חברת הלקטים – ציידים הפלאוליתית התקיימה, בהתאמה לאזור המחיה, על ירקות בעלי עלים ירוקים, שורשים, פירות, אגוזים, חרקים, בשר, דגים, ורכיכות. עם זאת אין בידינו מידע על הכמות היחסית של כל אחד ממרכיבים אלה בתפריט היומיומי, וכמובן, היו הבדלים גדולים בין תת התקופות ובין האזורים בהם חי האדם, שהרי במהלך התקופה התפתחה הטכנולוגיה ואפשרה להשיג מזונות נוספים. כך למשל דיג ובישול באש התאפשרו רק בתקופה הפלאוליתית התיכונה, אך משהופיעה הטכנולוגיה שאפשרה דיג על ידי צלצלים וחכות, אפשרה להשען על דיג כמקור מזון עיקרי. עם זאת ליקוט קונכיות היה מוכר כבר למיני האדם לפני יותר מ 150000 שנים, ויש עדויות כי בני האדם המודרני הארכאי דגו שפמנוני ענק באזור של קונגו של ימינו, לפני 90000 שנה. כך, בהתאמה למקום בו חיו החברות האלה, ניתן לשער כי היו בינהם שחיו בעיקר על בשר ציד והיו שחיו בעיקר על הלקט; מכיוון שהאדם בכלל ובני האדם בפרט ידועים כאוכלי – כל. מה גם שרוב כלי הציד המשוכללים התפתחו לקראת התקופה הפלאוליתית העליונה ורוב הזמן היו בידי האדם אך חניתות וצלצלים. מעצמות חיות נאכלו ונשמרו במערות עולה כי לפני 100000 שנה הצליח האדם לסעוד את לבו בבשר בעלי חיים מבוגרים מאד או צעירים מאד.
ועם זאת, הלקטים – ציידים (או על פי התקופה והאזור הציידים – לקטים) של התקופה הפלאוליתית, כפי שניתן ללמוד מבחינת שלדיהם, זכו, בדרך כלל, ובוודאי לקראת תום התקופה הזו, לתזונה בריאה יותר ומאוזנת יותר מאשר החקלאים של התקופה הנאוליתית, התקופה בה התיישבו בני האדם ביישובי קבע והחלו לעבד את האדמה, והיו בריאים יותר. יתכן כי בשל העובדה שהיו נכונים לצאת למרחק כדי לזון את נפשותיהם ולא נשענו על מבחר מצומצם של מאכלים שאספקתם הייתה תלויה במזג האוויר, ובשל העובדה כי בסך הכל היה מזונם בריא יותר ומנע מהם לחלות במחלות הנגרמות בשל תזונה לא מאוזנת ולא בריאה, הם הכירו את הקטניות, והשתמשו בהם, הרבה לפני שבני האדם הפכו חקלאים, ועיבדו גרעיני דגן בר. ויתכן שהם גם הכירו את הדרך להפוך ענבים ליין, בשמרם את מיץ הענבים בנאדות עור להתססה. לקראת תום התקופה כבר היה לבני האדם ידע בצמחים, ועשבי תיבול, כולל צמחים מעוררי הזיות; ויש עדויות, אף כי די נדירות, לגינון מכוון של צמחים וגידולם, במיוחד פקעות, כבר לפני 25000 שנים, בדרום מזרח אסיה. יש עדויות גם לביות בעלי חיים ושימוש בחלבם כבר לפני 15000 שנה.