הרקע[1] להחלטה הקשה להשמיד את כל החי והצומח איננו ברור. מסופר כי מספר בני האדם על פני האדמה גדל, ובמיוחד בשל קשרי נישואין עם "בְנֵי הָאלהים" ועם "הַנְּפִלִים", זיווג שהביא להולדת " הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם"[2]. על כל פנים, בשל כך החליט הבורא להשמיד את בני האדם[3].
לשאלה מי הם "בני האלהים" וה"נפילים" האלה שהתורה מדברת בהם, ומה חטאם של בני האדם על אשר הולידו בנים גיבורים, משיבים המפרשים כי אין בני האלהים אלא בני תמותה, ולא כמו במיתולוגיות אחרות, בנים של ישויות על אנושיות (אלים)[4], אף כי הם נזכרים גם בספר איוב,[5] ונהיר שהמושג מעלה תהיות ושאלות, ויש בין המדרשים המכירים בכך שאכן היו אלה מלאכים שליחים בדרגה נמוכה, שתפקידם לסייר על פני האדמה ולדווח את אשר רואות עיניהם. ולכן, שלא כמלאכים שנשלחו לביצוע משימה ברורה ומוגדרת בזמן שבסיומה הם שבים השמימה, חיו בני האלהים בצד בני האדם, ובמסגרת תפקידם ושליחותם הממושכת לבשו דמות ותכונות אדם. משום כך עלה בידם לשאת לנשים ולהוליד צאצאים, אשר, כך קיוו, גם יאריכו ימים מאד, מהיותם הם בני אל-מוות[6].
עם זאת, הפרשנות המסורתית מדגישה דווקא את היבט העושק והכפייה שבא לידי ביטוי במעשי הנישואים האלה. כלומר: מדובר בתופעה חברתית שבה בני מעמדות השררה, אלה שלהם תפקידי ניהול וארגון, או הגנה על מרכזי יישוב, נוטלים להם נשים בכוח הזרוע ומטילים את אימתם על בני המעמדות הנמוכים יותר, וגוזלים מהם בכוח את אשר להם, ויתרה מזאת, את בנותיהם[7], וזו היא שחיתות המידות והפגיעה במוסר הטבעי שעליה נדונו בני האדם לכליה.
ואולם נח, בן למך בן מתושלח בן חנוך[8], ואשר נקרא בשמו מפני שאביו בקש נחמה מקשיי חיי העמל[9] אכן " מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'"[10] שכן " אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו[11]" וכאבי סבו "אֶת-הָאלהים, הִתְהַלֶּךְ"[12].
על כן נבחר נח להיות בן האדם שינצל מהמבול, הוא ובני משפחתו, ובזכותו גם בעלי החיים. בהוראת האל ובהדרכתו[13] הצטווה נח לבנות תיבה ולכנס בה מכל מיני החיות זוג, ולהטעינה צידה למאכל המסתופפים בה.
במשך ארבעים יום שטף המבול " כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" נמחה, אולם ה' זכר את נח ואת כוונתו להצילו ועל כן, בהדרגה פסק השטף, וכאשר חלפה הסכנה ו"קַלּוּ הַמַּיִם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"[14], יצאו נח וכל החי מהתיבה.
בחושם את הקרקע תחת מדרך רגליהם הקריבו נח ובני ביתו קרבן תודה עופות ובהמות טהורים[15]. משעלה " רֵיחַ הַנִּיחֹחַ" של הקרבן באוויר נגזר מעם ה' כי מעתה לא יקולל עוד היקום על החי והצומח שבו בשל בני האדם ומעלליהם[16].
הערות:
[1] הדברים יובאו להלן על פי סדר הפרקים הנוגעים למבול ואחריתו מבלי לנתח את הדברים על פי תורת/השערת התעודות (ביקורת המקרא). ניתוח סיפור המבול על פי ביקורת המקרא.
[2] בראשית ה', א' – ב': " וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאלהים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ".
[3] בראשית ו', ה' – ז': "וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם".
