ההיסטוריה מתחילה בשומר: הממלכה השומרית החדשה

הממלכה השומרית החדשה: השושלת השלישית של אֻר (2047-1940 לספירה המקובלת)

בין השנים 2047-1940 חלה תחייה מחודשת של שלטון בני שומר בארץ שומר. לאחר שאֻתֻ –הֵנְגַל הביס את הגותים, התבסס השלטון בעיר אר, בידי חתנו[1] אֻר- נַמֻּ (2047-2030), ואחר כך נכדו, שֻל – גִ (2029-1982).

שומר תחת שלטון שושלת אֻר השלישית

אֻר- נַמֻּ ביסס ראשית את המנהל ופרסם קובץ תקנות וחוקים. קובץ זה, לשונו ותכנו, מעידים יותר מכל על השבת השלטון המרכזי על כנו, הוא קובץ החוקים הקדום ביותר בתולדותיהם של בני האדם הידוע היום[2], והוא נכתב בלשון אשור על לוחות חרסית בין השנים 2010- 2050, (יש סבורים כי חלקם נחקקו על ידי בנו של אֻר - נַמֻּ, שֻל –גִ). הקובץ, שקדם לקובץ שערך המלך חמורבי בשנת 1772, שונה במהותו מקובץ החוקים של המלך אֻרֻ כַּגִנַ מלגש (2400~) שאמנם קדום יותר, מכיוון שהוא איננו רק חלק של רפורמה מנהלית אלא מוקדש לחוק על כל היבטיו ומשמעויותיו, ערוך על פי נושאים בלשון משפטית ובתבנית לשונית שהפכה לתבנית של כל שאר קבצי החוקים שנערכו אחר כך[3]. מעניין לציין כי החוקים ליברליים יחסית לזמנם, וקובעים קנסות על גרימת נזק גופני אך העונש על רצח, שוד, ניאוף ואונס הנו מוות. קובץ זה גם מעניק תמונת מצב של החברה בממלכה השומרית החדשה: מתחת למלך, הנעלה באדם, נחלקים כל שאר בני האדם לשני מעמדות: בני חורין ובנות חורין, ועבדים ושפחות. הקובץ גם שופך אור על מעמד הנשים וזכויותיהן, כבנות, נשים נשואות ואלמנות, ואף כי אלה יכלו להנשא שנית, עדיין היה מעמד הנשים בכלל נתון לאחריות משפטית של האב והבעל (ובמקרים מיוחדים אפוטרופוס).

הקובץ, מטבע הדברים, פותח בדברי תודה לאלים אַ -נֻ (אדון השמים וצבאותיהם) ואֵנְלִל (ראש האלים) על השבת מעמד העיר אֻר כקדם והענקתה המחודשת לאל נַנַ, אל הירח. בהקדמה גם מוענקים למלך אר נמ התארים: מלך שומר ואכד, כוחו (מייצגו על פני האדמה) של האל נַנַ (סִנ) ובנה של האלה נִנְ-סֻנְ, היא אמו השמימית של המלך האגדי גלגמש, בתם של אַ -נֻ ואלת האדמה אֻ-רַס, והאלה המגינה של העיר לגש. עוד מפאר ההקדמה לקובץ את המלך בבואו להשליט צדק והגינות על פני ממלכתו בתמיכתו של אֻתֻ אל השמש, הוא האל האחראי לשמירה על הצדק והחוק, והאמת, להכרית מהארץ את הקללות האלימות וסכסוכי הדמים, ולשם כך יוענק מאוצר המלך 90 גור שעורה, 30 כבשים ו 30 סילא של חמאה מידי חודש למקדש העיר... לשם כך קבע המלך מידות ומשקלות קבועים צוקים ברונזה וכסף... גואל יקום ליתום מול בעל ההון, גואל יקום לאלמנה מול בעל הכוח והשררה, וגואל יקום למי שיש לו כסף רק (כמידה של ) שקל (11 גרם), מול מי שבידו כסף (כמידה של ) מִנַ (496 גרם)[4]".

זו לא רק "קפיצת מדרגה" בתפישת המלוכה והשליט כבן אלים, אלא גם דרך להכפיף את העיר לגש לממלכה המתחדשת בעיר אֻר, ולבסס את השלטון על אמונה בצווי האלים, שכן מי שימרוד בשליט מעתה, יחשב למורד באלים, ודינו של המורד באלים הוא מוות, כפי שידוע לכל מסיפור הבריאה השומרי[5]. בנוסף, החובה לשמור אמונים לשליט, כמו לאל, מחויבת גם מהרצון לחיות בחברה מאורגנת, ללא מורא שודדים ותוקפים, חברה שבה הסדר נשמר על כנו.

מעתה גם נשמרו לוחות רשמיים המתעדים את אירועי כל אחת משנות השלטון של המלך[6] ובהן מצוינת גם השנה שבה "השליט על הארץ צדק ומשפט". לאחר כיבוש לגש וארכ הוכתר אֻר- נַמֻּ למלך על כל ארץ שומר בעיר נִפֻּר (ניפור). אז נערכו עבודות בנייה ושיקום בכל הערים ותוקנו הדרכים, ומכל המבנים ובמקדשים שהוקמו ידוע במיוחד הזִגוּרַט של העיר אֻר והוקדש לאל הירח, ואשר נישא לרום של 30 מטרים.

