"כאשר הופרדו השמיים מהארץ": מיתוס הבריאה השומרי

בלילות ההם, בלילות הרחוקים ההם,

בשנים ההן, בשנים הרחוקות ההן...

כאשר הופרדו השמים מן הארץ,

כאשר הובדלה הארץ מן השמים,

כאשר יצא שם בני-האדם לתהילה,

כאשר לקח (האל) אַנֻ לעצמו את השמים,

כאשר לקח (האל) אֵנְלִל לעצמו את הארץ,

וכאשר העניק ל(אלה) אֵרֵשְׁ-כִּגַל (הגבירה האדירה שתחת פני האדמה) את עולם המתים... [1]"

האזכור הראשון של הבריאה (ושל המבול שבא על הבריות אחר כך)[2] במורשת השומרית נמצא כתוב על לוח חרסית יחידי שהתגלה בין הריסות העיר השומרית נִפּוּר, ואשר מכונה לעתים גם "סיפור ראשית הדברים (סיפור בראשית) של העיר אֵרִדֻ". הלוח כתוב בשפה השומרית, והוא נוצר כ 1600 שנה לפני הספירה המקובלת, כשהשפה הרשמית, בה השתמשו לכתיבה של ענייני מנהל ושלטון, הייתה שומרית.[3]

מיתוסי בריאה שומרים נוספים נמצאו בין חורבות נִפּוּר והם הידועים בשמות "הפולמוס[4] שבין הדגן לכבשים (או לבקר) [5]" שעניינו המתח שבין החקלאות (החיטה) לבין חברת רועים, כדוגמת המתח המוצג בסיפור קין והבל ; "הפולמוס שבין החורף לקיץ" שמתאר כבר חברה חקלאית מפותחת שבה מתגלע ויכוח בין הקיץ לבין החורף, פירותיו ויבוליו של מי טובים יותר[6], ; ו"העמוד (הצילינדר) של ברטון " אשר כשמו, נמצא על עמוד על ידי השומרולוג ג'ורג' ברטון, וגם שועתק ותורגם על ידו[7]. שלושתם מהאלף השלישי לפני הספירה.

סיפור "ראשית הדברים של העיר ארד" מתחיל את תיאורו "לאחר הימים הרחוקים ההם", כלומר כשהעולם כבר נברא על עמקיו הריו נהרותיו וימיו, בבריאת בני האדם "בעלי הראשים השחורים" (השומרים) ויצירת תנאים מתאימים ונוחים לבעלי חיים לחיות ולהתרבות, על ידי האלים אַנֻ, אל ויצירת הרקיע, אֵנְלִל, אדון הרוח (אֵנ=אדון, לִל= רוח( (גם במשמעות של הנשימה) והמרחבים, אֵנְכִּ, הוא האל האכדי אֵאַ, אדון האדמה, אל המלאכות, המים (הימים, הנהרות, האגמים וכל מקווי המים המתוקים), התבונה והיצירה, הוא האל המגן של העיר אֶרְדֻ ומקימה, והאלה האם נִנהֻרסַנגַא (ׁנִנְה'רְסַג): כך הובדלו האדמה והרקיע ממעל ונקבעו עונות השנה, נוצרו הנהרות הביצות ומולאו דגה ועופות, נבראו בעלי החיים והתרבו. כל זאת לאחר שנולדו האלים הראשיים, אל אל ותחום ייחודו ושליטתו, כולם פרי בטנה של נַמֻּ[8] "האם היולדת שמים וארץ".

שתי דמויות שומריות, מעליהן סמלי האלים, בעיצומו של פולמוס.

בני האדם, מדגיש הסיפור, נוצרו כדי לעבוד את האדמה, לרעות את בעלי החיים, ולעבוד את האלים. ולאחר שנבראו, נוצרו גם הערים והממלכות, אז החליטו האלים להאביד את בני האדם במבול. אולם האל אנכי, יעץ לבן אדם בשם זִאֻסֻדְרַ (הוא אַתְרַחַסִס)[9] מהעיר אֵרִדֻ, לבנות ספינה וכך להינצל, הוא ומשפחתו משיטפון המים שהסעיר על העולם האל אנלל. לאחר המבול זה אדם זה בחיי אלמוות, לאחר שהוכיח לאלים אנלל ואנֻ כי יעבדם ויעריצם[10].