[4] אלא, אומר רש"י: הם "בני השרים והשופטים, ד"א בני האלהים הם השרים ההולכים בשליחותו של מקום אף הם היו מתערבים בהם, כל אלהים שבמקרא לשון מרות וזה יוכיח (שמות ד') ואתה תהיה לו לאלהים (שם ז') ראה נתתיך אלהים" . ומוסיף רמב"ן: בני השרים והשופטים, לשון רש"י [כפי שפרש רש"י], וכך הוא בבראשית רבה (כ"ו ה'). אם כן יספר הכתוב, כי הדיינין, אשר להם לעשות המשפט, בניהם עושים החמס בגלוי ואין מונע אותם"... ומסיף רמב"ן על דברי רש"י: והנפילים, לא ענקים הם אלא כונו כך משום "שנפלו והפילו את העולם. והוא בבראשית רבה (כ"ו ז'). ובעלי הלשון אמרו (הראב"ע, והרד"ק) שנקראו כן בעבור שיפול לב אדם עליו מפחדם" רמב"ן מסכם בפרשנותו לפסוק זה את כלל הדעות בנוגע למהות בני האלהים ומדגיש דווקא את פשט המושג הזה באמרו: "והנכון בעיני, כי אדם ואשתו יקראו בני האלהים בעבור שהיו מעשה ידיו והוא אביהם, אין להם אב זולתו, והוא הוליד בנים רבים, ככתוב (לעיל ה', ד') ויולד בנים ובנות. והיו האנשים האלה הנולדים ראשונים מאב ואם בשלמות גדולה מן הגובה והחוזק, כי נולדו בדמות אביהם, ככתוב (לעיל ה', ג') ויולד בדמותו כצלמו. ויתכן שהיו כל בני הקדמונים אדם שת אנוש נקראים בני האלהים, כי היו ג' האנשים האלה בדמות אלהים ואז הוחל לעבוד עבודה זרה, והוחל לבא באנשים חולשה ורפיון... וכאשר החל האדם לרוב ונולדו להם הבנות, היו אלה בני הראשונים בחזקם, ולרוב תאותם היו בוחרים הנשים הטובות בעלות הקומה והבריאות. וספר בתחלה (בפסוק ב') כי יקחו אותם לנשים דרך חמס, ואחר כך ספר כי יבאו דרך זנות אל בנות האדם שאינן באותה המעלה, ולא יודע הדבר עד שיולידו להם בנים ויכירו כי אינם מבני שאר האנשים, רק לבני האלהים האלה נולדו, שהם גדולים מאד, אבל הם נופלים מאבותם בגובה וכח... וזה פשט הגון בפרשה הזאת. אבל המדרש אשר לרבי אליעזר הגדול בפרקיו על המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים, והוזכר בגמרא במסכת יומא (ס"ז), הוא הנאות בלשון הכתוב יותר מן הכל, אלא שיש צורך להאריך בסוד הענין ההוא..." ואולם יש סברה בקרב מפרשים כי הם מלאכים שסר חנם (שנפלו).
[5] איוב א', ו'-ז': "ויהי היום ויבאו בני האלהים להתייצב על ה' ויבוא גם השטן בתוכם ויאמר ה' אל השטן מאין תבוא ויען השטן את ה' משוט בארץ ומהתהלך בה".
[6] יצחק מרזל, בני האלהים ובנות האדם, בית מקרא, החברה לחקר המקרא בישראל, גיליון ד, יולי – ספטמבר 1982 ; מנחם נאור, הנפילים היו בארץ, idem, גיליון ג', מרץ, 1966
[7] על פי בראשית ו', י"א: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱל-ֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" על פי רש"י: מלאה גזל.
[8] זה חנוך אשר "הִתְהַלֵּךְ אֶת-הָאלהים" (בראשית ה' כ"ב) ועל פי האגדה לא מת אלא הפך למלאך (מזוהה עם המלאך מטטרון) ובספרים החיצוניים מסופר כי הוא זה שפיתח את הכתב והמדע והנחילם לבני האדם, כלומר: ממנו ניתן לכנות את תולדות בני האדם "היסטוריה", שכן על פי ההגדרה המדעית ההיסטוריה ראשיתה בהמצאת הכתב (כדברי חוקר תולדות שומר, שמואל נח קרמר בחיבורו "ההיסטוריה מתחילה בשומר").
