נספח VI: ההיסטוריה מתחילה בשומר: קיצור דברי ימי ארץ שומר ותרבותה

(על פי "תולדות שומר העתיקה" ומקורות נוספים המובאים בגוף הדברים וברשימת המקורות להלן).

ארץ שוּמֶ‏ר נשלטה זמן קצר יחסית על ידי בני העם השומרי. רוב המרכזים העירוניים שנכללו בה כבר היו קיימים טרם השתלטו השומרים על האזור. אולם התרבות שצמחה בחבל ארץ זה, גם כאשר שלטו בו בני עמים אחרים ממוצא אתני מגוון (שמים ואירנים) אחרי נפילת השומרים, מזוהה יותר מכל עם השומרים, ועם העיר שומר.

ארץ שוּמֶ‏ר, השתרעה על רובו של אזור הנמצא בדרום מסופוטמיה בדרום עראק של ימינו. חוקרים סבורים כי זו אחת התרבויות (הציוויליזציות) הקדומות ביותר בתולדות בני האדם, אם לא הקדומה שבהן, אך בעיקר מפני שהם מיחסים את התואר תרבות לחברה שבה יש תעוד בכתב של הארועים ותוצרי החשיבה וההגות, ובמיוחד כתב אותיות.[1]

ראשיתה של התרבות של שומר היא במחצית האלף הרביעי, ולה מיוחסות כל הראשיות של כל התרבויות לעתיד לבוא: המצאת הגלגל והשימוש הנבון בו; המצאת הכתב הראשון והטכנולוגיה לתעוד ורישום מידע מכל הסוגים על לוחות חרסית שהיו חומר גלם מצוי באזור; בניית מבנים רבי קומות ומעוטרים בטכנולוגיות של ציפוי וזיגוג; קביעת מוסדות חברתיים כבתי משפט ונהלים לפעילותם (כולל חוקים); ראשית החקר המדעי השיטתי של היקום והעולם ותיעודו; וראשית בניית מערכת חברתית מושתתת על כללים ונהלים הקובעים חלוקת תפקידים ברורה בין כל החברים בקהילה, ומעמדות. אולם אין ספק כי כל אלה התפתחו בהדרגה, כאשר בני האדם התישבו קבע על האדמה, לפני המהפכה החקלאית, וכאשר קמו ממלכות שנשענו על כוח ועל צבא, ולא על הסכמים חברתיים, קיבלו יתר עצמה ויתר משמעות לחיי היומיום.

השם והמושג "שומרי" מופיעים לראשונה אצל האכדים, הם בני העיר אכד ששכנה צפונה לשומר והקימו ממלכה עצמאית בשנת 2350[2]. השומרים כינו את עצמם סַ-גִ-גַ "שחורי הראש" (במצרית "סגנר" ומכאן שנער המקראית) ולארצם קראו "כִּ-אֵנ-גִר": "ארץ המלכים התושבים / הנתינים" (הארץ שנתיניה מלכים[3]). הם היו בני עם לא שמי, ויש סברה כי הגיעו למסופוטמיה כנוודים או כפולשים מהצפון, שנדדו לאורך זמן מה, שכן בשפתם השפעות שמיות וזרות אחרות. שמואל נח קרמר סבר כי הם הגיעו לשומר, בערך בשנת 3500, מאסיה התיכונה, דרך אירן. הם עצמם כינו את ארץ מוצאם דִלמון, המזוהה היום עם שרידי תרבות מפותחת במפרץ הפרסי או על אחד מאיי בחריין, ואשר זה שמה של עיר מיתולוגית במיתוסים השומרים.

