לסיפור על הבאת שיטפון של מים, וגם אסונות אחרים, כדי להאביד את בני האדם, יש מקבילות במיתוסי בריאה רבים מכל רחבי תבל. משה קוה מונה 217 תרבויות ברחבי העולם שבהן מסופר סיפור דומה[1]. בכל הסיפורים האלה קצה נפשם של מי שבראו את בני האדם ביצירתם שכן אלה התגלו כמי שאינם מסוגלים לקיים את ייעודם ומטרתם, השונה בתרבויות השונות, וגם לא הכירו תודה למי שבראם. בנוסף, מתארים הסיפורים אלה את האלים כמי שמעשה הבריאה לא צלח בידם משום שלא ידעו כיצד לעשותו היטב וגם, בחלק מתרבויות, את תלותם באדם (שמצדו היה תלוי באלים ובגחמותיהם).
אמנם גם בהלכה היהודית מתואר בורא עולם כ"ברא עלמין ומחריבן" [בורא עולמות ומחריבם] אך שלא כמו במיתוסים של עמי העולם יש לתואר הזה משמעות קיומית לייעודו של בן האדם, כישות עצמית בעלת חופש בחירה, והוא עומד בתשתית דיון תיאולוגי ופילוסופי על מהות העולם ומקומו של הבורא בו.[2]
כך למשל לפי מיתוס הבריאה של הטולטקים, בני מרכז אמריקה (רמת מקסיקו), העולם נברא ונהרס מספר פעמים, ובתהליך הזה ידעו האלים כי נכשלו והתווכחו זה עם זה[3], אפילו נכונים היו להקריב אחד מהם כדי לשפר את הבריאה, ובמיוחד את האדם, שלא תוכנן מקומו מעמדו ותפקידו מראש. בני שבט הקיצ'ה, המשתייכים לעם המאיה, והחיים ברמות גווטמלה, שימרו את המורשת הטולטקית שהם בניה ומספרים עד היום כי:
"בתחילה [תחילת הבריאה הרביעית שכן בעבר כבר הוטבעו בני האדם בשיטפונות או נטרפו על ידי בעלי חיים כבר שלוש פעמים, אף כי חלקם הפך לבעלי חיים ולא כולם נכחדו] ציוו האלים על החיות לדבר, כדי שיוכלו לקרוא בשמותיהם של האלים ולסגוד להם, אבל החיות לא דיברו... אז ניסו האלים ליצור אדם מאדמה, אבל הבינו מיד שהאדם הזה לא יצלח - הוא נמס במים, חסר כוח, ראייתו הייתה מעורפלת, והוא לא היה מסוגל לחשוב או להוליד ילדים.
לפני הניסיון הבא נועצו הבוראים בזוג אלים זקנים, שהיו מגידי עתידות, ושאלו אותם האם אדם מעץ יעמוד בציפיות. למרות התשובה החיובית שקיבלו הבוראים ממגידי העתידות, כשלו גם אנשי העץ. הם הצליחו, אמנם, לנוע, לעבוד, לצוד ולהוליד, אבל לא זכרו את יוצריהם ולא עבדו אותם, כי לא היו להם נשמות.
האלים החליטו להשמיד אותם, והורידו מבול על האדמה. להרג מהמים ששטפו אותם הצטרפו גם בעלי-החיים, גדולים כקטנים, שפתאום מצאו את המילים להסביר לבני האדם על מה ולמה הן, החיות, הורגות בהם. גם כליהם של האנשים, מהמחבתות והסירים ואפילו אבני הרחיים, נשטפו עם המים וקרקשו עם החיות והצטרפו אל מלאכת ההרג. כך נמחו אנשי העץ מעל פני האדמה, והניצולים ביניהם הפכו לקופים.