מימין: אֵנְלִל ורעייתו נִנְהֻרְסַג (ויש מזהים את דמות האלה עם נִנלִל), תבליט על חומות סוּסָה; משמאל: האל אֶנְכְִּ

האל אֶנְכְִּ: מימין למעלה: תחריט קדום על אבן ; משמאל: צלמית בבלית מזהב ;מימין למטה: תבליט אבן

אז ירדה משמים המלכות (השלטון וסדריו), ונבנו הערים אֵרִדֻ; בַּד טִבִּרַ ׁׁׁ(מבצר חרשי הנחושת, עיר חומות אנשי / נחושת) ; לַרְסַ, עירו של אל השמש, אֻתֻ; סִפַּרְ, שעל נהר הפרת; ושֻׁרֻפַּכּ, "(העיר) בעלת כוחות ריפוי".

ואולם הלוח איננו שלם וחלק ניכר מהמשך סיפור הבריאה נעלם מאתנו. הלוח מתאר כמעט מיד, בשל השורות החסרות בו, את סיפור החלטת האלים להשמיד את בני האדם במבול ואת שארע אחרי המבול, כל שאר סיפור הבריאה, ובריאת האדם, כפי שהבינוה השומרים, הגיעה לידינו בשפה האכדית, על גבי לוחות, שנכתבו בתחילת האלף השני לפני הספירה המקובלת, או מקטעי פתיחה של מיתוסים שומריים שעניינם נושאים שונים, והדברים מרומזים בהם.

נהיר עם זאת מהדברים המתוארים בו, כי בני האדם נועדו לעבוד את האדמה, ולרעות את הבקר והצאן, וכי המבנה המדיני חברתי של ערי המדינה השומרית, ואחר כך של כל ערי המדינה במסופוטמיה, מקורו בהחלטה של האלים, הם שבראו את הערים עוד טרם היות האדם, ולכל עיר אל - מגן, והם שיצרו את המבנה החברתי של ערי המדינה המושתת על מעמדות חברתיים שבראשם משפחות השליטים והאדונים, המלכים, מתחתיהם כל בעלי התפקידים הארגוניים והמנהליים , ומתחתיהם אנשים האמונים על ההגנה (צבא), בעלי מקצועות שהחברה המעודנת הזו נצרכה לה, הסוחרים הבנאים הקדרים וכיו"ב, אחר כך האיכרים, שחיו בחוות כפריות סביב הערים המבוצרות, והעבדים בתחתית הסולם. מקור הסדר החברתי הזה הוא האלים וכל פגיעה בו הוא מרד באלים בכבודם ובעצמם.

אֻתֻ אל השמש וסמלו גלגל השמש כגלגל טוויה של החיים

סיפור "ראשית הדברים של העיר ארד" [11]

[האלה האם חושבת על בני האדם]

[האלה האם] נִנְתֻר נתנה לבה (שמה לב)

"תנוני לחשוב על בני האדם, כולם נשכחו, כמות שהם,

מלוא דעתי (להם), יצוריה של נִנְתֻר הם, תנוני להשיבם,

תנוני להחזיר את בני האדם להשיבם, בנתיב שהלכו בו,

הבה יבואו וייבנו ערים ומקומות לפולחן.

ואני אוכל לצנן את גופי בצִלָּם;

מי ייתן ויניחו את הלבנים לבניית מקומות לפולחן באתרים הטהורים,

מי ייתן וימצאו מקומות לחיזוי וניבוי באתרים הטהורים!"

היא נתנה הוראות לטיהור, היא מבקשת כפרה,

הדברים המשככים את הזעם השמימי.

[בריאת המלכות]

..."תנו לי להעניק לו עצה,

תנוני להפכו למי שמשגיח על עבודתם,

והניחו לו ללמד את העם ללכת בעקבותיו, לא למוש מהדרך, כעדר בקר!"

כאשר שרביט השלטון המלכותי ירד מרקיע

הכתר המרומם וכס המלכות כבר ירדו משמים,

המלך כבר קבע באופן מושלם,

את התפקידים השמימיים הנעלים וכל תפקידי השירות האלהיות,

והניח את הלבנים לערים האלה, באתרים המקודשים.

ושֵׁם קורָא להן, וקצבה נִתנה להן, סלים מלאים[12].

[הערים הראשונות]

את הבכורה בערים, את אֵרִדֻ, נתנה היא למנהיג נֻדִימֻד[13].

את השנייה בערים, את בַּד טִבִּרַ[14], נתנה היא לנסיך הקדוש[15],

את השלישית, לַרַכּ, נתנה לפַּהִלְסַג[16],

את הרביעית, את סִפַּר, נתנה לאֻתֻ[17], הנועז.

ואת החמישית, את שֻׁרֻפַּכּ[18], נתנה לאַנְסֻד[19].