עוד יש לציין כי קיימות ראיות ליישוב רצוף בדרום מסופוטמיה כבר משנת 5600: תרבות עֻבַּיְד (שלה מספר שלבים בין השנים 5300-4000 ); תרבות אֻרֻכּ, (שאף לה מספר שלבים בין השנים 4000-3100); ותרבות ג'ֵמְדֵט נַסְר, שהנה תרבות בת של תרבות ארכ, ראשיתה בשנת 3100 והיא נמשכה עד הגיע השומרים לאזור. כל אלה תרבויות אשר את פירותיהן קצרו השומרים; בכולן התקיימו חיים בערים, שסביבתם יישובים כפריים שתמכו בהן, בכולם נוסדו מוסדות דת ונקבעו טקסי פולחן ודת, בכולן נקבעו סדרי השלטון והריבוד החברתי, אשר העניק בכורה לכהנים על פני כל שאר בעלי התפקידים, ובכולן פותחה עד מאד החקלאות. ניתן לאמר איפה כי השומרים המשיכו את הפיתוח של החקלאות והעיור, ועִדנו את הישגי קודמיהם, אך בעיקר, הקימו ממלכה אחת ששלטה על אזור נרחב בעזרת כח צבאי ומערכת מנהלית שייצגה את השליט העליון, המלך, בערים האלה ובשטחים החקלאיים שסביבותיהן,. ושומר היא, למעשה, הראשונה בממלכות בהן המעמד השליט שונה בשפתו ובמוצאו מהעם או העמים הנשלטים ואשר ניצלה את מעמדן וייחודן של המדינות (ערי המדינות) הכפופות לה לקידומן. ועם זאת, מכיוון השגיעו לאזור שבו כבר פרחה תרבות עתירה וקדומה, הם אמצו את התרבות הזו אל חיקם ופיתחו אותה.

כך, למרות שמרכז הכובד של תרבות זו המזוהה כל כך עם שומר העיר, כמרכז התרבות השומרית, נותר בדרום מסופוטמיה, מעת שהחלו השליטים באזור לשאוף להרחיב את גבולות שליטתם ועל עמים שמים שכנים – התקדמה עם השומרים, ואחריהם האכדים והבבלים גם תרבות שומר על תוצריה ועל האמונות והדעות שבבסיסה, והפכה לתרבות של מסופוטמיה, שכן כל תושבי מסופוטמיה בעת העתיקה נכסו אותה לעצמם. יתרה מזו, בשל מעמדן של ממלכות מסופוטמיה, השפיעה התרבות הזו על כל המזרח התיכון הקדום וגם על פולשים שמיים אשר מצפון כבשו חלקים של האזור והקימו בו מרכז מדיני.

שרידי התרבויות הטרום שומריות (משנת 6000~):

צלחת וכלי חרסית מעוטרים מג'מדת נסר

צלחת המאפיינת את תרבות עביד

ערי המדינה השומריות צברו את כוחן כבר בתקופות עֻבֵּיד ואֻרֻכּ, התיעוד השומרי המוקדם ביותר הוא על אירועים משנת 2700 אך הוא מעורפל ולא נהיר, לפחות עד שנת 2300 שאז נוצר כתב הברות שפוענח לאחרונה, כך שניתן לקרוא עדויות מתקופה זו. זו התקופה השומרית הקלאסית, שבה שלטו על הארץ שושלות שומריות, והיא הסתיימה עם עלות הממלכה האכדית לשלטון, בשנת 2300, שאחריה באה תקופה של פלישות ומתקפות של הגותים, ששלטו על ארץ שומר בין השנים 2150-2050. בשנת 2100 חלה תחייה של המדינה השומרית, אך כעבור כמאה שנים נתנה הארץ שוב למשיסה לידי האמורים שפלשו לתחומה. האמורים הקימו שושלת עצמאית שלהם (שושלת אִסִנ) שהתמידה בשלטון עד שנת 1700~ שאז אוחדה מסופוטמיה תחת שלטון הבבלים. כך נטמעו השומרים בחברה השמית: האכדית והאשורית-בבלית[4].

