גן האלים: גן העדן השומרי

המילה אְֵדִנ בשפה השומרית משמעה מישור, או ערבה, והיא מופיעה על גבי עמוד הקרוי על שם שליט העיר לגש, שעליו כתובת המתארת את אפיק הנהר ממנו נלקח הטיח לבניית מקדש האל נִנ אֻרְתַ, אל המלחמה והאל המגן על העיר לגש: "טיח חמר מעורבב בהתאמה מושלמת אשר נלקח מתעלת אֵדִנ, נבחר על ידי האל עצמו, טהור הלב, וצוּבָּע על ידי שליט העיר בצבע כזוהר הרקיע, כביכול יצקו בו כּחל". ת. יעקובסן כתב כי מדובר בתעלה אחת מני רבות, שאיננה ידועה אשר חולותיה בגוון סגלגל, "כמות אלה שניתן עוד לראות בדרום עראק"; אולם חוקרים אחרים העלו את הסברה כי המושג "עדן" בתנ"ך מקורו בשמה של תעלה זו.

המיתולוגיה השומרית מספרת על גן שהוא במהותו כגן עדן, של ה"אַנֻּנַכִּ", הם חבר האלים והאלות של שומר, אכד, אשור ובבל. על כן הציע השומרולוג שמואל קרמר כי רעיון גן העדן והמושג המקראי "גן עדן", מקורם בשומר, בתיאורי השומרים מקום מחוץ לגבולות מולדתם, ביתם שבו מסתופפים על מי שהוענקו לו חיי - אל מוות, רעיון שהועבר לבבלים, ומהם לעמים השמיים באזור , כולל עמי כנען[1].

למקומו של גן עדן זה הוצאו מספר אתרים:

הר חרמון

בלוח התשיעי של האפוס של גלגמש[2], שהנו אפוס בבלי, מגיע גלגמש לגן האלים דרך הרים עטוי יערות ארזים, למעמקי יער ארזים. קטע זה של הלוחות איננו ניתן לקריאה בשל היותו קטוע ושבור, אך מופיעות בו המילים "גן עטוי אבני חן" (או גן (שצורתו ותארו) כאבני חן). אך את תיאור ההרים האלה ניתן לקרוא ו"רכסיהם מגיעים עד לחופי הרקיע", שערם שמור על ידי אנשי עקרב", והם נוגעים לא נוגעים מצדם השני בארץ של אלה שמעבר לחיים.

אנשי העקרב, אלה המגנים על שער גן האלים, תבליט אבן אשורי

על פי התיאור הזה סבורים חלק מהחוקרים כי הגן מוקם בין הר הלבנון לבין החרמון שפסגותיהם עטויות השלג נצצו למרחק ועצי הארז שצמחו למרגלותיהם מכונים עד היום יערות הארז של האל. בין החוקרים הסבורים כך יש כאלה המשווים את מעמד רכס הרי הלבנון כאן למתואר בתנ"ך, ומשווים את רכס ההרים הזה לרכס הבשן[3]; ולספרות החיצונית שבה מוזכר כי בני האלהים ירדו מהר חרמון (ספר חנוך). שני מיתוסים מאזור כנען: המיתוס הכנעני - פניקי "נפילתו (ממעמד) של כוכב השחר" (הלל בן שחר) והמיתוס בשפה האוגרית בקובץ המיתוסים על האל בעל, והמספר על נפילתו (ממעמד) של האל אַתָּר, אל השחר, שניהם מציינים כי האירוע הפיזי של הנפילה קרה מהר חרמון, ושניהם מזכירם את גן האלים בלבנון ממנו ביקש האל לגנוב את עץ הארז המקודש. מעמדו של המקום עולה גם מדברי הנביא ישעיהו בדברו על מלך בבל[4] ומדברי יחזקאל על מלך מצרים[5].

ועם זאת, יש לציין כי באלף השלישי לפני הספירה המקובלת חל שינוי באקלים שהביא לתקופהת יובש ובצורת בת מאה שנה, שגרמה להעלמות יערות עצי האורן ממסופוטמיה, וכי ידוע כי קודם לתקופה זו היו יערות של עצי מחט, וארזים, פזורים ברחבי נופי ארץ שומר. אחד העונשים על בני האדם כתוצאה מהתנהגותו של גלגמש היה גם העלתם של יערות אלה באש.יתכן כי תיאור יערות עצי המחט קשור לנופי מסופוטמיה, ורוכסי ההרים לבושי השלג מתכוונים להרים ממזרח, הר הזגרוס.

