הסיפור על מגדל בבל במקורות יהודים נוספים

הסיפור כפי שהוא מופיע בתנ"ך איננו מזכיר הרס של המגדל. בוניו, שלשונותיהם התבלבלו עליהם, מפסיקים את בניית העיר ונפוצים על פני האדמה. אולם, במקורות אחרים (כמו "ספר היובלים" הקדום, שקטעים ממנו בעברית נחשפו בין מגילות ים המלח, ואשר מתאר את תולדות בני האדם ועם ישראל מהבריאה ועד יציאת מצרים כפי שספר מלאך למשה על הר סיני, כתבי אלכסנדר ממילתוס, מהמאה הראשונה לפני הספירה המקובלת, החיבור "דברי ימי כשדים ואשור" שערך ההיסטוריון היווני אבידנוס, חזון הסבילות, שחובר כנראה במאה השנייה לספירה במצרים ההלניסטית בתרבותה ובחיבור "קדמוניות היהודים" של ההיסטוריון היהודי – רומי יוסף בן מתתיהו הידוע גם בשמו הרומי (טיטוס) פלאביוס יוספוס), כמו בספרות המדרש[1], מסופר כי המגדל נהרס.

הכרוניקה המיוחסת לפילון

החיבור הזה, מהמאה הראשונה לפני הספירה המקובלת, שמקורו יהודי והוא כתוב רומית, היה מוכר בחוגי היהודים של העיר אלכסנדריה ונקרא לפי כך על שם הפילוסוף פילון בן העיר אלכסנדריה (ידידיה האלכסנדורני)[2]. בחיבור זה מיוחסת בניית מגדל בבל לא רק לנמרוד בן כוש, המכונה כאן "נסיך בני חם", ואשר אכן על פי המקורות שלט באדמות מסופוטמיה[3]; אלא גם ליקטן "נסיך בני שם", ובן של דׂדנים בשם פנך המכונה "נסיך בני יפת". כלומר: אבות כל העמים והלאומים התכנסו יחד לבניית המגדל, על פי ספר בראשית כי לפני אירוע זה לא נפוצו עוד בני נח ונכדיו על פי האדמה.

ואולם, על פי המסופר לא שררה תמימות דעים בקרב "הנסיכים" האלה והבנייה מתוארת יותר כעבודות כפיה שהוטלו על ידי נמרוד. אלה אשר סרבו לספק לבנים, כמס עובד, הושמו בבית האסורים ובהם גם אברהם, לוט ונחור ומספר מבניו של יקטן, אשר הצליח לשחררם.

אך לא זה היה סוף המעשה: אברהם נלכד אך סרב לגלות את מקום "המורדים". לפיכך:

"(הם) בנו כבשן והבעירו בו אש והשליכו לבנים בוערות אל תוך הכבשן. יקטן, דעתו כמו נמוגה. הוא לקח את אברהם והניחו בכבשן עם הלבנים[4]. אך ה' עורר רעידת אדמה עצומה, האש פרצה קדימה ולהבות התפרצו לכל עבר והם אוכלו בניצוצות האש שנתזו כוללם שעמדו בקרבת הכבשן כולם נשרפו. הם היו 83500 איש. אך אברהם לא ניזוק כלל מהאש הבוערת ואברהם קם ועלה מהכבשן. והכבשן הבוער קרס. ואברהם ניצל. והוא הלך אל אחד עשר האנשים שהסתתרו בהרים ואמר להם את כל אשר קרה לו. והם ירדו עמו לארץ הבקעה. עולזים בשם האל. ואיש לא הטיל עליהם עוד אימה ביום ההוא. והם קראו מקום על שם אברהם. ובשפת הכשדים זה מתורגם ל"אל"".

האחדות בין בני האדם לפיכך היא עניין שברירי. משמתגבשת קבוצה שבראשה מנהיג הכופה את רצונו על שאר החברים בקבוצה, מבלי להתחשב בהם וברצונותיהם הוא עלול להיתקל בהתנגדות. ועם זאת, עולה מהתיאור הזה כי אם המנהיג חזק ואכזר, ומטיל ענשים כבדים, הרוב המכריע של בני האדם ימנעו מלאת נגדו בגלוי.

"קדמוניות היהודים" ליוסף בן מתתיהו

בחיבור "קדמוניות היהודים[5]", שנכתב בשנת 94 לספירה המקובלת, בלשון יוון, מסוכמים תולדות העם היהודי מימי המקרא ועד לימי "המרד הגדול" שארע בין השנים 76-47 לספירה, והיה הראשון בשלוש מרידות של היהודים בשלטון רומי (מרד התפוצות של יהודי קירינאיקה, קפריסין ואלכסנדריה ומרד בר כוכבא), מרידות שאחריהן חרב היישוב היהודי בארץ ישראל.