[9] בראשית ה', כ"ט: וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'"
[10] בראשית ו', ח'. ומעניינת פרשנותו של רש"י לפסוק ותפיסתו שהמנוח או המנוחה שהביא נח לאדם העמל ולאדמה הייתה המצאת המחרשה, ובכך גם הפכה הארץ לפורייה יותר: "עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה, והוא הכין להם. והייתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה." כלומר: הפיתוח הטכנולוגי שהאפשר עתה כשיש חרשי ברזל יכול להיות למועיל לאדם אם יבחר "לכתת חרבותיו לאתים וחניתותיו למזמרות" (על פי ישעיהו ב', ד') כאן ועתה ולא כשאיפה לאחרית הימים. [פיתוח המחרשה כנראה לפני כ 6000 שנה התאפשר עם ביותם של השוורים, התאואים וכיו"ב בהתאמה לאזור, לאקלים ולחי בו, וגם לסוג האדמה בו].
[11] למרות מעמדו כמי שבזכותו נצלו בני האדם מכליה, חלוקים המפרשים לגבי תוארו זה, כדברי רש"י: יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאילו היה בדור של צדיקים היה צדיק יותר. ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום" רק גם להלן הערה 46.
[12] שם ט'. ועל פי פרשנות הפשט (רמב"ן): התהלך את האלהים: לא התפתה ופנה לעבודה זרה או לעבודת אלילים. על פי רש"י: שלא כאברהם היה נח זקוק לסעד כדי ללכת בדרך הנכונה, וזאת מפני שעל אברהם כתוב: (בראשית י"ז, א') " וַיֹּאמֶר אֵלָיו (ה')----- הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי, וֶהְיֵה תָמִים.", וכך על פי מדרש בראשית רבה פר' ל' סימן י': "רבי יהודה אומר למלך שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטון. אמר לקטון הלוך עמי ולגדול הלוך לפניי. כך אברהם שהיה כוחו יפה – 'התהלך לפני'; נח שכוחו רע – 'את האלהים התהלך נח'" וגם: " ר' נחמיה אמר משל לאוהבו של מלך שהיה משתקע בטיט עבה הציץ המלך וראה אותו אמר ליה עד שאתה משתקע בטיט הלך עמי הדא הוא דכתיב את האלהים התהלך נח ולמה אברהם דומה לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות האפלים הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון הציץ המלך וראה אותו אמר לו עד שאתה מאיר לי דרך חלון בא והאיר לפני. [ומדרשים אלה מבהירים את הסיבה לבחירתו של אברהם להיות אבי האומה למרות שנח זכה לחוות את "הבריאה המחודשת" ולהפוך לאבי כל בני האדם] (על משמעות הבריאה המחודשת, הבריאה השנייה, ר' להלן.
[13] בראשית ו', י"ז – ז', ט"ו.
[14] ונח בחן זאת, מיזמתו שלו, כדרך שבחנו יורדי ים בעת העתיקה את קרבתה של יבשה: המצאות בעלי כנף שאינם מרחיקים לעוף מקניהם בסביבת הספינה: הוא ניסה לשלוח את העורב מהתיבה, אך העורב סרב לנטוש את התיבה, כלומר, העורב חש כי אין בנמצא מקום חרב לנחות עליו. אחר כך שלח את היונה, אשר בשובה, בפעם השנייה, היה עלה זית במקורה, ידע כי אכן נחשפו כבר צמרות העצים, זאת לאחר שניתן היה כבר להבחין בראשי ההרים מבצבצים. בפעם השלישית ששולחה, לא שבה עוד היונה לתיבה ונח הבין כי ניתן עתה למצוא מדרך לכפות רגליהם של בני משפחתו וכל החי אשר עמו, אף כי עדיין המתין שבוע טרם נטש את התיבה (בראשית ח', א' – י"ד). מדברים אלה עולה כי כל הצומח לא נכחד בימות המבול ומשהתנקזו המים, התאדו או חלחלו למעבה הארץ, נחשפו העצים וכל הצמחייה והוריקו כבעבר.
[15] בראשית ח', כ'. ועולה השאלה אם המינים מהם נטל נח לקרבן לא נכחדו כך לחלוטין שכן מכל מין נטלו רק זוג אחד של החי, ואם נטל נח מכל הבהמות והעופות הטהורים איך נמצאו כאלה אחר כך; ויתכן שיש כאן רמז להכחדת מינים שארעה באסון הקוסמי הזה, ולאבולוציה ביולוגית של החי בעולם.
[16] בראשית ח', כ"א – כ"ב: "לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. עֹד כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" מדברים אלה עולות שתי שאלות: