עצתו של המפקח ללבלר (סופר) הצעיר[1]
הדברים שיובאו להלן, שיחה בין מפקח בכיר ללבלר צעיר צעיר המשרת אותו כפקיד במשק ביתו, מעידים על המתח שבין השאיפה לפתח דור צעיר בעל יכולת חשיבה עצמית, יצירתי, בעל יכולת לפתור בעיות בדרכים שאינן מקובלות; לבין התפיסה המסורתית של שכבת העילית כי אין לחרוג מהמקובל והידוע ואין לשנות מנהלים ומנהגים קיימים, בעיקר משום החשש למעמדם ויתרונם על פני שכבות אחרות בחברה, ועל פני הדור הצעיר, הכפוף להם בשל מעמדם וידיעותיהם.
ככל שתפיסה כזו מתבססת בחברה כך תתערער זו ותביא לאובדנה במו ידיה. חברות בהן חלה התאבנות מחשבתית ודברים נוהלו על פי דרך קבועה מבלי ליעל או להתאים את צורת הניהול וההתנהלות של מוסדות בחברה לשינויים סביבתיים ואחרים – נדונו לחלוף מהעולם.
כך גם קיימת דילמה בעצם הגדרת תפקיד המורה המנחה והיועץ של הצעירים המבקשים ללמוד ממנו ולהתקדם: האם עליו לעודד את תלמידיו להעז ולחלוק עליו, לנסות דרכים חדשות וחדישות לפתרון בעיות, לחקור את העובדות הנלמדות ולבקר את מסקנות קודמיו? או שמא על מוסדות החינוך להתנגד לכל חידוש וחדשנות בדרכי ההוראה, בשיטותיהן, ובמסקנות תפקיד הלמידה ולהעביר לתלמידים מסר אחד: עליהם לכבד את המורים המלמדים ומנחים אותם בכל ההיבטים ולפעול בדיוק כפי שהם קובעים?
לימים, באלף הראשון לפני הספירה המקובלת (בין השנים 470-433), באזור מרוחק ממקום האירועים המתוארים בקובץ זה, לחופי הים האיגאי, עתיד לקום מורה ומחנך אשר ניסה לשנות את דרכן של חברות יושבי הקבע להתאבן ולחשוש מערעור הקיים: סוקרטס בן העיר אתונה[2]. האיש הזה, שהאפיל על כל העשייה הפילוסופית שקדמה לו, לפחות בערי יוון, עד כי קודמיו נקראו בשם הכולל "הפילוסופים שקדמו לסוקרטס" (הפרה – סוקרטיים), עליו אמר רבי יהודה הלוי " זאת היא מדרגת סוקרטס והדומים לו, אבל אלה אינם כי אם יחידי סגולה, שכיום אין תקווה להגיע למדרגתם[3]", ואשר העניק לבני האדם שיטת לימוד, דרך חשיבה, ואת פירות חשיבתו הוא, שעד ימינו הם נר לרגלי העוסקים בתורת המידות ובענייני ניהול המדינה והחברה, מצא לבסוף את מותו במשפט מידי בני עמו, אשר ראו בעשייתו ערעור מסוכן של מידות הנוער וכפירה בדת.
ההלכה היהודית קובעת חד וחלק כי על המורה להעניק לתלמידו כל אפשרות למצות את הפוטנציאל עמו נולד, אפילו אם התלמיד הזה, עתיד, לכאורה ואפילו למעשה, להאפיל על רבו. אך מתוך כבוד הדדי, מתוך רצון ללמידה אמיתית לשמה ולא מתוך קנטרנות; במיוחד לאחר שהתלמיד בגר והפך בעצמו לרב; ולאור כללי התנהלות נוקשים ודרישות מוסריות גבוהות מהרב המלמד. ואמר יאנוש קורצ'ק: "מורה טוב אינו אלא מורה שתלמידיו עולים עליו בגדולתם; על כן אני אינני מורה טוב".