ציר הזמן של תרבויות וממלכות העולם העתיק החל משנת 3500

מפת יישובי תרבות עביד

הערות:

[1] המושג תרבות (civilization) מוחל על מבנה חברתי פוליטי שלו שלושה מאפיינים: מרכז תרבותי – טקסי, מבנה גיאוגרפי מוגדר של עיר (כלומר, שבו חיים בני אדם שפרנסתם על האיכרים בסביבות העיר ולהם תפקידים אחרים) וכתב הברות או אותיות בעל מבנה תחבירי מפותח ולא כתב ציורים או מילים בלבד שאיננו מכיל סימנים של תפקיד המילה במפשט וכיו"ב. מכל אלה חסר הכתב בקרב התרבויות שקדמו לשומר אף כי הן בעלות שאר המאפיינים האלה והשגיהם בחומר וברוח עומדים בבסיס תרבותה של שומר. על כן הן מכונות "culture". שבהן אמנם הכתב היה מערכת סמלים כללית, אך גם באמצעותם ניתן היה להעביר חוויות תחושות ורגשות, יצירתיות המשגה ומיון של עובדות. כלומר: על פי התפיסה של תחום הידע הנקרא היסטוריה, כל מה שארע לפני יצירת הכתב המפורט, כתב ההברות או העיצורים הכולל גם סימנים של תנועות (אם קיים צורך כה) ומעיד על המבנה התחבירי של המילה משתייך לתקופה שקדמה להיסטוריה (הפרה – היסטוריה). על כך אפשר להתווכח, שהרי גם הכתב השומרי התפתח בשלבים (ל' להלן נספח מס. 3 תת הפרק הכתב); ומצד שני הגדרה כזו מוציאה מכלל הציוויליזציות את מצרים הפרעונית ואת יפן וסין של ימינו; ובלי קשר לחלוקה בלתי ריאלית ונכונה כזו יתכן בשפה המודרנית, ואף כמונח המשמש את לומדי קורות החברות האנושיות, יתכן שיש להעניק לו מובן ניטראלי יותר; מפני שעל פי המילון המושג "ציוויליזציה" משמעו "הארגון החברתי הגבוה ביותר בחברה האנושית" ואחד ממאפיניה של חברה המוגדרת כבעלת ציווילציה הוא שיש לאנשים המרכיבים חברה בעלת ציוויליזציה "תרבות" משותפת. כלומר: התרבות היא חלק מציוויליזציה בעוד שלמעשה התרבות שונה מציוויליזציה במאפיין כתיבת השפה והעברת מידע וכל מה שניתן להעביר בכתב, אף כי על פי העדויות הארכיאולוגיות, לתרבויות שקדמו לשומר היה כתב לא מפותח ככתב השומרי אמנם, והיו מבנים חברתיים והשיגים בעלי משמעות רבה אותם המשיכו השומרים לפתח, לא תמיד למען עתיד בני האדם, אלא גם למען רכוש כוח מעמד ושליטה על אזורים נרחבים ועל בני האדם החיים בהם.

[2] על ממלכת אכד ר' להלן.

[3] התואר מלך מוענק לשליטי ערי – מדינה ולשליטי ממלכות (שליטים שכבשו וכרתו בריתות עם ערי מדינה שהעלו להם מס) במקור: התואר אֵנֱסִ (שליט, אדון) [כנראה משמעותו הראשונה: בעל / אדון האדמות החרושות, המעובדות] שמוענק למי שהופקדו על עיר - מדינה ובנותיה מטעם השלטון המרכזי, לבני משפחת השליטים (המלכים) ולראשי הממלכה.

[4] כל הממלכות במסופוטמיה התבססו על מבנה מדיני – חברתי של ערי - מדינה בכלל כך בכל המזרח התיכון הקדום: ערים התפתחו למרכזי מסחר ותרבות והשתלטו על האזורים החקלאיים בסביבותיהם, העניקו הגנה לאיכרים בכפרים ונטלו מהם מים ומזון. ככל שהייתה העיר חזקה כך השתלטה על אזורים נרחבים יותר. ערים העלו מס לשליטים חזקים מהם, והפכו לחלק ממלכת – על, אך תמיד שאפו לעצמאות מדינית וכלכלי. באזורים אחרים (יוון למשל) הוקמו בריתות של ערי ממלכה שיחד יצאו להגדיל את אזורי השפעתן ושליטתן. אך גם זאת לאר שנים של מאבקים ומתחים פוליטיים.