העיר אֵרִדֻ

ת. פינצ'ס סבר כי מקום גן עדן השומרי היה העיר אֵרִדֻ, מפני שהמקורות השומריים מזכירים כי עץ החיים נטע על גדות הפרת, מיקומה של העיר. במיתוס "הלחש (הקללה) של ארד" מסופר כי יש בעיר את מעיין מי התהום הנהדר, זו התהום המהווה את הקשר אל העולם שאחרי החיים; את בית החכמה והידע; את המערה הקדושה, ועץ אגדי המקושט אבני חן כחולות (לאפיס). כל אלה מאפיינים את מקום מושב האלים.

עץ החיים, תבליטי אבן, 2600 ~ לפני הספירה המקובלת

עץ החיים, תבליט על חומות ארמון המלך אשֻׁרבַּנִפַּל

עץ החיים, תבליט על חומות ארמונו של אשֻר-נַסִר-פַּל השני

מימין: חורבות העיר ארד; משמאל: אתר החפירות: מבנה העיר ומקום המקדש בה

שחזור הנמל של ארד

העיר נִפֻּר (ניפור)

המיתוס על אנלִל וננלִל[6] פותח בתיאור העיר נִפֻּר (ניפור), חומותיה, נהרותיה, תעלותיה, מזחיה, רציפיה, ובאר המים שבה, ועיר זו מתוארת כמקום מושב האלים עוד טרם היות האדם.

חורבות המקדש של ניפור

עוד מסופר במיתוס כי סביבות העיר עובדו האדמות 50 סאר לארכה ולרוחבה (כל סאר הוא 36 מטר רבועים), וכי שני האלים שכנו בה והם צעירים לימים. במערכת המבנים שהוותה את המקדש של ניפור הוקם גן טכסי, מקודש, כמו בכל המקדשים והזיגורַטים, אולם גן זה מכונה "הגן של אושר הרקיע", ומסיבה זו חוקרים רבים רואים בעיר, הראשונה שנבנתה, את מקום (גן) מושב האלים.

צלמית כּׂהנת מעוטרת זהב, נִפֻּר, 2700 לפני הספרה המקובלת

המפרץ הפרסי

בכמה מקורות מזוהה גן עדן עם העיר דִלְמוּן. על מקומה של דלמון נחלקו והחוקרים: יש שמקמו אותה באזור בחריין של היום, על פי המפרץ הפרסי. אך מכיוון שבחריין שוכנת על אדמת מישור ודלמון מתוארת כעיר השוכנת ליד ההר המיתולוגי כֻּר זיהוי זה לא מקובל על חלק מהחוקרים.

באפוס על אנכִּ ונִנהֻרְסַג[7], מתוארת העיר דלמון, אותה בנה האל לרעייתו האלה ושׁם, שׂם וקבע את משכנו (ביתו): זו העיר הטהורה בערים, שבה לא נשקפת סכנה למסתופפים בין חומותיה, שבה חיים לנצח, מקום פורה ופורח ובו מיני צמחים ופרחים, אשר האל העניק לבני משפחתו (בדלמון נולדה לאל בתו, ואחר כך נכדתו) לאחר שלבקשת נכדתו העביר לעיר מים מתוקים.

באפוס הקדום אֵנ מֵר כַּר ומלך אַרַתַּ[8] מסופר כי הזיגורַטים באֻרֻכּ ובאֵרִדֻ נבנו בעולם "שבו טרם נבנתה דלמון". על כן מקובל היום שמיקום דלמון אינו ידוע ומוגדר, וכי יש לבקשו באתר בו ידוע כי התקיימה תרבות כבר באלף הרביעי לפני הספירה.

הערות:

[1] ר' גם: רחל ליאור (עורכת), גן בארץ מקדם: מסורות גן עדן בישראל ובעמים, סכוליון, המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל, 2012

[2] על האפוס ר' להלן בתיאור המבול במיתולוגיה של עמי מסופוטמיה.

