ההיסטוריה מתחילה בשומר: תקופת השושלות השנייה של לגש

השושלת השנייה של לַגַשׁ (2093-2046 לפני הספירה המקובלת)

קוצר ידם של השליטים הגותים סייע ליצירת מרכזי שלטון מקומיים. כך עלו לשלטון בכמה מרכזים עירוניים (כמו ארכ, אר ואפילו אזור אכד ההרוסה) שושלות מקומיות וחזקו את מעמדן וכוחן. אך הידוע בשליטים המקומיים בתקופה זו הוא שליט העיר לַגַשׁ, גֻ-דֵאַ, אשר בימיו, (2075~) הגיעה עירו להשגים בכל התחומים, ויש אומרים כי חוותה את תור הזהב שלה. גֻ-דֵאַ בחר בתואר שליט עיר מדינה / מושל עיר מדינה אולם כנה את עצמו "אל העיר לגש", והיה השליט הראשון שהכריז על עצמו כאל מקום שלטונו, שכן המלכים האכדים לא טענו אלא להגנה מיוחדת של האלים, או להיותם שליטים בחסדי האלים. יש לציין כי הוא היה שומרי במוצאו, ולא אכדי (שמי). הוא הנהיג מדיניות של קשרים פוליטיים מתוחכמים והמשיך את מסורת הבנייה והפיתוח של העיר. ינתן לאמר כי הוא היה מבשר התחיה של השלטון השומרי המחודש בארץ שומר, שהחל לאחר סילוקם המוחלט של הגותים ממסופוטמיה.

מלך שומרי מחזיק בידו את סמלי האלים, עטוי גלימה מלכותית, אלהית, וחובש עיטור ראש של האלים (כובע ולו קרניים): מעתה השליט בארץ שומר הוא בן אלים, ומעמדו כמעמד האלים: כלומר: בני האדם נועדו לעבדו ולשרתו ועם זאת תפקיד הכהונה לא ניתן למלך מפני שלכהן תפקיד המונע ממנו לעסוק בענייני המלכות בפועל, עקב היותו קשור לטכסים ולארגון המקדש המחייב תשומת לב יומיומית. הקשר בין הכהונה למלך, יכולת הכהן לפענח את רצון האלים מחייב את תמיכתם זה בזה.

אחד מפסליו הרבים של גֻ-דֵאַ, אשר שלט בעיר לגש בין השנים 2144-2124

הגותים גורשו ממסופוטמיה בשנת 2050~ על ידי השומרים. בקרב שנערך בין אֻתֻ –הֵנְגַל מאֻרֻכּ לשליט האחרון הגותי, טִרִגַנ, אשר נאמר כי שלט רק ארבעים יום, ניצח הצבא של ארכ את הגתים, ושוב שוקמו חיי הכלכלה והתרבות בארץ שומר והשלטון חזר לידי השומרים לאחר שהיה בידי האכדים (השמים) והגותים.