האלים חייבים להשלים את בריאת "האדם האמיתי" לפני זריחת השמש (אשר זרחה בפעם הראשונה הרבה אחרי בריאת העולם), כך שהזמן דחק... אז הופיעו ארבעה בעלי-חיים - התן, העורב, השועל והתוכי - כשהם נושאים עמם תירס צהוב ותירס לבן[4], והציעו אותם לאלים כחומרי גלם. כך נברא "האדם האמיתי" וכך נבחר גם מזונו העיקרי".
מיתוס זה מדגיש את הקשר, הכמעט סימביוטי, שבין הבוראים לנבראים הנזקקים זה לזה לשם קיומם. הוא מספר כי על האלים לבצע את המלאכה ויהי מה, וכי זמנם קצוב (שכן קיומם מותנה בקיום בנבראים) . עוד מתואר בו קוצר ידם של הבוראים והצורך שלהם להתייעץ עם גורמים נוספים כיצד עליהם לבצע את מטלתם זו, בה נכשלו כבר בעבר, מספר פעמים.
הערות:
[1] משה קווה, דף שבועי, של אוניברסיטת בר-אילן, פרשת נח, המבול והמדע, 415, תשס"ב ור' גם וגם
[2] "ברא עלמין ומחריבן" [בורא עולמות ומחריבם] (בראשית רבה, פרשה ג' וגם ישעיהו ס"ה, י"ג:"כִּי-הִנְנִי בוֹרֵא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים, וָאָרֶץ חֲדָשָׁה; וְלֹא תִזָּכַרְנָה הָרִאשֹׁנוֹת, וְלֹא תַעֲלֶינָה עַל-לֵב"). ומובא בקהלת רבה פרשה ג': את הכל עשה יפה בעתו", אמר ר' תנחומא: בעונתו נברא העולם, לא היה ראוי להבראות קודם לכן אלא לשעתו נברא, שנאמר: "את הכל עשה יפה בעתו". אמר ר' אבהו: מכאן שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו ואמר: דין הניין לי יתהון לא הניין לי. ר' אלעזר אומר: זה הפתח פתוח עד התהום, שנאמר: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". ופרושו שם: אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף". "את הכל עשה יפה בעתו" - אמר ר' תנחומא: בעונתו נברא העולם - העולם נברא בזמן המתאים לכך, לא היה ראוי להבראות קודם לכן אלא לשעתו נברא, שנאמר: "את הכל עשה יפה בעתו" - העולם נברא בעת המתאימה לכך, וזהו יופיו. עי' בשיעור בביאור הענין. אמר ר' אבהו: מכאן [לא מהפסוק בקהלת אלא מהמדרש בבראשית רבה שהובא לעיל] שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, בורא עולמות ומחריבן [בריאה היא יש מאין ובנייה היא יש מיש] - שלא הגיע עדיין הזמן לברוא את העולם, ועל כן חרבו העולמות שנבראו קודם הזמן, עד שברא את אלו - את העולמות הקיימים לפנינו ואמר: דין הניין לי יתהון לא הניין לי - אלו מועילים לי, אותם הקודמים לא הועילו לי, ועל כן החריבם. ר' אלעזר אומר: זה הפתח פתוח עד התהום - אף הפתח הפתוח עד התהום הוא מעשה ידיו של הקב"ה, מרום השמים ועד תחתית הארץ, וגם זה הוא חלק מהבריאה שישרה בעיניו (מתנות כהונה, ועי' מהרז"ו שמבאר בדרך אחרת), שנאמר (בראשית א', ל"א): "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" - כל מעשיו טובים בעיניו להשאירם על כנם ולא להחריבם.
