ההיסטוריה מתחילה בשומר: הדת השומרית והבבלית: מבוא

הדת השומרית הייתה דת רבת אלים[1]. לכל עיר היה האל המגן עליה ולו מקדש מרכזי וכהנים, ושליט העיר ומושלה שימש אף הוא ככהן. השומרים הם העם הראשון שהעלה על הכתב את מערכת אמונותיו שהיו מקור השראה לכלל האמונות, המיתוסים והאסטרולוגיה של כל עמי מסופוטמיה, ומעבר לה.

בראש חבר האלים עמדו:

אבי האלים נַ-ֻּמ, הוא הים הקדמון, הוא שהעניק חיים לאל הרקיע ולאלת האדמה והוא מקור הכל, והוא שנודע אחר כך כאלה הבבלית תִאַמַת.

האל אַנֻ (=רקיע); והאלה כִּ (=אדמה).

בצדם עמדו: האל אֵנְכִּ, האל המגן של העיר אֵרִדֻ שבדרום מסופוטמיה, הוא אל הצדק, אדון מי התהום, הנושא מרפא לכל וידיד בני האדם להם העניק את מתת האמנויות והמדע, את היצירה ואת המידות הנימוסין והנהלים של התרבות. ספר החוקים הראשון מיוחס לו;

האל אֵנְלִל, האל המגן של העיר נִפֻּר, אל עולם הרוחות, שהעניק לבני האדם את הלחשים והכשפים להן חייבות הרוחות לציית;

האלה אִנַ נַ, אדונית כוכב השחר וכוכב הערב (החיים והמות), אלת המלחמה, הפריון והתשוקה (ולמעשה גם האהבה), שמקדשה בעיר אֻרֻכּ;

אֻתֻ אל השמש, האל המגן של הערים סִפַּר בצפן ולַרְסַ בדרום;

סִנ (או נַנַ) אל הירח והאל המגן של העיר אֻר;

האלה אֵרֵשׁ-כִּגַל השליטה על העולם שמעבר לחיים, על העולם אליו הגיעו בני האדם לאחר מותם;

האלה נִנחֻרסַג, אלת האדמה, ששמה קשור באל אנ לל כרעיה ושותפה.

האלה נִנ גַל, אלת הקנים,ששמה נקשר בשמו של האל סנ ולו ילדה את אל השמש;

האלה נִנלִל, גבירת הרוח (האויר), הקשורה אף היא לאנ - לל, והיא ששלטה בצדו במקדש של נִפֻּר.

אל קבוצת אלים זו הצטרפו - צורפו אלים ואלות נוספים, וגם בנים לאלים מנשים בנות תמותה, כל אחד ותחום שליטתו, לכל אחד מעמדו ומקומו בחבר האלים, ככל שנבנו יותר מרכזים עירוניים וככל שהתפתחה החשיבה על היקום, וככל שפענחו השומרים ואחריהם האכדים והבבלים, את סודותיו של אותו עיגול שטוח שמעליו כיפת השמים; על כוחות הטבע הפועלים בו, וככל שהתפתחה הגותם על תפקיד האדם וייעודו, על הקשר שבין האדם לאבותיו הקדומים ועל מקומם של המתים ביקום לאחר שנפרדו מעולם החיים וירדו למקום עגמומי כרוחות ועוד[2].

לכל זאת יש גם להוסיף, כי למרות שהשומרים, והאכדים אחריהם, השפיעו על כל התרבויות שסביבם, גם הם הושפעו מתרבויות אלה, ואל עולמם חדרו אמונות ודמויות נוספות. ראשיתו של התהליך הזה בעצם החיבור בין התרבות השומרית עם התרבות האכדית. אכד ביקשה להשתלט על ערי המדינה השומריות שלהן כבר היו דפוסים מגובשים של דת על טכסיה ועל אליה. האכדים, שנשלטו על ידי השומרים, הטמיעו את מאפייני האלים שלהם, אותם זיהו עם אלי שומר כבר תחת שלטון השומרים, בתוככי דרום מסופוטמיה; הם והבבלים אחיהם. מעמדם של האלים נשמר להם, אולם לצדם הופיעו ופעלו, כבר באלף השלישי, אלים נוספים, שחלקו עמם את התפקידים ותחומי האחריות על היקום כולו. המיתוסים הועשרו במעשים ובדמויות חדשות. במיוחד מפני שהאכדים ביקשו ליצור דת אחת ואחידה בכל תחומי שליטתם, מבלי להעניק לעיר אחת מעמד של בכורה על פני אחרות בשל היותה קשורה לאל מסוים, ובה הוקם מקדשו.

על פי המיתולוגיה השומרית בראו האלים את בני האדם מחרסית כדי לשרתם[3]. על כן,שמירה על העיר והמקדש על ידי האל המגן על העיר הייתה בראש מעייניו של האדם, של המין האנושי, בכלל, ושל כל פרט וחבר בקבוצה המתגוררת במקום מסוים שעליו פרוסה חסותו של האל המגן עליו. ככל שישמר המקדש (יוענקו לו תרומות והוא יעוטר ויקושט) כך תתעצם העיר ותשגשג וככל שתשגשג העיר כך יישמר ויתעשר מקדשה, יקושט ויפואר, והתושבים יעלו לו מנחות ראויות. קשר סימביוטי זה אפיין את היחס לאל המגן על העיר ומקדשו בה, ואחר כך עמד בבסיס היחס לאלים כולם.

