למרות שסיפור מגדל בבל לא נזכר בקוראן בשם זה, מצוטטים בקראן סיפורים בעלי מאפיינים הדומים לסיפור המקראי של מגדל בבל.
בפרק (סורה) 40, אל ע'אפיר (הסולח, המוחל) פסוקים (איות) 36-37, ובפרק (סורה) 28, אל קצץ (היסטוריה) פסוק (איה) 38, הרקע לסיפור הוא מצרים הפרעונית, בימי משה. מסופר כי פרעה מבקש מהמן לבנות עבורו מגדל אבן או חמר כדי שיוכל לעלות לרקיע ולהתעמת עם אלוהיו של משה.
בפרק (סורה) 2, אלבקרה (הפרה) פסוק (איה) 102 מופיע השם בבל (בַּבִּיל) ומסופר בו על שני מלאכים: הארות ומארות, שנשלחו ללמד את אנשי בבל קסמים וכשפים אך בו בזמן הזהירום כי מעשי קוסמות וכשפים הנם חטא וכי הם מלמדים זאת רק כמבחן לאמונתם של אנשי בבל.
אלה אך שתיים מהדוגמאות המופיעות בקוראן של עמים (אומות), שנשלחו אליהם נביאים להורותם את הדרך הנכונה אך הם הקשיחו לבם וסרבו לקבל את בשורת הנביאים האלה, ועל כן נעלמו מעל פני האדמה, ובני אומתו של מוחמד מוזהרים שאחריתם תהייה אף היא כדוגמת העמים האלה[1].
הגיאוגרף המוסלמי יאקות , בן חמאת שבסוריה, שחי בראשית המאה ה 12 לספירה המקובלת, מספר כי: בני האדם נסחפו על ידי רוחות עזות למישורים שאחר כך נודעו בשם בבל (בביל), ושם חילק להם האל את לשונותיהם לפני שנפוצו שוב על פני הארץ. ההיסטוריון א(ל) טברי, בן העיר טבריסטאן שבאיראן, שחי במאה התשיעית, מספר בספרו "תולדות הנביאים והמלכים" כי נמרוד הקים בבבל מגדל והאל הרסו, וגם שפת האנשים, שכולם דברו שפה אחת אז (סורית אשורית) הפכה ל 72 לשונות. ההיסטוריון והגיאוגרף הכורדי אבו אל פידא, ששימש כנציב העיר חמאת מטעם השלטון האיובי, בראשית המאה ה 14 לספירה המקובלת, מוסיף כי לעבר בן שלח ואביהם של פלג ויקטן (ומאבותיו של אברהם) הותר לשמר את שפתו המקורית העברית מפני שלא נטל חלק בבניין המגדל שיזם את בנייתו נמרוד.
כלומר: סיפור בבל על משמעויותיו כפי שהובן ונדרש על ידי יהודים ונוצרים, הגיע לאסלאם ונטמע בו בהתאמה לתפישת העולם של ההלכה המוסלמית, שראתה למשל בכל המוסלמים אומה אחת בלי קשר ללאומיות ולעם אליה משתייך האדם. העונש איננו ההפרדה ללאומים אלא הכחדה שתבוא, כפי שקרה בעבר, למי שיקשה לבו לפני אמיתות שליחותו של מוחמד.
[1] הידועים שבהם הם עאד ות'מוד שלקח היכחדותם בשל לעגם לנביא שנשלח להם מפורט בקוראן.