סיפורו של בוגר בית ספר שומרי

סיפורו של בוגר בית ספר שומרי[1]

בוגר נכבד, לאן הלכת (כילד ובנעוריך)

לבית הספר (מילולית בית לוחות החרסית לכתיבה)

מה עשית שם?

מידי יום חזרתי בקול (דקלמתי) על הכתוב בלוח שלי, אכלתי את פת הצהרים שלי, הכנתי את הלוח החדש של היום: כתבתי אותו, סיימתי אותו. אז הביאו לי דוגמא (לתרגול) ואחרי הצהרים פתרתי לוחות שעליהם תרגילים. אחרי הלימודים חזרתי הביתה ומצאתי את אבי יושב. הסברתי לו וחזרתי (דקלמתי) לפניו (על אשר למדתי) והוא התענג על דברי ונמלא עליצות. (עתה פונה המספר, הסב, אל המשרתים)

"צמא אני, הבו לי מים לשתות; רעב אני, הבו לי לחם לאכול; מיטה, רוצה אני לישון; העירוני השכם, אל לי לאחר פן יכני המנהל בקנה (מילולית אב בית לוחות החרסית לכתיבה)."

הלבלר (סופר) השומרי: התפקיד הממלכתי הנכסף, 2400

הבוגר ממשיך:

בקומי עם שחר ראיתי את אמי ולה אמרתי : "תני נא לי את פת הצהרים רוצה אני ללכת לבית הספר". אמי נתנה לי שתי עוגות אפויות ויצאתי לדרכי.

בהגיעי לבית הספר אמר לי האחראי על הדיוק: "מדוע אחרת" בלב ירא ופועם בחרדה נכנסתי וקדתי לפני המנהל.

המנהל קרא את הלוח שלי (שהכנתי) ואמר: "משהו חסר כאן"; והכני בקנה.

-------- (שורה חסרה)

האחראי על הסדר ועל הניקיון אמר: מדוע השלכת אשפה ברחוב ובגדיך אינם מסודרים (ישרים)"; והכני בקנה.

----- (חמש שורות חסרות)

האחראי על השקט אמר: "מדוע דיברת ללא רשות?" והכני בקנה.

האחראי על הכינוס (? השיעורים הנערכים במליאה?) אמר: "מדוע קמת ממקומך ללא רשות?"; והכני בקנה.

האחראי על ההתנהגות אמר: "מדוע עמדת ללא רשות?"; והכני בקנה.

האחראי על השער אמר: "מדוע יצאת ללא רשות?"; והכני בקנה.

האחראי על ההלקאה (השוט) אמר: "מדוע לקחת {קטע חסר] ללא רשות?"; והכני בקנה.

האחראי על הוראת השומרית אמר "מדוע לא דברת שומרית?" ; והכני בקנה.

המורה הראשי (מילולית המומחה) אמר: "ידך (מעשי ידך) איננה משביעה רצון"; והכני בקנה.

(וכך) החילותי לשטום את בית הספר ואת אמנות (מלאכת) הלבלבר (הסופר) ולהזניחה.

לא הסבתי למורי הנאה והם חדלו מללמדנ את מיומנויותיהם. בשום דרך ואפן לא הכשירוני בדברים הנחוצים (להיות)לבלר צעיר או "אח גדול" בבתי הספר (מורה מסייע ומתרגל).

(עתה פונה המספר לשומעים אותו)

"העניקו לו (למנהל בית הספר) שכר גדול יותר. הפכו אותו טוב לב יותר. העניקו לו חופש מכל החשבונות שהוא עורך לגבי ענייני בית הספר, ובחשבו על תלמידיו עשו שלא יזניחני".

וממשיך המספר:

"כאשר סיפר התלמיד (את אשר קורה לו בבית הספר) שת לכך (פנה) אביו את לבו. מנהל בית הספר הוזמן לבית. כשנכנס בדלת הושב על הכסא הגדול והתלמיד שרת אותו והראה (חשף) לאביו את אשר הוא יודע באמנות הלבלרות, ואביו, בלב מתרונן, אמר למנהל: "גבר צעיר זה פתח את ידו לרווחה ואתה החדרת בו חכמה. את כל דקויות אמנות הלבלר הראת לו, הבאת לפניו את הפתרונות של הבעות במתמטיקה ובחשבון, לימדת אותו כיצד להעמיק את סימני האותיות על לוח החרסית". (והאב פנה למשרתים ואמר):

"מזגו לו שמן ריחני, הביאו עבורו תמציות שמנים ריחניות לשולחן וצקו כמים על גבו ובטנו, ברצוני להלבישהו גלימה, להוסיף על שכרו ולענוד טבעת על ידו". ואחר אשר עשו המשרתים את אשר צֻווּ, אמר המנהל לתלמיד:

"איש צעיר, (מפני) שלא שנאת את מילותי ולא הזנחת אותן, יכול אתה להשלים את לימודי אמנות הלבלרות מראש ועד קצה. ובאשר ענקת לי הכל ללא תפקיד (מבלי שהיה זה תפקידך הרשמי) שילמת לי יותר עבור מאמצי, ולכך ראוי אני, והענקת לי כבוד, מי יתן והאלה נִּדַ-בַּ[2], אדונית המלאכים השומרים על בני האדם, תהייה המלאך המגן שלך. מי יתן ןקני הכתיבה המחודדים שלך יכתבו עבורך היטב, מי יתן ןתרגיליך יהיו ללא טעויות ושגיאות, מי יתן ותנהיג את אחיך, מי יתן ותנחה את חבריך, מי יתן ומעמדך בין בוגרי בית הספר יהיה הגבוה ביותר, וישביע את רצונם של ההולכים ויוצאים בין כתלי הארמון המלכותי. איש צעיר, מכיר אתה את אביך (מעמדו) ואני השני לו (כאב אני לך). הכבוד (homage) לך הוא! תבורך. מי יתן והאל של אביך ביד יציבה (יוליך אותך). התפילה והתחנונים לנִדַ בַּ, כשתניח יד של רחמים על [? חסר] של מורך ועל מצחו של המורה המסייע והמתרגל (אחיך הגדול) כי אז יעדיפוך כל עמיתיך. היטב מלאת את כל הנדרש ממך (הפעולות) בבית הספר. אדם של למידה אתה ואת נד-ב רוממת. הו השבח לנד-ב!

כיתה שומרית (?), 2000~

הערות:

[1] Samuel Noah Kramer, "Schooldays: A Sumerian Composition Relating to the Education of a Scribe," Journal of the American Oriental Society 69, vol. 4 (Oct-Dec 1949), 199-215.

[2] אלת הכתב, הלמידה והקציר (ר' גם לעיל)