שחזור הזיגורט של העיר אֻר

אחרי מותו של אֻר נַמ, על על כס השלטון בנו שֻל-גּי. מקורות מאוחרים יותר טוענים כי היה גם נכדו של אֻתֻ –הֵנְגַל, מי שנלחם בגותים והביסם, כנראה כדי להעניק לו יתר לגיטימציה לשלטון. בארכיונים השומרים נשמרו לוחות המתעדים 48 שנות שלטון של מלך זה מהם ניתן ללמוד על פעלו ועל מעשיו, לאחר ביסוס השושלת השלישית של אר על ידי אביו. ראשית שיגר משלחות צבאיות נגד הגותים להחלישם ולמנוע פלישות על אדמותיו ממזרח, אחר כך התפנה לארגון ענייני מנהל. הוא ארגן מחדש את ההכשרה של לבלרים (סופרים) וזכה לשירי שבח והודיה על תרומתו לממשל ולתרבות שומר. בשנה ה 23 לשלטונו הכריז על עצמו כבן אלים, אף כי מקורות מוקדמים מתארים אותו כאדם שאיננו ממלא את חובותיו הדתיים ואף מגלה חוסר כבוד לכל מה שמקודש. מצוין כי זלזל בנהלי הטקסים הדתיים והפולחן וחיללם, ואף נהג שלא כחוק ברכוש המקדשים ובזז אותם. כך למשל מסופר כי את המקדש בעיר דֵר החליט להרוס, כנראה כעונש.

ועם זאת נזכר שֻל-גּי כמי שהרחיב את שטחי המדינה, נלחם בשבטי הרי הזגרוס ואפילו יצא לקרב נגד שליט אַשְׁנַג, בפרס, לו השיא את בִּתו, והשתלט על אדמות עילם בפרס, אף כי נאלץ לבנות חומה נגד פלישות העילמים ממזרח. הוא השקיע משאבים רבים בשמירה על הדרכים ושיפורם בכל רחבי המדינה, ובנה בתי מנוחה בצדי הדרכים למען יוכלו הנוסעים ללון בהם ואף לסעוד את לבם.

אבן משקל (מחצית המִנַ = 15 שקלים, 248 גרם) הנושאת את שמו של שֻל- גִ

שני המלכים הראשונים של שושלת אר השלישית אכן הרחיבו את גבולות המדינה, הפכו את מעמד השליט למעמד רם מבני האדם ובססו את מערכת המנהל בה, אולם כבר בימיהם עלה כוחם של של דוברי האכדית, השמית, ושבטי המַרַתֻ (אמורים), השמים אף הם, חדרו מצפון למסופוטמיה והפכו לשליטים בעלי כוח במרכזים כמו אִסִנ, לַרְסַ, עירו של אל השמש, ובבל. שליט בבל השתלט לבסוף על כל דרום מסופוטמיה והקים את מה שנודע אחר כך כממלכת בבל, בעוד האשורים השתלטו על צפון מסופוטמיה וקרעו אותה מחיק הממלכה השומרית.

ירידתם של השומרים, לא רק ככוח מדיני, קשורה גם בגל הגירה של תושבי דרום מסופוטמיה צפונה. זאת כתוצאה מעליית אחוז המלח באדמות הדרום, ודלדול היבולים בשל כך. זאת הסיבה שבתקופה זו האיכרים עברו לגידול שעורה, שניתן להשקותה במים מלוחים יותר, ולא חיטה, הדורשת מים שבהם אחוז המלח נמוך. אולם מספר החקלאים באזור ירד במהלך השנים שבין 2100-1700 ב 75%. הדבר ערער את יחסי הכוחות שבין דוברי שומרית לדוברי שפה שמית . כך השפה השומרית נותרה כשפת הכהנים ואנשי הקודש, בדומה לשפה הלטינית בימי הביניים, ואף כי התרבות השומרית על כל תוצריה נשמרו גם עתה, העם השומרי נטמע בקרב העמים השמים תושבי מסופוטמיה.

מההישגים הבולטים של תרבות שומר: הגלגל

הערות:

[1] כך על פי מקורות מאוחרים יותר הקושרים את השושלת של התקופה הזו עם האיש שאפשר את הקמתה וכרש את הגותים מארץ שומר.

[2] רשימת קבצי החוקים העתיקים שהגיעו לידינו (על פי סדר א"ב בשפה האנגלית).

[3] למשל: אם (הפשע) אז (העונש), למשל: אם אדם מבצע רצח כי אז חובה להמיתו. אם אדם מצע חטיפה של אדם אחר כי אז יושם בכלא וישלם 15 שקלים של כסף. אם עבד נישא לשפחה כי והשפחה יוצאת לחפשי כי אז ישאר במשק הבית שבו הוא נמצא, אם עבד נישא לאישה בת חורין או אם שפחה נישאת לגבר בן חורין כי אז ימסר הבן הבכור שלהם לאדוני העבד או האישה, וכיו"ב.

[4] מנ אחד = 60 שקלים.

[5] על סיפור הבריאה השומרי, ועל מרד האלים הזוטרים באלים הבכירים מהם, ר' לעיל.

[6] התגלו רק 17 לוחות מ 18 שנות שלטונו.