ההיסטוריה מתחילה בשומר: מערכת החינוך

השומרים אהבו לחוד חידות, ליצור חידות ולהציגן במסגרת חברתית. אחת החידות שנמצאה כתובה על לוח משנת 2600~ שואלת "מי אני" ומתארת כך את מושא החידה:

"אני בית אשר עד הרקיע יחרוש תלמים;

אך כאווז עומד על יסוד האדמה; (הפשוטה, כמו אדמת הכפר)

אני ככלי נחושת מחופה בד; (לשמור על חום התבשיל)

אלה אשר עיניהם עצומות באים בשערי;

אלה אשר עיניהם פקוחות לרווחה עוזבים אותי".

התשובה לחידה היא "בית לוחות הכתיבה", כלומר בית הספר.

בחפירות נחשפו לוחות חרסית המכילים תרגילים לתלמידים בנושאים שונים כבר משנת 3000 לפני הספירה מקובלת, ומותאמים לרמות ידע שונות. ידוע כי בתי ספר שהכינו את בני המעמדות הגבוהים, האצילים, הכהנים והפקידות הבכירה, התקיימו בשומר כבר קודם לכן. מטרת מוסדות חינוך אלה הייתה להכשיר לבלרים (סופרים) לתפקידי מטה וארגון אך תכנית הלימודים התרחבה וכללה גם בוטניקה, זיאולוגיה, אסטרונומיה וכתיבה יוצרת בושאים מגוונים: החל בחיי היומיום וכלה בהגיגים ומחשבות. כך הפך מוסד החינוך והלמידה שכונה "בית לוחות החרסית לכתיבה" ושהיה מסופח למקדש העיר, למוסד חילוני ועצמאי בבחירת תכנית הלימודים, צוות המורים ושיטות ההוראה. ועדיין לא חיפוש האמת עמד בראש מעייני פרנסי העיר אלא העלאת רמתם המוסרית והאישית של בעלי התפקידים הארגוניים והמנהליים. בכל זאת, בוגרי מוסדות החינוך השומרים (ואחר כך האכדים) העלו על הכתב אגדות, סיורי המיתולוגיה כפי שלמדו אותם, יומני חיים ועוד[1].

בראש המוסד הזה עמד מנהל שהיה אחראי על יישום תכנית הלימודים והארגון המנהלי, שכן צוות המורים קיבלת את משכורותו והקצבותיו מקופת המדינה. כינוי היה "אבי בית לוחות החרסית לכתיבה". לכל תחום דעת היה מורה האחראי על הוראתו ועל הכנת חמרי הלמידה, ועל פי מספר התלמידים היו גם מתרגלים שסייעו לתלמידים להכין את לוחות התרגול שנתנו להם, מידי יום, בכל תחום דעת ונושא שנלמדו באותו יום וכינוים היה "אחים גדולים". התלמידים למדו כל יום משחר עד ערב, מילדות עד הגיעם לבגרות, שאז, על פי מעמדם והישגיהם הוצבו בתפקיד מנהלי. סביר שהיו חופשות אך לא ידוע מתי וכמה זמן. עוד ידוע כי התלמידים נדרשו לעמוד בכללי משמעת נוקשים ואף נענשו במלקות מידי פעם.

ענייני הכתיבה, הלמידה והההוראה היו בידיה של האלה נִדַ-בַּ (נס-ב) שבתחום אחריותה גם הזרעים, ולה מקדשים בעיר אֻ-מַּ ובמקדש הראשי של העיר אֻרֻכּ.

שרטוט תבליטי חותמות גליל:

חותם המראה את האלה נִדַ - בַּ למרגלותיה וסביבותיה השיבולים והיא מעיקה לאלים הזוטרים את תנובת השדה