גן האלים בספרות של עמי מסופוטמיה

המזמור של מקדש קֵש

המזמור של מקדש קש[1] הוא שיר דת טכסי לאלה ננלל (בשם נִנתֻד שהוא אחד משמותיה) לציון בריאת בני האדם. המזמור נמצא על לוח חמר משנת 2600 לפני הספירה המקובלת, בצד הדברים המכונים "ההוראות של שֻרֻפַּכּ"[2] , שהם דברי המוסר והמידות הקדומים ביותר בתולדות האנושות שהועלו על הכתב.

המזמור הוא המקור הכתוב הראשון שבו נזכר ומתואר שטח מוגדר שבו נמצאים האלים, וצבעיו כצבעי גן: "ארבע קצוות הרקיע הוריקו למען אנלל, כגינה", ועל פי תרגומו של ג'. ברטון: "בהֻרְסַג הוריק גן האלים[3]".

הפולמוס שבין הדגן לכבשים (לבקר)[4]

הפולמוס הזה פותח במקום הנקרא: "ההר של הרקיע והארץ" ומתאר טכנולוגיות חקלאיות באווירה פסטוראלית. א. צ'ירה סבור כי אין זה תיאור לירי של הארץ אלא תיאור מקום משכן האלים הנמצא במקום שבו נפגשים הרקיע והאדמה. שם שכנו בני האדם בראשונה, ושם הוא גן עדן המסופוטמי.

האפוס של גלגמש

האפוס של גלגמש[5] מתאר את מסעותיו של גלגמש המלך אל גן האלים מלא הפלאות שהוא מקורו של נהר הזורם לרגלי הר מכוסה כולו עצי ארז, המכונה "צמח החיים". במיתוס זה גן העדן, המקום בו ניתן לחיות ללא דאגה, מזוהה עם המקום אליו נלקח גיבור המבול (אֻתַ-נַפִּשְׁתִּם או בגרסא אחרת זִ-אֻד-סֻדרַ), לחיות לנצח. בהגיעו שמה רואה גלגמש שפע אוצרות ואבני חן: "היה זה גן האלים: סביבותיו שיחים נושאים אבני חן כפרי... פירות אבני יקר כקרנליום, מהם נתלים גפנים, יפה למראה ; עלים מאבני לאפיס לזולי, עם פירות, מתוקים לעין... אבנים נדירות, אבני ברקת ופנינים מהים"...

גם התיאור הזה ממקם את הגן במקום השוכן ליד הר, ועצי ההר הזה הם עצי ארז. אולם יותר מכל, מלמד התיאור הזה כי בתקופה בה חובר האפוס, הוקירו הבבלים את כל אבני החן האלה, הכירו אותן ואת הדרך להביאן לארמונות השליטים, לעשות בהם שימוש בהתאמה ליפין ונדירותן, להאדרת השליט ולקישוט המקדשים.

גם בכתבים נוספים, כמו האפוס על יצירת המעדר[6] מתואר מקום המצאות האלים כגן ומצוין שם כי העיר אֵרִדֻ, היא מקור מי התהום, בעזרתם ניתן להשקות את האדמות. במזמור לאנלל מהולל ראש האלים במילים הבאות:

"יסדת אותו [את גן האלים] בדֻר- אַנ- כִּי, בתווך, בין ארבע קצוות ארץ.

אדמתו היא תמצית חיי האדמה, והחיים בכל ארצות תבל.

לבניו אדומות כזהב, יסודותיו אבני לפיס לזולי.

עשוי על ידך כך שינצנץ ברום".

את התיאורים האלה ניתן להשוות לכתוב במקרא. כך נגלה ה' אל משה[7], כך מתואר מקום משכן ה' במשאו של יחזקאל למלך צור[8], ובנבואות יחזקאל על "ירושלים החדשה" שתוקם באחרית הימים, היא מקום בו נמצא ה' (ה' שָׁמָּה) ושם יבנה ביתו, על "הַר גָּבֹהַּ מְאֹד"[9] כך בדברי איוב[10]; וכך גם בספר ההתגלות הנוצרי. בית האל , ובית אלהי ישראל, ניצבים על הר גבוה[11].