הקשר הזה והצורך להתהדר במקדש מפואר הביא לארגון עבודות כפיה ותשלום מסים של כל בתושבים לשם כך, וכל אלה אורגנו על ידי השלטון והכוהנים. המקדש הפך למרכז ממנו חולקו קצבאות ומזון לעובדים וממנו נוהלה העיר, בכל ההיבטים, והשליט על העיר שימש גם ככהן הראשי של המקדש[4].

ניתן לאמר איפה כי הערים הראשונות בתולדות בני האדם היו חברות שחיו סביב מקדשים, עבדו את אדמות המקדשים על פי הוראות כהני המקדשים, דאגו לתחזוקת המקדש ומערכת התעלות והדייקים של האדמות החקלאיות, והעלו מס עובד בעין או בעבודה למקדשים, כלומר לאלים. מכיוון שהמיתולוגיה השומרית סיפרה כי בעבר, ניסו האלים הזוטרים למרוד באלים הראשיים ועונשם היה מר, חי כל שומרי בחשש פן יחשב למורד באלים, שכן מי שמורד באלים, הנו מי שפונה נגד בני עמו (הקבוצה אליה הוא משתייך, התושבים במקום בו הוא חי אשר נשענים על האלים להגנה וחיי רווחה) ובנוסף, ולא פחות חמור הדבר, מורד בשליט, הכהן הראשי, נציג האלים עלי אדמות.

תבליט המתאר בניית מקדש (מתוך האסטלי של המלך אֻר נַ מֻּ) : בראש הבונים, כליהם על שכמם, האל אנ לל המוביל את אֻר נַמֻּ , ללמדנו כי בניית מקדשים היא צוו האלים

ועם זאת מקריאה בתפילות השומריות ובספרות החכמה השומרית והבבלית, עולה כי השומרים היו אנשים בעלי רגשות דתיים עזים, לא רק בהבט הטקסי של הדת ולא רק ממורא האלים, פן תפול עליו בצורת או שיטפון או כל פגע אחר. כל שומרי, בן העיר או בן הכפר, בדרום מסופוטמיה או במרכזה, כשהרים את ראשו להביט סביבו, ראה את המקדש המרכזי של העיר שהתרומם מעל האופק של ארץ המישור ומעל בתי העיר, המקדש שלבניו המזוגגות נצצו באור השמש. זה המקדש שהוא מרכז חיי הכלכלה והתרבות גם כן. בצלו של מקדש זה, ובצל הזיגורט הקשור אליו חיו השומרים וידעו כי המבנה החברתי, התרבות והעידון, הכלכלה וסדר העונות נקבעים על ידי האל או האלה השוכנים בו, ועליהם לשרת את האל או האלה הזו מפני שלשם כך נוצרו. אך הם גם מביעים בתפלותיהם אמונה אמיתית ועזה בישויות העל אנושיות שבידיהן השליטה על איתני הטבע, מעלים שאלות קיומיות על מהות האדם וייעודו, על הגמול בחיים לצדיק, אשר לעתים שכנו שאיננו צדיק נדמה כמי שגמולו ושכרו טובים יותר, ומכאן על המאבק בין הטוב לרע ביקום, מאבק שמצא ביטוי במאבקים פנימיים בין אלים, ואשר סופו ברקיע, לפחות, היה בהשלטת הטוב ביקום ומיגור התהו, הכאוס והרשע ועל החיים והמוות, ותכלית כל הדברים.

כוס אבן מגולפת המוקדשת לאלה אִנַ נַּ

שחזור חזית מקדש האל אִנַ נַ באֻרֻכּ

שרטוט מפת המקדש של מַרְדֻכּ בבבל

אשרבנפל (669-631 לפני הספירה) בונה (משפץ) את המקדש של מרדכ בבבל (קטע מאסטלי), והוא נושא את חמרי הבנייה על שכמו, 665~

הערות:

[1]רשימת האלים:

http://oracc.museum.upenn.edu/amgg/

[2] ר' להלן על האלים הראשיים האנונאקי והאלים המשניים האיגיגי.

[3] ר' גם לעיל "על בריאת האדם במיתוסים של עמי מסופוטמיה"

[4] תפקיד זה של השליט על עיר בשם שליט ממלכה ששלטה עלל מספר ערי מדינה, הועם אחר כך ומשמעותו התפוגגה, שכן תואר הכהן הראשי ניתן לשליט הממלכה, שהפך כמואר לעיל לשליט בשם ובחסדי האלים ומייצגם עלי אדמות, ואחר כך גם לאדדם בעל הילה אשל אל ומקודש. האכדים אף מינו מטעם המלך כוהן ראשי על כל המקדשים (כלומר: על כל האלים) שהאחריותו היה לפקח על כל הטקסים וכל עבודות השיפוץ וכל המיסים שהועברו לשם כך למקדשים בערים השונת.