בחיבורו, נשען יוסף בן מתתיהו על התנ"ך ועל תרגום השבעים, אך אין ספק כי גם על מדרשים שהכיר ושמע, שהרי שמש ככהן וגם בקרב האיסיים הסתופף, ומקורות נוספים שהכיר[6]. וכך הוא מתאר את סיפור מגדל בבל[7]:

נמרוד, שליט רודן, הוא זה אשר ציווה על בניית המגדל והוא אשר ביקש להניא את האנשים מעבודת ה'. אולם האל הטוב בלבל את לשונות האנשים והפיצם במקום להטיל עליהם עונש כבד יותר, מכיוון, שנראה כי בני האדם אינם מסוגלים להפיק לקחים ואשר ארע לדור המבול לא הובן על ידם ולא קרבם לאל ולמצוותיו. הנה, לא חלף זמן רב מהמבול ונמרוד מלהיבם לפגוע ולהשפיל את שם האל בעולם. נמרוד היה נכדו של נח. איש חיל ואמיץ לב, שנשען על כוחו. אך הוא שכנע את האנשים לא מעם האל הם חיי השמחה שהוענקו להם, אלא אמץ לבם שלהם הוא שיצר את השמחה. בהדרגה גם שינה את שלטונו לשלטון עריצות, כטירן, כי זו נראתה לו הדרך הנכונה להטות את בני האדם מיראת האל ולגרום להם להישען על כוחו שלו... עתה, ההמונים היו נכונים ללכת אחר נמרוד והחלטיותו, ולהעריץ אותו ועל כן בנו מגדל, ולא חסכו כל מאמץ ולא התרשלו במלאכתם ובהיותם כה רבים גדל המגדל הזה וצמח לגובה מהר יותר מכפי שצִפּו. עביו היה אדיר, ויסודותיו כה נרחבים עד כי נראה מרחוק נמוך מכפי שהיה בפועל. המגדל נבנה מלבנים שרופות, מחוברות יחד על ידי טיח עשוי חמר (אספלט) כך שהיה אטום לחדירת מים.

כשראה ה' שהם התנהגו כמשוגעים, לא החליט להשמידם כליל, מפני שלא החכימו על ידי ההשמדה הקודמת על חטאים כלומר המבול, אלא הוא גרם להמולה ומהומה בקרבם, ביצרו בהם שפות שונות וכך, עקב מספר השפות הרב, לא עלה בידם להבין איש את רעהו. והמקום שבו בנו את המגדל נקרא עתה בבילוניה, על שם בלבול השפה שהבינו קודם לכן מפי שבעברית המילה בבל משמעותה בלבול.

גם ב"חזון הסבילות" מוזכר המגדל, ומוזכר עניין בלבול השפות והסבילה אומרת: "כשדברו כל האנשים שפה אחת, חלק מהם בנו מגדל גבוה כביכול בעזרתו יוכלו להתרומם לרקיע אך האלים שלחו סערת רוחות אשר גרמה לקריסתו והעניקה לכל אחד את שפתו המיוחדת; ומסיבה זו נקראת העיר "בבילוניה". אולם לגבי מישורי ארץ שנער, אשר בארץ בבילוניה, אומר הסטיוס כך: " הכוהנים אשר ניצלו נטלו את כלי הקודש של האלים[8] ועברו לארץ שנער אשר בבילוניה, משם התפזרו לכאן ולשם ויצרו את קהילותיהם מכיוון שהם מדברים אותה שפה והשתלטו על האדמות שאליהם הגיעו".

ספר היובלים[9]

תיאור חומרי הגלם ששמשו להקמת המגדל, אופן ניצול חומרי הגלם של הטבע לתועלת האדם וטכניקת הבנייה של עמי מסופוטמיה בספר היובלים, הוא מהמפורטים שבנמצא:

..."והם החלו לבנות. ובשבוע הרביעי הכינו לבנים שרופות, ולבנים אלה שמשו אותם לאבנים (לבניה). והחֵמָר אשר בעזרתו קבעו לבנים יחד אלה היה אספלט (ביטומן) המגיע מן הים ומגיח ממי המעיינות אשר בארץ שנער. והם בנו אותו במשך 43 שנים בו אותו. רחבו 203 לבנים. וגובהה של כל לבנה היה שליש מארכה. גבהו היה 5433 אמות ושתי זרתות. (והקף החומה היה) 13 פרסות"...