אך בכל התיאורים האלה אין גן זה קשור למה שיקרה לאדם אחרי מותו. הרעיון שנמצא מקום אליו מגיעים בני אדם ראויים אחרי מותם, לעומת מקום אליו מגיעים בני אדם שאינם ראויים, וכי מקום זה הוא גן עדן, המקראי או המסופוטמי הקדום, איננו עולה מתיאור הגן הזה בכתבים שהובאו לעיל ובתנ"ך, ולא מתיאור העולם שאחרי החיים במקרא ובאפוסים של עמי מסופוטמיה[12]. ביהדות מקורו בימי בית המקדש השני, ויתכן שבהשפעה יוונית דווקא. משום שבתקופה זו גם זוהה ה"פרדס", גן או בוסתן בעלי ייחוד ויופי[13], עם מקום המאפשר חיי שלווה, הרמוניה, ואשר, כלומר עם המושג גן עדן, במשמעותו זו[14].

ומשום שהמילה אְֵדִנ בשומרית מתארת מישורים או ערבות, נטשו החוקרים את הצורה "גן האלים במיתולוגיה של עמי מסופוטמיה" כשדנּו במושג זה, ועברו לביטוי גן עדן (גן אדנ), שיש בו כדי לרמז שמשמעות ותפקיד הגן הזה דומה לתיאור ומקום גן עדן בתנ"ך. וההפך: המושג "גן עדן" הפך לתאר מקום של שלווה ונחת (מה גם שהעמל הוטל על אדם וחווה כשגורשו מגן עדן). ולא זו בלבד, אלא שגן עדן המקראי, הפך ברבות הימים לבוסתן, ל: "Paradise" שהחליף את המונח "Garden of Eden" גם בהיבט הדתי[15].

מתוך המושג ותיאורו, עולה, כי קיים מקום שבו מתקיימים חיי הרמוניה וחופש, שבו לא ידעו בני האדם מכאוב וטרדה, שבו שורר שלום בין כל הבריות, בני האדם ובעלי החיים (וכמובן בין בני האדם לבין עצמם, שבו מתקיימת אחווה וכולם דוברים שפה אחת). המקום הזה, עתה, הוא מחוץ להשג ידם של בני האדם, אולם יכולים הם לשאוף לממשו על פני אדמות. אך עליהם לזכור כי דִלְמוּן, למשל, הפכה אמנם למקום שוקק חיים משהובאו אליה מים מתוקים, אך דווקא זה הגורם שהפכה לעיר שבה לא שוררת יותר אווירה של גן אלים. אכן יש בידי בני האדם יכולות וידע, אולם אלה אינם דווקא הגורם המאפשר לו לשוב ולחיות כבימים עברו. ועם אשר מזהה את שליטיו כ"בעלי תרבות" על כל המשתמע מכך, יקשה עליו להפרד ממאפייני התרבות הזו שהביאו ליצירת חיים של מאבקים בלתי פוסקים בין ערים, ממלכות ובני האדם החיים בהם.

גנים של מטה: תיאור מהמאה ה 16 לספירה המקובלת של הגנים התלויים של בבל, אחד משבעת פלאי העולם העתיק

הגנים בארמון המלך אַשֻׁרבַּנִּפַּל (669-631 לפני הספירה המקובלת) בננוה, עם מערכת השקיה ואמות מים, על פי תבליט שטוח שנמצא בארמון

הערות:

[1] המזמור של מקדש קש (בתרגום לאנגלית)

[2] ההוראות של שרפכ (בתרגום לאנגלית)

[3] הרסג: הר או גבעה, מזוהה במיתולוגיה של עמי מסופוטמיה עם מקום מושבם של האלים הראשיים.