הדברים המובאים כאן לקוחים מסדרת לוחות חרסית בנושא הלימודים לקראת תפקיד הלבלר במוסד לימודים מיוחד, שתוארכו בין השנים 2000-1600 לפני הספירה המקובלת, כלומר, בתקופת שלטון בבל על האזור הנדון[4]. בראיית העל של שומר כמקור הציויליזציה האנושית בכלל[5], ניתן לראות בלוחית זו חלק מהמורשת השומרית לעולם ולהדגיש דווקא את מילות העידוד של המפקח לצעיר כחלק ממערך חינוך מתקדם שתפקידו, בין היתר, ליצור המשכיות בכל הקשור למוסדות חברתיים ותרומתם. קריאה מדוקדקת של הדברים מגלה כי מערכת חינוך זו, שבהדרגה פנתה לעילית חברתית בלבד, ולא לכלל הצעירים, והקימה עילית דתית ומנהלית ששלטה ביד ברזל בתושבי הכפר, תרמה אף היא להדרדרות מוסרית והמדינית של הממלכות שאמצו אותה. מהדברים עולה כי המתח עיקרו ברצונו של התלמיד להערכה וקבלה כשווה וכבעל יכוללת לבצע את התפקיד, אך מבלי לשנות את המהות של התפקיד שהוטל עליו, כלומר: התלמיד מבקש לזכות בהכרה בשל שהוא הולך בתלם על פי התוואי שהתווה לו מורו, הבכיר ממנו, וחברה שבה הצעירים אינם מבקשים לשנות ולחולל "מהפכות" היא חברה שדינה כליון:
המפקח נשא דברו: הו, בוגר מוסד לימודים זה, גש נא אלי. תן לי להסביר לך את אשר גילו לי מורי.
כמוך, גם אני הייתי צעיר והיה לי מורה יועץ ומדריך (mentor). מורה זה הטיל עלי מטלה. היתה זו מטלה לגבר [לא לנער]. כקנה סוף גמיש, זינקתי והשקעתי עצמי בעבודה. נצמדתי להוראות מורי, ולא עשיתי דבר מיוזמתי שלי. מורי יועצי היה מאושר מעבודתי על המטלה שהטיל עלי. הוא היה מלא שמחה על כי הוכחתי צניעות וענווה ודיבר בי טובות.
ואני, אני עשיתי רק את אשר הוא התווה בעבורי. וכל דבר היה במקומו. רק השוטה יסטה מההוראות שקיבל. הוא הדריך את ידי בלמדי לכתוב על לוח חרסית, הוא שמר כי אלך בדרך הנכונה. הוא אשר הפך אותי לרהוט בדברי והעניק לי עצה. הוא אשר כיוון את עיני ומיקדן בחוקים אשר מדריכים אדם במטלותיו: התלהבות נאותה לביצוע מטלה, אסור בתכלית לבטל זמן ומי שמבטל את זמנו מזניח את מטלתו ופוגע בסדר החברתי והדתי.
הוא לא התרברב והתפאר בידע שלו: דבריו הביעו צניעות. הרי אם היה מתרברב היו בני האדם מזעיפים פנים אליו. אל תבטל זמן, אל תישן בלילה, התקדם והמשך בעבודה! אל תדחה את חברתו הנעימה של המורה המדריך והיועץ שלך ואת עזרתו: בבואך במגע עם מוחות כה נאדרים יהיו מילותיך שלך בעלות יתר משמעות.
ודבר נוסף לי אליך: לעולם לא תשוב להיות כמי שעינו מכוסות. יש בכך להשפיע על התנהגותך ולהבדיל בינך לבין אחרים (ולהעניק לך את) ההגינות האנושית. לבך שַׁלֵו...חטאים ימחלו. מתנותיו של מי שידיו ריקות כך תוערכנה. גם העני מחבק גדי לחזהו בכורעו... ועליך להתמסר לכוחות ...ואלה ישקיטו אותך ויעניקו לך שלווה.
הנה, תארתי לך את אשר גילה לי מורי ומדריכי, ואתה לא תזנח זאת. עליך לתת לך דעתך ויתרונך יהיה שיהיו הדברים האלה בלבך.
הלבלר המלומד ענה בצניעות למפקח הממונה עליו:
אעניק לך מענה על אשר תארת לי ואשר היה כלחש קסמים, מענה אשר יסתור את שיר קסמיך אשר הועבר אלי כמו בשאגה. אל תנסה להפכני לבור נבער מדעת. אשיב לך אחת ולתמיד. את עיני פקחת כעיני גור, ולבן אנוש הפכת אותי. אך מדוע ממשיך אתה לקבוע חוקים ותקנות עבורי כמו הייתי מי שמתנער מאחריות? כל מי שישמע את דבריך ירגיש נפגע ונעלב.
על כל אשר גילית לי על אמנות הלבלרות הרי קיבלת שכר. הפכת אותי לאחראי על משק ביתך ומעולם לא גמלתי לך בהתערות מאחריות ודחיית מטלותי. הטלתי מטלות על הנערות השפחות, על העבדים ועל המשועבדים במשק הבית שלך. דאגתי כי יהיו שמחים וטובי לב, על ידי ההקבות שהענקתי להם, בגדים ושמן. את הצווים על מטלותיהם קבעתי כדי שלא תצטרך אתה לעקוב אחר עובדי משק ביתך, עבדיך, בביתך, בית אדונם. זאת עושה אני מרגע שאני פוקח עיני בבוקר ואני רודה בהם כבכבשים.
