האתר השביעי של הנמלה העמלנית: הגרוש מגן עדן: הסיפור האמיתי

ההיסטוריה מתחילה בשומר: השפה השומרית

לוח כתוב בכתב יתדות שומרי, משנת 3100, הלוח מפרט הקצבת בירה

הממצא הארכיאולוגי החשוב ביותר שנחשף בשומר היה אוסף לוחות חרסית כתובים בכתב יתדות. כתב ההברות השומרי הוא הקדום ביותר שנמצא עד כה, אף כי כתב תמונות (הירוגליפים= חריתה מקודשת ביוונית) קדם לו, הכתב השומרי מבוסס על סימנים המבטאים הברות ולא מילים. בין הלוחות שנמצאו גם רשימות מילים בשומרית ומקבילותיהן באכדית, חוקים, מזמורים דתיים, תפילות, סיפורים, רשימות של מעשי יומיום, רשימות פרטיות ומסחריות, ואפילו ספריות שלמות. כתובות גם נמצאו על עמודים, בשערי מבנים, ועל פסלים. מידע רב נשמר בכמה עותקים שכן מיתוסים שירים וכתבים בעלי אופי דתי הועתקו חזור והעתק על די לבלרים מתלמדים. השומרית המשיכה להיות שפת הטקסים הדתיים והחוק במסופוטמיה שנים רבות לאחר שדובריה ירדו ממעמד ההגמוניה המדינית.

השפה השומרית נחשבת על ידי בלשנים לשפה שאין יודעים את מקורותיה, לעומת האכדית המשתייכת לקבוצת השפות האפרו – אסיאתיות. זוהי שפה שבה נעשה שימוש בתדביקים, שבה רוב המילים נוצרות על ידי צרוף של של יחידות דקדוקיות. הבנתם של טקסטים שומריים היא בעייתית, והקדומים שבהם (אלה שנכתבו בין השנים 3000-2700~) קשים יותר להבנה מפני שהם מבוססים על סימני ציורים (כתב פיקטוגראפי) והטקסט איננו כולל את כל המבנה הדקדוקי (הסימנים הצורניים לא סומנו)[1]. הסימנים מופיעים בצורה אקראית וחלק מהם עדיין לא פוענח.

אחר כך, בין השנים 2700-2500 (תקופה אותה מכנים הבלשנים השומרולוגים קדם קלאסית) החל להווצר כתב היתדות המלא הראשוני. עתה כבר נכתבו צורני דקדוק, לפחות חלקית. מתקופה זו נותרו רשומות מנהליות וספרותיות רבות.

בתקופה הקלאסית (בין השנים 2500-2200) נכתבו החשובות שבכתובות השומריות והשפה הגיעה לבשלות בהבטי תחביר ודקדוק.

בתקופה הבתר קלאסית (בין השנים 2200-2000) ניכרת כבר השפעת השפה האכדית. כלומר, כבר בתקופה שבה הועלו על הכתב וגם חוברו היצירות הספרותיות השומריות החשובות ביותר הידועות היום (בין השנים 2000-1700~) חדלה השומרית מלשמש שפה חיה והשימוש בה נעשה בידי משכילים ששפתם אכדית, דבר הניכר בהשפעות השמיות על השפה השומרית, הן על דקדוקה והן על צורניה (המורפולוגיה) ודרך השימוש בהם. מצד שני ההשפעה ההדדית ניכרת גם על השפה האכדית, ויש בלשנים הרואים בשתי שפות אלה באלף השלישי שדה לשוני אחד.

בהדרגה, החליפה האכדית [2] את השומרית כשפת דיבור בשלהי האלף השלישי. השומרית נותרה שפת הכהנים והטקסים הדתיים גם בבבל (ממלכת הכשדים) וגם באשור עד האלף הראשון.

מימין: כתב יתדות אכדי; משמאל: הלוח והקנה