ההיסטוריה מתחילה בשומר: חקלאות וציד

השומרים אמצו אורח חיים חקלאי כבר בשנים 5000-4500, כולל השקיה מאורגנת, עיבוד נמרץ ומאומץ של אדמות, בקנה מידה גדול, התמחות בגידול יבולים מסוימים להגדלת התנובות, שימוש במחרשות, ובעיקר: פיתוח כוח אדם מיומן שעסק בחקלאות בלבד בפיקוח מנהלי ובשליטת פקידות הממלכה. ההערכה היא כי 98% מהתושבים חיו בעיר והאכרים עבדו את השדות המקיפים אותה מידי יום. היבול נמסר כולו למחסני השליט וממנו חולקו מנות חודשיות של כל מצרך ויבול, למעט כנראה אלה שגודלו על ידי כל אדם בגינתו הפרטית. הצורך לנהל את החשבונות המקדשים, אליהם הגיעו התנובות והיבולים ומהם חולקו הקצבות לתושבים ולבית האוצר השליט זרז את פיתוח הכתב והחשבון.

כבר בתקופה המכונה תקופת תרבות אֻרֻכּ, (4000-3100), היא התקופה שאחרי תרבות עביד. כלומר, עד ראשית תקופת הברונזה, מראות כתובות סמלי הציור (פיקתוגראמים) כי בוייתו כבשים, עזים, בקר וחזירים וכי נעשה שימוש בשוורים כבהמות עבודה וכן חמורים או סוסי בר (Equidae) כבהמות רכיבה, וכי הוכנו בגדים מצמר שנטווה משער או מצמר הבהמו האלה. עוד ניתן לראות כי בצדי הבתים הייה חלקת גינה סגורה ובה עצים ומיני צמחים נוספים, וכן עציצים (כדים) בהם שתילים. בשדות נזרעה חיטה וסוגי דגן אחרים ונעשה שימוש בשאדוף (מתקן בצורת מנוף המאפשר להעלות מים ממקור הנמצא נמוך מפני האדמה החרושה) להשקיה, או לכל מטרה אחרת, כלומר להעלאת מים מהתעלות לשדות המוגנים בדייקים מפני הצפות ושטפונות או למילוי כלים לשימוש ביתי.

תבליט על עמוד: אל החקלאות השומרי חורש את האדמה

שאדוף

לוח משנת 2350 ~ המפרט את כמויות השעורה שהוענקה מידי חודש למבוגרים ולילדים מהמחסנים המרכזיים של הממלכה

הגידולים המרכזיים היו שעורה, חמצה (חומוס), עדשים, חיטה, תמרים, בצלים, שומים, חסה, כרשה, וחרדל. לתזונה זו יש להוסיף את הדגים שנדוגו בנהרות ובשר הציד, בעיקר עופות בר וצבאים. אלה, יש לציין התמעטו ופחתו ככל שרבתה האוכלוסייה ונבנו מרכזים עירוניים.

החקלאות נשענה על מערכת ההשקיה המסובכת והמסועפת שהצריכה טיפול תדיר ושגרתי לאחזקתה[1]. נבנו סכרים ודייקים למניעת הצפת שטחים מעובדים, נחפרה מערכת ערוצים ותעלות והוקמו מאגרי מים[2]. נהרות הפרת והחידקל ידועים כי שטף מימהם האדיר, בעונת המסת השלגים על ראשי ההרים מצפון, גרם להצפות ושטפונות של שטחים מעובדים ומיושבים, ולפיכך יש לשמור על המערכת הזו מכל משמר, לפנותה מסחף ומגרופת ולחזק את הסכרים מידי עונה בעונתה, ולא רק זאת, אלא שיש למדוד את השטחים ולהציב סימני גבולות של חלקות ולהחליף את אלה שנזוקו. לשם כך נדרש כל תושב לתרום מזמנו ולעבוד עבור השלטון מספר קבוע של ימים כמס עובד, אף כי העשירים פדו את עצמם בכסף, או שלחו את אנשי משק ביתם לעבוד במקומם.

אלמנך האיכר השומרי, מפרט כי אחרי עונת גאות הנהרות, ואחרי יום השוויון (בין הלילה ליום) של האביב יום חגיגות השנה השומרית החדשה הציפו האיכרים את השדות על ידי פתיחת הגשרים, ואחר כך נקזו את המים. אז שלחו את השוורים ללחוך את העשבים השוטים מהשדות, ומשנוקו השדות סוקלו במכושים. כשיבשה האדמה היא נחרשה ושודדה כדי לתחח את הרגבים ולישר את פני השטח וגורפה שלוש פעמים, ואחר כך גם נעדרה כדי לכתשהּ עד דק. רק עתה הוטמנו הזרעים באדמה[3].

למעלה: משדדה בת זמננו; בתווך: מבנה המשדדה העתיקה (שחזור); למטה: משדדת חוּדים שנחשפה באלאניה (תורכיה) מראשית תקופת הברונזה (3000~)

השומרים קצרו באביב בצוותים של שלושה: קוצר, מאגד השבולים שנקצרו, ומאלם האלומות. לדישה, וכדי לבור את המוץ מן הבר, השתמשו השומרים במורג שהובל על ידי שוורים, ואחר כך הפיצו (זָרוּ) את הנותר כדי לנקות את הגרעינים מהמוץ, בעזרת כלי מחורר, כמסופר במגילת רות ((ג', ב'): "וְעַתָּה, הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ, אֲשֶׁר הָיִית, אֶת-נַעֲרוֹתָיו; הִנֵּה-הוּא, זֹרֶה אֶת-גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים—הַלָּיְלָה"[4]), ואז נותרו הגרעינים הראויים לטחינה בידם.

דיש במורג

זריה בעזרת כלי מחורר

זריה בעזרת קלשונים

אך שיטת ההשקיה הביאה לעליית אחוזי המלח באדמה, לסחף של אדמת עילית ובסופו של דבר לא ניתן עוד לגדל בשומר חיטה אלא שעורה בלבד. משהדלדלה האדמה, שעל השפע שהעניקה התבססה הכלכלה וכל המבנה החברתי, וחלה הגירה לערים וחיפוש מקורות מחיה, ירדה ממלכת שומר מגדולתה והשומרים אבדו את אחיזתם על הארץ.

הכפר בדרום מסופוטמיה: מערכת ההשקיה השומרית, בצד התעלות בתי לבני בוץ ובתי קנים ; למטה: מערכת ההשקיה בדרום עראק בימינו

מימין:מלך ארכ צד אריה בקשתו, 4000~ ; משמאל: ציד אריה, תבליט על חומת הארמון בננווה, 645

ציד באדמת הביצות, 3000~

ציד יענים

דייג ושללו, פריט מתיאור ימי השלום והשלווה, הנס של אר

דייג שומרי

השומרים שפיתחו ספינות לשוט על הנהרות השתמשו בשיטות דיג מגוונות, ובדיג ברשתות ומכמורות

הערות:

[1] סרטון על שיטת ההשקיה השומרית.

[2] על שיטות החקלאות השומריות ומערכת ההשקיה בפרט ר' גם: "נהרות מעדן: טכנולוגיות חקלאיות אשוריות".

[3] על התפתחות כלי עבודה מתקופת האבן ועד תקופת הברזל ר':סיפורם של הכלים.

[4] ר' גם: משלי כ', ח', כ"ו; ישעיהו מ"א, ט"ז; ירמיהו ד', י"א.