בניית בתי כלא אחידים ברחבי הממלכה, כל כללי רישום ותיעוד המשפטים ועל הכשרה של בעלי התקפידים בבתי משפט.

ערי המדינה הראשונות, במלוא מובן המילה, קמו בשומר, (אף כי ישויות מדיניות בעלות אופי דומה צמחו בערך באותו זמן בסוריה ולבנון של ימינו).

שנים ספורות לאחר המצאת הכתב התפשט השימוש בו מעבר לרישום תעודות ממכר, רווחים וחובות ורשימות מלאי, כבר משנת 2600 ניתן למצוא הודעות ומכתבים אישיים, שנשלחו ברשת הדואר הממלכתית, רשימות היסטוריות, אגדות, לוחות מתמטיים, רשומות ותיעוד אסטרונומיים, וכתבים למטרות מגוונות, בצד הרשימות הממלכתיות.

בד בבד עם התפשטות השימוש בכתב הוקמו בתי ספר רשמיים, בכל עיר, בחסות המקדש העירוני.

השומרים מיסדו את המערך הדתי בכל ההיבטים: הם קבעו את כוחו מעמדו של מעמד הכהונה וריבודה הפנימי, הם מיסדו את הטקסים הנערכים בכל מקדש, הם קבעו פנתיאון אלים, שבו כל עם ומקום מצאו אתת האלים המגנים עליהם, ותעדו את האפוסים המספרים על מערכת היחסים של פנתאון האלים בינם לבין עצמןם ובין בני האדם, שאת תולודות בריאתם רשמו גם. הם בו מקדשים ותחזקו אותם, והם חיזקו את הקשר שבין האמונה באלים לבין הנאמנות למלך, נציגם עלי אדמות ומקודש בפני עצמו בשל כך.

השומרים היו הראשונים לפתח מערכות השקיה שהוכיחו שליטה בשטפי הנהרות על פי עונות השנה: הם בנו דייקים להגנה מפנ ישטפונות ותעלות מהנהרות לשדות ותעלות קטנות מהתעלות האלה בעלות סכרים בנויי עץ שבעזרתם ניתן לשלוט בכמות המים המועברת לחלקות הזרועות. כך עלה בידם להגביר את תפוקת השדות ולביית זני דגן כחיטת דורום ושעורה.

השומרים גם המשיכו לביית בעלי חיים, בקנה מידה גדול מבעבר, סוגי בקר שונים )משורי בר aurochs), כבשים (מכבשי בר מסוג mouflon) ועופות (אווזים ברווזים ויונים).

השומרים השכילו לבנות מבנים רבי קומות והם הראשונים שבנו על בסיס של קשתות ומכאן גם גשרים ואמות מים. בעזרת שילוב של קשתות נבנו גם תקרות כיפתיות.

השומרים סללו דרכים והשתמשו באספלט (ביטומן) לייצובן.

השומרים פרשו רשת של סחר עם קצווי תבל, ייבאו סחורות ייקרות ערך, וחמרי גלם אותן עיבדו בעלי מלאכה מקומיים שפתחו אומנויות שונות לדרגת אמנות, ושלחו מעבר לים את תוצרתם.

השומרים הניחו את היסודות לקימום חברות הנשענות על הצבא, ועל שליטה על שטחים נרחבים וערי מדינה רבות באמצות כוח ואיומים, להרחבת מקורות אוצרות הטבע וכוח אדם העומד לרשותם; חברות מרובדות, חברות שבהן הפער שבין העשיר לעני מעוגן בחוק ומאפשר עבודות כפייה להאדרת השלטון, המנוכר והזר לתושבים. הם היו הראשונים שיצרו זהות בין הנאמנות לשליט לבין הנאמנות לאלים, הם יצרו מערך דתי איד שבו כל עיר ומחוז מצאו את אליהם (או זיהו את אליהם עם אלים בעלי מאפיינים דומים), מערך אחיד, בעל מסורת אחידה שהועלתה על הכתב, ואשר בראשה עמדו כוהנים מטעם השלטון. הם איפשרו את דלדול האדמות בשל ניצולן ללא הרף[1], כך היו הראשונים אשר כתוצאה משלטונם על האזור החלה הגירה של מבקשי מחייה שעברו צפונה, לא כחבורת לקטים נודדת, אלא כאנשים שחיו ופעלו ביישובי קבע שקמו מימים ימימה, ונאלצו לנטשם, כבודדים, כדי שיוכלו להתקיים ולקיים את משפחתם.

הערות:

[1] השקיה רבה ללא ניקוז טוב, על ידי מי נהרות, בצירוף של אקלים יבש עם אחוזי אידוי גבוהים גרמו להצטברות איטית של מלח בקרקע, דבר שהוביל להורדת הפריון של היבולים בצורה דרסטית. כפי שהובא לעיל, בתקופת הממלכה האכדית, ובימי שושלת אור השלישית התקיימה מגמה של מעבר מגידול חיטה לגידול שעורה שהינה צמח עמיד יותר למלח. אבל שינוי זה לא הספיק. על פי הערכה, במהלך 400 השנים בין השנים 2100 לפני הספירה ו-1700 לפני הספירה ירדה אוכלוסיית איזור זה בכשני שליש והחלה נדידה של אנשים צפונהף בחיפוש אחרי מקורות מחייה.