כאשר ציווית לערוך קרבנות ולהכינם ביצעתי זאת עבורך בעת הנכונה. את הכבשים ואת המשתאות ערכתי בדרך מושכת לב, כדי שהאל שלך יתמלא שמחה. כשתגיע הספינה ועליה (פסל) האל שלך יקדמוה בני האדם בברכה מתוך כבוד.
כאשר הורית לי לגדר את שדותיך קבעתי גברים לעבודה שם. זו מטלה מאתגרת שאיננה מאפשרת מנוחה לא ביום ולא בליל ולא בחום היום, אם המבצעים אותה אכן עושים כמיטב יכוללתם בקצווי השטחים המעובדים. השבתי על כנה את האיכות לשדותיך ובני האדם מעריצים אותך. תה אשר תהא המכסה שקבעת עבור השוורים (כמות השדות חריש וכיו"ב), אני עברתי על המכסה שקבעת ואת מכסת המטען שהועמס עליהם השלמתי עבורך.
מילדותי, ביקרת אותי ושפטת אותי. את התנהגותי בחנת כצורף הבודק מתכת יקרה, ללא גבולות. מבלי לדבר גבוהה גבוהה -- וזו היא חושלתך שלך – שרתתי אותך ועמדתי לשרותך תמיד. ואולם, אתה התעלמת מאלה אשר אינם מכירים בערכם שלהם. שע כי כוונתי היא להבהיר לך עניין זה.
המפרח ענה:
הרם את ראשך, עתה, אתה הצעיר, בכל ההיבטים ומכל בחינה. יכול אתה לפנות נגד כל אדם, התנהג לפיכך כראוי וכנאות.
הלבלר הצעיר דיבר:
באמצעותך על שהתפללת עבורי, ובכך ברכת אותי, באמצעותך, אתה שהטמעת בי את ההוראות כמו הייתי שותה חלב ואוכל חמאה, באמצעותך, אתה, שהוכחת כי שירותך (כלבלר) לא יחדל, חוויתי הצלחה ולא אונה לי רע.
המפקח השיב:
על המורים, אותם אנשים משכילים, להעריכך רוב הערכה[6]. אתה, שכנער צעיר ישבת לשמוע את דברי, שימחת את לבי.
ניסאבה (נ - דב), אלת הכתב, הלמידה והקציר, העניקה לך[7] ונתנה בידך את הכבוד להיות מורה. הגורל שנקבע עבורך יתהפך ושפע ברכות תתברך... מי יתן ותעניק לך לב מלא גיל ותשחררך מכל דאגה, מורך לב, עצב, חוסר תקווה ויאוש.... בכל אשר (קורה?) בבית הספר, מקום הלמידה. הוד המלכות ותפארתה של ניסאבה .... שלווה ושקט. למשמע שיריך המתוקים אפילו רועי הבקר יפליאו לשאוף, בשל שיריך המתוקים אשאף ואתאצץ גם אני ו.... עליהם לדעת כי את היא המישמת (?) את החכמה. הצעירים יהנו ממילותיך הראויות: "מומחים ובקיאים מביאים אור למקומות חשוכים, לסמטות ללא מוצא ולרחובות" כשם שנהני ממתיקות הבירה.
הללו את ניסאבה, אר הביאה סדר ל... וקבעה את המחוזות בגבולותיהם, הגבירה שלכוחות השמיימים שלה אין מתחרה!
