המבנה החברתי של בני האדם, עד להפיכתם לעובדי אדמה, לא נשען על גבולות גיאוגרפיים מוגדרים כמדינות (או כערי המדינה לעתיד לבוא) והיה נטול ממשל מאורגן. נראה כי בשלהי התקופה הפלאוליתית העליונה כבר התמחו בני האדם בתפקידים כמו הכנת כלים או ניהול ענייני טקסים ופולחן, ויתכן שהגברת ייעול הציד אפשרה חיים בקרב קבוצות שמספר החברים בהם הוא יותר מאשר 30 פריטים, כמו בתקופות קדומות יותר, אך היו אלה חברות שיוויוניות ומערכות היחסים שבין הפרטים בכל קבוצה ובין קבוצו היו חפות מביטויי וגילויי אלימות, ובוודאי קרבות.
עד תום התקופה הפלאוליתית, בערך לפני 10000שנה, בהתאם למקום ולתנאי האקלים, החלו בני האדם להתישב במקומות קבועים, וחדלו מנדוד. הם נשענו, לפיכך, יותר ויותר על חקלאות לכלכלתם; תהליך שהחל אפילו מוקדם יותר באזורים שהתחממו כבר קודם לכן. כיושבי קבע נקל היה להם לפתח, כל פרט וכל קבוצה, את כישוריהם, ואת סחר החליפין, שידוע כי היה קיים כבר קודם לכן, בין קבוצות לקטים – ציידים נודדים, אפילו לפני 120000 שנה, במיוחד במוצרים נדירים יותר כמו אדמת אוכרה, שבה השתמשו לצרכי פולחן, ושאר מוצרים שסייעו לקבוצות הנוודים להתגבר על עתות מחסור. הייתה סברה שחברות שחיו בסביבה עשירה יותר במשאבים, כמו למשל בסונגיר, ברוסיה של ימינו, פתחו מבנה חברתי מסובך יותר ומאורגן יותר, שבו חולקה העבודה על פי נטיות והתמחות, וכי כי היו בקרבם גם מאבקים מקומיים, אך רוב החוקרים סבורים כי בתקופה הנדונה, לא הייתה מנהיגות רשמית לחברות בני האדם, וגם לא חלוקת תפקידים בין החברים בקבוצה, אלא בדומה למה שהתקיים למשל בגיניאה החדשה, ומתקיים בחברות לקטים – ציידים עד ימינו, שבהן ההחלטות מתקבלות על ידי הסכמה כללית של כל החברים, וכל חבר בקבוצה מתמחה בכל התפקידים הנדרשים לקיום חיים מלאים, ואף מוכיח את יכולותיו בטקסי בגרות. החלת מאפיינים חברתיים של החיים העכשוויים על האדם בכלל ועל האדם הנבון המודרני בפרט, בתקופה הזו אינם מתאימים לתנאי החיים ולמסורות החברתיות, שהרי כדי להמשיך ולהתקיים, ובני האדם ידעו עד כמה נתון קיומם לגחמות איתני הטבע, היה צורך לתמוך בכל חברי הקבוצה, ובקבוצות עמיתות, ככל האפשר ובכל הזמנים. התנהגות חברתית כזו, והיכולת לקשור קשרי רעות חסרי הטיה, היא שאפשרה את קיומו של האדם הנבון המודרני, ומיוחד את אלה אשר יצאו מאפריקה מזרחה, דרומה, והתפלגו לקבוצות שעשו דרכן צפונה ומערבה לאירופה, שהיו קטנות עד מאד.
ולא זו בלבד, אלא שמבחינת חייהם של הלקטים – ציידים של ימינו עולה גם כי גם חלוקת התפקידים שבין נשים לגברים הייתה גמישה ולא קבועה על פי סטראוטיפים מודרניים. לא היו תפקידים נשיים כמו ליקוט דגנים ופירות או איסוף עצי בערה ותפקידים גבריים כמו הציד והכנתו למאכל. בחברה האוסטרלית ובחברה של בני ההדזה החיים במרכז טנזניה, הגברים נוטלים חלק במטלות הקשורות לאיסוף צמחים, חרקים ועצי בערה והנשים צדות בעלי חיים קטנים או מסייעות בהובלת בעלי החיים הגדולים למלכודת הציידים. סביר לפיכך כי גם בחברה הפלאוליתית נטלו נשים חלק בציד כמו הובלת בעלי חיים על ידי הבהלתם ממרחק למצוקים מהם יפלו למותם, והגברים השתתפו בלקט. מחקרים שנערכו לאחרונה קובעים כי חלוקת תפקידים בחברה קשורה להתיישבות המסיבית והמעבר לחברה שנשענה על חקלאות, כפי שידון להלן, וחלוקת תפקידים בין נשים לגברים נעשתה בחברות מסוימות כדי ליעל את התפוקה. ניתן לאמר איפה כי החברה הפלאוליתית הנה החברה השוויונית ביותר בתולדות בני האדם. ותפקידי הנהגה רוחית וניהול טקסים כמו קבורה, נתנו לגברים ולנשים ללא הבחנה בין המינים. עדויות ארכיאולוגיות קובעות כי גם בתהליך קבלת ההחלטות, שניתן לכל החברים בקבוצה, היו הנשים בעלות כוח דומה לזה של הגברים. כך למשל, השאמאן הפלאוליתי הקדום ביותר שידוע עליו (לפני 30000 שנה) היה אישה. יתכן שכאשר ישבו בני האדם ביישובי קבע עלה גם מספר ההריונות של הנשים ואילץ אותן להיות קרובות יותר לבית, אף כי ידוע כי נשים בחברות ראשוניות, באסיה ובאפריקה, יוצאות לשדות, או לעבודתן, עם הפעוטות. עוד יש לציין בעניין זה כי החברות האלה , כמו חברות לקטים ציידים בני ימינו, שמרו בדרך כלל את דפוס ההשתייכות המשפחתית על פי האם או על פי שני ההורים.