אז החליט ה' להפיץ את בוני המגדל: "ויאמר ה' אלינו[10]: "הן עם אחד וזה החילם לעשות ועתה לא ארף מהם. הבה נרדה ונבל שפתם אשר לא ישמעו איש את רעהו. ויפוצו בארצות ובגויים ולא יוסיפו עוד לשית עצה בלבבם עד יום המשפט. וירד ה', ונרד עמו לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. ויעלג כל מלה בלשונם, ולא שמע איש שפת רעהו, ויחדלו לבנות העיר והמגדל. על כן קרא שם כל ארץ שנער בבל, כי שם בלל ה' שפת כל בני האדם, ומשם נפוצו בעריהם ללשונותם ולגוייהם. וישלח ה' רוח חזק על מגדלם ויהרסהו על הארץ. והנה הוא בין ארץ אשור ובין בבל בארץ שנער, ויקראו את שמו חרבות".

אספלט טבעי מים המלח

ספר חזון ברוך השני[11]

ספר חזון ברוך השני, נכתב במאה השנייה לספירה המקובלת, ועוסק בגמול הניתן לצדיקים וישרי הלב ומנגד לרשעים והחוטאים אחרי המוות. בין החוטאים נמנים גם מי שהסיתו את האנשים לבנות את מגדל בבל. ברוך מספר כי נלקח (בחזון) לראות את מקום מנוחתן של הנשמות אשר "בנו את מגדל המאבק באל והל הפיצם והגלם ממקומות מושבם", אחר כך נראה לו מקום אחר ושם, מראם כשל כלבים נמצאות נשמותיהם של "אלה אשר יעצו בבניית המגדל, כי אלה אשר אתה רואה הניעו המון נשים וגברים ללבן לבנים; ובין הנשים, מי אשר כרעה ללדת לא הותר לה להפסיק, אלא נשאה את תינוקה בסנרה... והאל נגלה להם ובלבל את שפתם בהגיע המגדל לרום של 463 זרועות, והם נטלו את מרצועיהם ובקשו לנקב את הרקיע באמרם: הבה נראה אם עשויים השמיים מחמר, מנחושת או מברזל. אך כשראה זאת האל לא התיר להם אלא הכה אותם בעיוורון ובלבל את דבריהם והפכם [לכלבים] כמו שאתה רואה".

ספרי החזונות והכתבים האפוקליפטיים מתארים את סיפור מגדל בבל כניסיון אנושי למרוד באל, לא רק לכפור בקיומו. לפיכך מודגש בהם העונש שהביא האל על הבונים, עונש נורא בחייהם ואחרי מותם, והמתואר בהם זר לרוח היהדות.

התיאורים האלה השפיעו גם על מחברי הכרוניקות שחיו בקרב התרבות הלא יהודית של המאות הראשונות אחרי הספירה.

הערות:

[1] על פי המדרש היהודי: ראש המגדל עלה באש, יסודותיו נבלעו באדמה וחלקו האמצעי נותר עיי חרבות כזכר למעשה דור הפלגה (סנהדרין ק"ט, ע"א): "אמר רבי יוחנן מגדל שליש נשרף שליש נבלע שליש קיים" ועל פי המהר"ל לזכר מי שביקשו לעשות שם לעצמם כדרך האדם, שהוא טבע האדם ואין בכך חטא, ואילו חלק המגדל המסמל את מי שיצאו נגד ה' נבלע כפי שארע לקורח ועדתו, והחלק שעלה באש כנגד מי שכפרו בעיקר ועבדו עבודה זרה

[2] החיבור, בתרגום לאנגלית. תיאור בניית מגדל בבל ואחריתה: פרק שישי.

[3] בראשית ח', י' – י"ב

[4] גם בספרות המדרש נמצא סיפור לפיו נמרוד הטיל את אברהם לכבשן מפני שאברהם סרב לעבוד אלילים (בבלי, ערובין נ"ג, ע"א), ור' גם לעיל על הפרשנות היהודי תשל סיפור המבול.

[5] קדמוניות היהודים (בתרגום לאנגלית); כל כתבי יוסף בן מתתיהו (בתרגום לאנגלית)

[6] הוא מצטט את "חזון הסבילות" (חזון הסבילות בתרגום לאנגלית)

[7] ibid, פרק רביעי

[8] הוא מזהה אלים אלה עם זאוס ועם אל המלחמה היווני.

[9] ספר היובלים פרק 10

[10] אל המלאך המספר את הדברים למשה, וכך להלן

[11] הספרים החיצוניים המיוחסים לברוך בעברית נקראים ספר ברוך, ספר ברוך הראשן וספר ברוך השני. הצרות ממספרת את הספרים האלה לראשון שני ושלישי.