[4] הפולמוס שבין הדגן לכבשים (בתרגום לאנגלית)

[5] ר להלן: המבול במורשת עמי מסופוטמיה.

[6] הנזכר לעיל שכן מצוין בו כיצד נבראו בני האדם. השיר (בתרגום לאנגלית)

[7] שמות כ"ד, י' " וַיִּרְאוּ, אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל; וְתַחַת רַגְלָיו, כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר, וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם, לָטֹהַר".

[8] יחזקאל כ"ח, י"א- ט"ו: "וַיְהִי דְבַר-ה', אֵלַי לֵאמֹר. בֶּן-אָדָם, שָׂא קִינָה עַל-מֶלֶךְ צוֹר; וְאָמַרְתָּ לּוֹ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה', אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית, מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי. בְּעֵדֶן גַּן-אֱלֹהִים הָיִיתָ, כָּל-אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה, סַפִּיר נֹפֶךְ, וּבָרְקַת וְזָהָב; מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ, בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ. אַתְּ-כְּרוּב--מִמְשַׁח, הַסּוֹכֵךְ; וּנְתַתִּיךָ, בְּהַר קֹדֶשׁ אֱלֹהִים הָיִיתָ--בְּתוֹךְ אַבְנֵי-אֵשׁ, הִתְהַלָּכְתָּ. תָּמִים אַתָּה בִּדְרָכֶיךָ, מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ, עַד-נִמְצָא עַוְלָתָה, בָּךְ.

[9] יחזקאל, מ', ב'

[10] איוב כ"ח, במיוחד ה' – ח': "אֶרֶץ--מִמֶּנָּה יֵצֵא-לָחֶם; וְתַחְתֶּיהָ, נֶהְפַּךְ כְּמוֹ-אֵשׁ. מְקוֹם-סַפִּיר אֲבָנֶיהָ; וְעַפְרֹת זָהָב לוֹ. נָתִיב, לֹא-יְדָעוֹ עָיִט; וְלֹא שְׁזָפַתּוּ, עֵין אַיָּה. לֹא-הִדְרִיכוּהוּ בְנֵי-שָׁחַץ; לֹא-עָדָה עָלָיו שָׁחַל".

[11] הוא ביהדות (ובנצרות) הר ציון שהנו מקום ממשי וגם סמל לבית המקדש (עליו הוקם) וסמל לבאות באחרית הימים.

[12] נהפוך הוא, העולם שמעבר לחיים במיתוסים והבבלים נמצא מחוץ להשגת, או למעורבות האלים ואין הם ששים לקחת חלק בשום פעילות הקשורה אליו. כך עולה מהאפוס על האלה אִנִ- נַּ (אשתר) שבקשה ללכת לעולם זה ולהתעמת עם אחותה, שליטתו. כשנפלה ביד אחותה סרבו האלים, למעט אֵנְכִּ, לסייע לה, וגם לאחר ששבה, נאלץ בעלה האל דֻמֻזִ(תמוז) ללכת שמה כל שנה ולשהות שם עם אחותה, כתמורה על שחרור אִנַ נַּ . (המיתוס על ירידת אִנַ נַּ לעולם שמעבר לעולם החיים (בתרגום לאנגלית) ; קריאת המיתוס)

[13] למשל: שיר השירים ד', י"ג: "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים"

[14] והוא ה paradise מונח לועזי שיתורגם לעברית כגן עדן, ומקורו במילה הפרסית "פרדס".

[15] כך למשל שירו הידוע של המשורר האנגלי ג'ון מילטון, (1606-1674), "גן עדן שאבד", שנזכר לעיל, המתאר מנקודת מבט נוצרית את אירועי החטא הקדמון ואת מעמדו של השטן (לוציפר) בין שאר המלאכים, נקרא במקור "Paradise Lost". (השיר באתר פרויקט גוטנברג)