ערים אלה, אשר נקראו בשם,

ואשר הוקצבו להם סלים מלאים,

נקזו את התעלות, אשר נסתמו בטין,

אדמדם, שנשא ברוח, ועתה נשאו מים,

וניקוי התעלות הביא לשפע של צמיחה ושגשוג....[20]

[כאן מתחיל הסיפור על המבול]

סיפור הבריא השומרי על פי "האלה אִנִ נַּ ועץ ההוּלוּפּוּ"[21]

בימים הראשונים ההם, ממש בימים הראשונים ההם,

בלילות הראשונים ההם, ממש בלילות הראשונים ההם,

בשנים הראשונות ההן, ממש בשנם הראשונות ההן,

בימים הראשונים ההם, שבהם כאשר כל דבר שנדרש נברא,

בימים הראשונים ההם, שבהם כל דבר שנדרש טופל ונוצר כיאות,

כאשר בכל רחבי הארץ אפו לחם במקדשים,

כאשר בכל הבתים ברחבי הארץ טעמו לחם,

כאשר הובדל הרקיע מן הארץ,

כאשר הופרדה הארץ מהרקיע,

כאשר נקבע השם "אדם" לבני האדם,

כאשר האל, אנ, לקח את הרקיע,

וכאשר האל אנלל, לקח את האדמה,

וכאשר אִרשקִגַל, היא הגבירה על אשר מתחת לפני האדמה, קיבלה ממלכת העולם שמתחת לפני האדמה לשלטון,

יצא הוא להפליג; האב הפליג,

אֵנְכִּ, אל החכמה, הפליג אל העולם שמעבר לעולם החיים,

וגלים קטנים נשלחו והתנפצו מולו,

וגלים אדירים נשלחו והתנפצו מולו;

כצבי ים העושים דרכם בשטף,

את שדרית ספינתו של אנכִּ תקפו.

כזאבים, טרפו מי הים את צדי ספינתו,

כאריות תקפו מי הים את חרטום ספינתו.....................

[כאן מתחיל סיפור עץ ההולופו]

[1] אלה הן שורות הפתיחה של האפוס "גלגמש אֵנכִּדֻ והעולם שמעבר לעולם החיים, השאול" בתרגומו של י. קליין מתוך: יעקב קליין; יצחק אבישור; משה ויינפלד, מבוא לפרשת הבריאה : סיפורי בריאה קדומים, הספרייה של מט"ח. האפוס על גלגמש אנכד ועולם השאול תורגם לעברית והוא מופיע בספר: ש. שפרה ויעקב קליין, בימים הרחוקים ההם, אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, עם עובד, 1996), ע"ע 308-321. האפוס בתרגום לאנגלית (גרסא א', על פי הלוחות שנמצאו באֻר, ובנפֻּר), זהו הלוח השנים עשר של האפוס על גלגמש ויש לו מספר גרסאות. שורות אלה מאפיינות את שורות הפתיחה של מיתוסים שומריים רבים. על מיתוס הבריאה השומרי והמקורות השונים המספרים אותו או את חלקיו

[מיתוסי בריאה של תרבויות שונות עוסקים: בבריאת היקום וארגונו ובבריאת האדם ומקומו ביקום. ומיתוסי הבריאה השומרים (והבבלים אחריהם) לא שונים מכלל זה. הם מתכוונים להסביר את מערכת היחסים שבין יוצרי האדם לאדם, ואת המציאות החברתית ממנה נבעו וכך גם הקטעים המתארים את הבריאה במקורות השומריים].

[2] ר': המבול: האירועים שהביאו להחלטת האל להכחיד את בני האדם

[3] הלוח איננו שלם, כבר בראשיתו חסרות 30 שורות, ורוב המסופר בו מקוטע וחסר. הגרסא שקבע החוקר ט. יעקובסון נסמכת על שלושה לוחות שעניינם הבריאה, אותם ערך יחד על פי שלושה נושאים עיקריים: פעלה של האלה האם ננטֻר לקבוע את תרבות יישובי הקבע כסמל לתרבות על (לעומת) הנוודים חסרי התרבות, כך שתוקמנה ערים וממלכות ויוקמו בהם מקדשים להאדרת שם האלים, החלק השני מוקדש להקמת הממלכות האלה, בימים שלפני המבול, והחלק השלישי מספר על המבול, אף כי יש הבדלים מסוימים בינו לבין סיפור המבול השומרי כפי שהוא מופעי במקורות אחרים.

[4] הפולמוס השומרי הנו דיון פילוסופי העוסק במקומו של האדם בעולם והמשמעות של תופעות הטבע. ידועים שבעה פולמוסים כאלה בהם גם הפולמוס בין הנחושת לכסף, בין הקנה לעץ, בין העוף לדגה, וכיו"ב. השיר פולמוס תמיד יכלול בחלקו הראשון מבוא העוסק בנושאי הבריאה ורק אז בא הפולמוס עצמו, שאחריו, בחלק שלישי, יעמדו שני המתווכחים לדין לפני אחד האלים, ואחר כך, גם לפני שליט בשר ודם, השליט בשם האלים (לפחות החל מימי השושלת השלישית של אור). פולמוסים אלה מעניקים גם הם תמונה על תפישת השומרים את בריאת העולם.