נשאלת השאלה אם תיאור זה בהלכה היהודית הנו תיאור של מציאות היסטורית (או פרה-היסטורית), או שאין זו כלל מציאות שהייתה, אלא עניין רעיוני המתואר באמצעות הדימוי לבנין עולמות והחרבתם. הרב קוק (אגרות ראי"ה ח"א אג' צ"א) סבור כי מציאות מתוארת כאן ומסביר כך את הסתירה לכאורה שבין מנין שנות היקום על פי המדע לבין התורה. המהר"ל (באר התורה באר רביעי עמ' פ"א) מסביר כי גם במעשה הבריאה הייתה הכנה לתכלית השלמה וכשבאה לעולם המציאות השלמה הרי זה חורבן למציאות הקודמת לה, שהרי נוצרת תודעה חדשה בקרב מי שחי במציאות החדשה הזו, וכך גם סבור הרמ"א (תורת העולה). על דעת מפרשי הפשט, עיקר המדרש הזה, לפיכך, היא שהעולם נברא בעונתו ולכן השאלה מה הביא את הקב"ה לברוא את העולם דווקא בזמן זה ולא אחר, ומה קדם לבריאה היא עיסוק בדברים שהם למעלה מהשגתו של האדם, ואשר אין להם תועלת להגשמת ייעוד האדם היהודי, ועל כן אין לעסוק בה. והרמב"ם מוסיף (מורה נבוכים ח"ב פ"ל): " אבל מה שתמצא לשונות מקצת החכמים בקביעת זמן מצוי קודם בריאת העולם, הוא תמוה מאד, כי זוהי השקפת אריסטו אשר בארתי לך, שהוא סבור כי אין לתאר לזמן התחלה, וזה מוזר, ואשר הביא את האומרים לידי דבר זה לפי שמצאו, יום אחד, ויום שני, והבין אומר דבר זה את העניין כפשטו, וחשב שאם לא היה שם גלגל מקיף ולא שמש אם כן באיזה דבר שוער יום ראשון, לפיכך אמרו בלשון זה יום ראשון אמר ר' יהודה בר סימון מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן, אמר ר' אבהו מכאן שהיה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן, וזה יותר מוזר מן הראשון... כללו של דבר אל תביט במקומות אלה לדברי מי שאמר, כבר הודעתיך כי יסוד כל התורה שה' המציא את העולם מן האין שלא בראשית זמנית, אלא הזמן נברא..." כלומר: הזמן הוא בריאה שנבראה עם בריאת העולם, ועל כן לא שייך לעסוק בשאלה מה היה לפני העולם, שהרי לא היה כלל זמן קודם שנברא העולם. (כדברי פילון בחיבורו על בריאת העולם).
נושא בריאה והחרבה והרס ושבירת עולמות עומד בבסיס תורת השמיטות של תורת הסוד היהודית (ר' למשל בעניין זה: חיים ויטל, עץ החיים, שער הכללים פ"ב). לכן גם הפרוש הדבק בפשט מציע לאדם לתור אחר הטוב "מבין השברים וההריסות" ולדבוק בו ולסייע בהקמת העולם השלם על ידי הבחירה הנכונה. וזה העיקרון היהודי: שהאדם בזכות יכלתו לבחור משתתף בתהליך הבריאה ועל כן מידי יום "נוצרים ונבראים עולמות"...
[3] על מיתוס הבריאה הטולטקי והמקבילה הטולטקית למבול ר': Myths and Legends of the Ancient Mexicans
[4] התירס הוא הגידול החקלאי הראשון שבוית ביבשת אמריקה על ידי בני המאיה והוא מרכיב עיקרי בתזונת בני היבשת, המאמינים אכן כי האדם נברא מהתירס. מכיוון שהגנום (כלל המידע התורשתי המקודד בדי. אנ. אי) של התירס עשיר ב"טרנספוזונים" (רצפי די. אנ. אי. שיכולים לנוע מאתר לאתר בתוך הגנום של אותו התא בתהליך שנקרא טרנס פוזיציה) ומועד לתשניות (מוטציות) (שינוי בהרכב בגנטי ומכאן שינוי בתכונות), (דבר המתבטא למשל במגוון צבעי גרעיני התירס) השכילו בני האדם לנצל תכונה זו וליצור תת זנים של התירס כבר בתקופה קדומה (לפני לפחות אלפיים שנה) כך שהיבולים יהיו גדולים יותר והפרי (הגרעין) עשיר יותר בערכים תזונתיים.