הערות:
[1] The advice of a supervisor to a younger scribe
המקור: http://etcsl.orinst.ox.ac.uk/section5/c513.htm
התרגום לאנגלית: http://etcsl.orinst.ox.ac.uk/section5/tr513.htm
[2] בדרך כלל יש סברה רווחת כי המבנה החברתי – פוליטי של אתונה הוא הנעלה מכל מה שקדם לו ואליו יש לשאוף. בפועל, התקופה שבה התקיימה בעיר חברה שבה כמעט כל תושב יכול היה להשתתף בתהליכי קבלת ההחלטות ואף להבחר לתפקיד מדיני קצרה ואף היא לוותה במתחים ומאבקים בין שאר הערים – מדינות השכנות. תולדות יוון העתיקה נחלקות לשש עתים: תקופת מיקני: (1600-1100 לפני הספירה המקובלת), שאחריתה בפלישת השבטים הדוריים לאזור, ובהרס התרבויות של הים האגאי בהיבטים נוספים; תקופת המעבר: שנמשכה משנת 1200 לפני הספירה המקובלת ועד 800 לפני הספירה המקובלת, שבה המשיכה התישבות השבטים היונים ברחבי יוון, הוקמו הערים, התפתחה הדת שמאפיינת את יוון הקלאסית, ונוצר הא"ב היווני. לתקופה זו משויכים הכתבים המשמשים אותנו להכרת תולדות יוון, והמיתוסים של יוון כמו כתבי הומרוס והסיודוס, אולם אלה הועלו על הכתב רק בחלוף שנים רבות, בתקופה הארכאית; התקופה הארכאית: (800- ~400 לפני הספירה המקובלת). בתקופה זו החלו היוונים להאבק עם הפרסים כגוף אחד (מלחמות פרס - יוון שעליהם נמנה קרב מרתון). זו התקופה שבה נצקו יסודות התיאטרון היווני, פעלו הפילוסופים המכונים קדם סוקראטים (כמו פיתגורס) ונבנה מקדש ארתמיס באפסוס; התקופה הקלאסית: (400 לפני הספירה המקובלת ועד כיבוש יוון על ידי המקדונים בשנת 333 לפני הספירה ובעקבותיה גם כיבושי אלכסנדר הגדול בעולם). בתקופה זו נאבקו ספרטה ואתונה על ההגמוניה ביוון (המלחמות הפלפונסיות), פעלו הפילוסופים סוקרטס, אפלטון ואריסטוטליס, נבנה האקרופוליס, והוצג פנתיאון האלים היווני שבראשו זאוס; התקופה ההלנית: שנמשך מעתה ועד הכיבוש של יוון על ידי רומי, במאה השניה לפני הספירה המקובלת, שבה ירד מעמד הערים והיא מאופינת במאבקים פנימיים; התקופה הרומית: אחרי קרב קורינתוס (146 לפני הספירה המקובלת) הפכה יוון לפרובינציה רומית. שלה מעמד חשוב בשל היותה "השער למזרח" (פרס) ומקור התרבות. הסטוריונים קובעים את תום התקופה הזאת בעלית הנצרות ביוון, והקמת המרכז הרומי באנטוליה על ידי הקיסר יוסטיניאנוס I. השפעתה של הדמוקראטיה האתונאית על יוון ועל מדינות וממלכות בתקופתה הייתה מעטה, אם בכלל.
תושבי יוון העתיקה ספרו כי הם צאצאים לאב קדום בשם הלן שהוא אבי העם ההלני (יווני) ולו שלושה בנים: איולוס (אבי השבטים האיולים), קסותוס (אבי השבטים האכאים שעל פי המקורות כנראה למעשה היו התושבים המקוריים של מיקני וזה שמם של הלוחמים הנזכרים באיליאדה ובאודיסאה) ושל ודורוס (אבי השבטים הדורים) ושל היוׂנים. אכן בני כל השבטים האלה דברו ניבים של שפה אחת והיוונים ראו בהם בני עם אחד. השם האכאים (ולפעמים גם דנאים ו-ארגאים (על שם העיר ארגוס) מוענק באיליאדה ובאודיסיאה לכוחות המאוחדים של היוונים שנלחמו בטרויה.
[3] ספר הכוזרי, מאמר שלישי, פסקה א'. ואף כי בדברים אלה מובעת התנגדות לדברי סוקרטס כי אין כי אין לאדם ממוצע הבנה ויכולת לדבוק בבוראו בניגוד לטענת רבי יהודה הלוי כי לא תיתכן דת אמת המושתתת על כישורים אנושיים יוצאי דופן כאלה של סוקרטס.
[4] ר': http://en.wikipedia.org/wiki/Eduba
על הלוחית הספציפית שבה נמאו דברי המפקח ללבלר הצעיר ר' גם
מתחתית עמ' 63 ואילך.
[5] ר' לעיל הערה מס. 2
[6] בכמה כ"י יש מספר שורות נוסף כאן: עליהם...בבתיהם ובמקומות החשובים. שמך יקרא בקול כאציל בשל ייחודו וחשיבותו, ... למשמע שיריך המתוקים אפילו רועי הבקר יפליאו לשאוף, בשל שיריך המתוקים אשאף ואתאצץ גם אני ...המורים יברכוך בלב מלא גיל"
[7] בכ"י אחר: אתה נבראת על ידי ניסאבה ... מי ייתן...