[5] תורגם לעברית "ויכוח בין הרחלה ובין החיטה": ש. שפרה ויעקב קליין, בימים הרחוקים ההם, אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, עם עובד, 1996), ע"ע, 583-592 ור' גם על סוגת שירי הפולמוס השומריים שם: ע"ע 583-584.

[6] הובא לעיל בפרק: "התנצחות בין שני אחרים במיתולוגיה השומרית"

[7] Barton, George Aaron., Miscellaneous Babylonian Inscriptons, Yale University Press, 1918, pp. 1-20

הגליל מספר על אירועים מאותם ימים ולילות רחוקים, ימים בהם שאגו סערות, אורות הבהבו, האדמה דיברה עם הרקיע, הרקיע דיבר עם האדמה. על העיר נִפֻּר, העיר הקדושה בה נערכו נישואיהם של האל אנ וננחרסג, טקס כה מקודש עד כי הקריע והאדמה נגעו זה בזה. אך מישהו, אולי האל אנכ, שעליו ועל האלה האם ננחרסאג נכתב שיר עלילה המתאר את הקשר ביניהם, תינה אהבים עם האלה האם ננחרסג, אחותו של האל אנליל, וזרע בקרבה את זרע שבע (זוגות התאומים) של אלים. האפוס על אנכי וננחרסג (המספר את אחד המיתוסים על גן העדן השומרי, וממקם גן זה בדלמון שבמפרץ הפרסי) נזכר כבר לעיל בפרק על גן העדן השומרי והוא תורגם לעברית על ידי ש. קליין בספרה בימים הרחוקים ההם, אנתולוגיה משירת המזרח הקדום , (עם עובד, 1996), ע"ע 55-70.

[8] המזוהה עם האלה תיאמת במסורת האכדית.

[9] בגרסא הבבלית שמו של אדם זה הוא אֻתנַפִּשְתִם

[10] על המיתוסים המספרים על המבול ר' להלן וגם לעיל "המבול במיתוסים של עמי מסופוטמיה"

[11] על פי

Thorkild Jacobsen. The Harps That Once...: Sumerian Poetry in Translation Yale University Press, 1987.

ר' גם

[12] מילולית: סלים שכל אחד מהם יכול לשאת כמות של מחצית הבושל.

[13] הוא האל אֵנְכִּי.

[14] המזוהה עם תל אלמדינה שבדרום עיראק של ימינו ומשמעות שמה (מבצר חרשי הנחושת או מבצר חרשות הנחושת), מעיד כי תושביה עסקו בהכנת כלי נחושת ובעיבודה.

[15] בונה העיר על פי המיתוסים השומריים הוא אנֵמֵנלֻאַנַּ שזכה בהכרה כמלך אל. על פי הכרוניקות השומריות היה המלך השלישי של שומר ושלט יותר מארבעים אלף שנה.

[16] מלך אל (אל מגן על עיר או מקום), בעלה של אלת הריפוי. מזוהה לעתים עם האל נִנֻרְתַ. קיים שיר המספר על מסעו לעיר נפר, שם נפגש עם האל אנלל. (ר' גם)

[17] אל השמש, שמקדשו המרכזי בעיר סִפַּר,

[18] שרפכ: מילולית: המקום המרפא.

[19] אלת הדגן. והאוויר, ידועה גם בשם ננלל.

[20] כאן מופיע סיפור המבול. בני האדם שעבדו את האדמה ורבו מאד הפריעו את מנוחת האלים ועל כן החליט אנלל להכחידם. ר' המבול בימתוסים של עמי מסופוטמיה (השומרים והאכדים – בבלים)

[21] המיתוס מספר כי בראשית כל הדברים, באה סערה גדולה ועקרה את עת ההולופו ממקומו, אך האלה אנ נ שתלה אותו בחורשה הקדושה שלה בארכ, וביקשה, כשגדל לחרוט ממנו מיטה וכיסא, אולם בינתיים התיישב בין שורשיו "נחש אשר לא ירא מלחשים", בגזעו התיישבה רוח (שדה), לִלִתֻ (לילית) ובין ענפיו התיישבה הציפור אנזֻ, חורשת הרע. רק גלגמש יצא לעזרת האלה לגרשם כדי שתוכל להשתמש בעץ כחפצה. למיתוס שתי גרסאות הדומות זו לזו: גרסא א: מתוך עלילות גלגמש (על פי השעתוק והתרגום של שמואל קרמר) גרסא ב: מתוך טקסטים קדומים ממסופוטמיה: המיתוס על עץ ההולופו