מתכונים שומריים: המתכון הראשון המתועד בתולדות בני האדם להכנת בירה

השומרים הם הראשונים שתעדו ורשמו כיצד ליצר בירה. הבירה הנה משקה אלכוהולי, כלומר משקה המכיל אתנול, עשוי מדגנים (בעיקר שעורה) שעברו תהליך של תסיסה. ההנחה היא כי הבירה נוצרה לראשונה באקראי, עוד טרם התקיימה חקלאות מאורגנת, כאשר גרעיני שעורה שנלקטו, נותרו בקנקנים שנוספו להם מים, הגרעינים הפיקו שמרים וכאשר נוספו שוב מים (כנראה מי גשם) לקנקנים נוצרה בירה, וכל כך ערבה זו לחכם של בני האדם, עד כי הייתה גורם לביות השעורה ולמהפכה לייצור החקלאית [1]. המתכון הראשון להכנת בירה הוא שומרי, והשומרים גם הקימו מפעלים בירה שהעסיקו פועלים שהתמחו בייצור המשקה.

את המתכון להכנת בירה רשמו השומרים בחובו של מזמור הלל לאלת הבירה נִנְ-קַסִ, בתו של האל אֵנְכִּ, שסייעה לרפאותו. מסופר כי היא עצמה נוצרה "ממים זכים ומבעבעים" והיא זו המאפשרת לבני האדם "לספק את תשוקותיהם ולמלא את לבותיהם (רגש)". ומידי יום היא מכינה את המשקה התוסס, פן יכלה. בתרבות הקדומה של מסופוטמיה הייתה הכנת בירה משלח יד לא מקובל בחברה אך שזכה להגנת של אלה, היא ננ-קַסִ, שפקחה על ייצור המשקה בעזרת האלה (שדונית)[2] סִ-רִס, שבשמה נקרא המשקה, והאישה הנבונה סִדֻרִ, שלה מאפיינים של ישות על אנושית והיא זו שהייתה האחראית על תהליך התסיסה של המשקה ועל ההנאה משתייתו.

אלת הבירה נִנְ-קַסִ

על פי שיר ההלל לנִנ-קַסִ היו השומרים מכינים את הבירה מלחם שעורה שנאפה פעמיים ושימש להכנת בירה בלבד, המקור לשמרים, גרעיני שעורה מולתתים (מונבטים וקלויים) ומושרים ומים שתובלו בדבש תמרים וביין (או ביין תמרים) ובצמחי תבלין ריחניים, ושנשמרו בכלי להתססה, שאחריה סונן המשקה לכלי קיבול ונחתם.

התוצר הסופי נלגם בעזרת קשיות עשויות קנה, או מגביעים. על פי רשומות שנמצאו על לוחות רבים הייתה הבחנה בין סוגי בירה על פי טיב וטעם, ומספר המפעלים שהתמחו בהכנת בירה עלה בהתמדה.

שיר ההלל לנִנ-קַסִ

מתוך שיר ההלל:

"...נִנ-קַסִ, את היא זו אשר מטפלת בבצק ו ......... באת גדולה[3],

המערבבת, בבור כרוי, את לחם השעורים האפוי עם צמחי תבלין ריחניים ומתוקים,

נִנ-קַסִ, את שאופה את לחם השעורים בתנור גדל מימדים,

שׁשׂמה את ערמות גרעיני השעורה המקולפים, בסדר,

נִנ-קַסִ, את המשקָה (מרטיבה) את האדמה מכוסת הלתת,

כלבי המשמר האצילים שומרים [על התערובת] אפילו מפני אלה בעלי העצמה (האלים).

נִנ-קַסִ, את היא זו המשרה את הלתת בכד,

הגלים עולים, הגלים שוכחים.

נִנ-קַסִ, את המשטחת את המחית המבושלת על מחצלות קנים גדולות,

הצינה מתגברת...

נִנ-קַסִ, את היא זו אשר מחזיקה בידיה את הנוזל המתוק שנותר [בנפרד מהמחית],

חולטת אותו עם תמד[4].

נִנ-קַסִ, ...

[את...] את הנוזל המתוק שנותר,

כלי התסיסה שממנו עולים קולות נעימים,

כראוי את המניחה [בראשו] מיכל לאיסוף.

נִנ-קַסִ, את המוזגת את הבירה המסוננת למיכל האיסוף,

[והיא כ] שטף הפרת והחידקל".

שתיית בירה מקנקן משותף בעזרת קשיות עשויות קנה

שתיית בירה מגביעים

הערות:

[1] שרידי בירה נמצאו בכלים מהתקופה הטרום חקלאית (משנת 7000 ) שבה, כבר ישבו בני האדם ביישובים של קבע והביאו אליהם את פירות הלקט והציד, וזאת לפחות 3000 שנה לפי שפתחו בני האדם את אפיית הלחם. כלומר: הרצון לגדל שעורה לא היה כדי להכין לחמים מסוג שהוא. ר' למשל המאמר ב"New YorkTimes" וגם: הסרט: איך הבירה הצילה את העולם.

[2] כבר נזכר לעיל כי שדונית ושדון (demon) איננם בהכרח בעלי משמעות שלילית במיתולוגיה השומרית.

[3] השימוש באת גדולה לערבוב, בבור כקערה ובתנור גדל מימדים ואחר כך בפני האדמה כולה להכנת המשקה היא משום שהאלה מכינה אותו במקום שבתם של האלים, לכל בני האדם.

[4] מילולית "עם דבש" "יין" ללא מילת חיבור ויין).