[3] תהלים ס"ח, ט"ו – י"ז ובמיוחד " הָהָר--חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ" וכיו"ב תיאורים.

[4] ישעיהו י"ד, ד' – ט"ו: " וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל-מֶלֶךְ בָּבֶל--וְאָמָרְתָּ: אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ, שָׁבְתָה מַדְהֵבָה. שָׁבַר ה', מַטֵּה רְשָׁעִים--שֵׁבֶט, מֹשְׁלִים. מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה, מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה; רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם, מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ. נָחָה שָׁקְטָה, כָּל-הָאָרֶץ; פָּצְחוּ, רִנָּה. גַּם-בְּרוֹשִׁים שָׂמְחוּ לְךָ, אַרְזֵי לְבָנוֹן; מֵאָז שָׁכַבְתָּ, לֹא-יַעֲלֶה הַכֹּרֵת עָלֵינוּ. שְׁאוֹל, מִתַּחַת רָגְזָה לְךָ--לִקְרַאת בּוֹאֶךָ; עוֹרֵר לְךָ רְפָאִים, כָּל-עַתּוּדֵי אָרֶץ--הֵקִים מִכִּסְאוֹתָם, כֹּל מַלְכֵי גוֹיִם. כֻּלָּם יַעֲנוּ, וְיֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: גַּם-אַתָּה חֻלֵּיתָ כָמוֹנוּ, אֵלֵינוּ נִמְשָׁלְתָּ. הוּרַד שְׁאוֹל גְּאוֹנֶךָ, הֶמְיַת נְבָלֶיךָ; תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה, וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה. אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן-שָׁחַר; נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל-גּוֹיִם. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ, הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה--מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי-אֵל, אָרִים כִּסְאִי; וְאֵשֵׁב בְּהַר-מוֹעֵד, בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן. אֶעֱלֶה, עַל-בָּמֳתֵי עָב; אֶדַּמֶּה, לְעֶלְיוֹן. אַךְ אֶל-שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל-יַרְכְּתֵי-בוֹר".

[5] יחזקאל ל"א המדמה את פרעה ל"אשור ארז בלבנון" אשר על גבהות לבו תהייה מפלתו (ט"ו – ט"ז):" כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי ה', בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאוֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת-תְּהוֹם, וָאֶמְנַע נַהֲרוֹתֶיהָ, וַיִּכָּלְאוּ מַיִם רַבִּים; וָאַקְדִּר עָלָיו לְבָנוֹן, וְכָל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה עָלָיו עֻלְפֶּה. מִקּוֹל מַפַּלְתּוֹ הִרְעַשְׁתִּי גוֹיִם, בְּהוֹרִדִי אֹתוֹ שְׁאוֹלָה אֶת-יוֹרְדֵי בוֹר; וַיִּנָּחֲמוּ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּית, כָּל-עֲצֵי-עֵדֶן--מִבְחַר וְטוֹב-לְבָנוֹן, כָּל-שֹׁתֵי מָיִם. גַּם-הֵם, אִתּוֹ יָרְדוּ שְׁאוֹלָה--אֶל-חַלְלֵי-חָרֶב; וּזְרֹעוֹ יָשְׁבוּ בְצִלּוֹ, בְּתוֹךְ גּוֹיִם. אֶל-מִי דָמִיתָ כָּכָה בְּכָבוֹד וּבְגֹדֶל, בַּעֲצֵי-עֵדֶן; וְהוּרַדְתָּ אֶת-עֲצֵי-עֵדֶן אֶל-אֶרֶץ תַּחְתִּית, בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשְׁכַּב אֶת-חַלְלֵי-חֶרֶב--הוּא פַרְעֹה וְכָל-הֲמוֹנֹה, נְאֻם אֲדֹנָי ה'".

[6] המיתוס על אנלל וננלל (בתרגום לאנגלית)

[7] האפוס על אנכ וננחרסג (בתרגום לאנגלית)

[8] ר' להלן מגדל בבל במורשת המסופוטמית