ההיסטוריה מתחילה בשומר: השפה האכדית

"אכדית" הוא כינוי בן זמננו לשפה השמית המזרחית במשפחת הלשונות השמיות שנהגו במערב אסיה, ובהן לשונות שמיות מערביות, הכוללות, בין השאר, עברית, אוגריתית, ארמית, ערבית, אתיופית ואמהרית. אכדית הייתה שפת הדיבור במסופוטמיה (בשטחה של עיראק המודרנית) לפחות מאמצע האלף השלישי לפני הספירה (התיעוד המוקדם ביותר הוא בטקסטים כתובים בשומרית, שפת הכתיבה העיקרית, שגם שאלה מלים מן האכדית) ועד 500 לפני הספירה בערך, ונטמעה מאוחר יותר בארמית וחדלה לשמש לשון מדוברת. אכדית נכתבה בקולמוס בכתב היתדות (שהומצא לכתיבת השומרית) על גבי לוחות טין עד למאה הראשונה לספירה, ואולי אף מאוחר יותר.

מכיוון שהכתובות האכדיות המשמעותיות התגלו באתרים אשוריים, כונתה השפה לראשונה "אשורית". במרוצת הזמן הבחינו חוקריה, כי הקדמונים כינו את לשונם akkadum ובנקבה akkaditum שמשמעותה "אכדית", וכי במשך ההיסטוריה הקדומה נחלקה הלשון השמית המזרחית של מסופוטמיה ללשון שהיתה שגורה בבבל, כלומר בדרום עיראק, וללשון שהיתה שגורה באשור, בעמק החידקל התיכון. לכן זוהו שתי הלשונות כניב הבבלי של הלשון האכדית וכניב האשורי של האכדית. גם תפישתם של הקדמונים היתה שהבבלית והאשורית הן שתי שפות נפרדות, וכך כינו את הבבלית akkadum, בעוד האשורים כינו את לשונם assuru או assurayu אשורית.

שם התואר akkadum לציון אוכלוסיה או לשון נגזר משם העיר Akkade, ובשם זה כונה גם האזור שמסביב לעיר "ארץ אכד", עדות לכך שהקדמונים תפשו את האזור שמסביב לעיר כגרעין הלשון הבבלית. העיר הקדומה לא זוהתה עדיין, אבל מהתעודות עולה שהיא שכנה על שפת החידקל, דרומית לבגדד. במקרא אכד היא אחת הערים שמלך בהן נמרוד בן כוש: "ותהי מראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער" (בראשית י, י').

הניבים האכדיים מסווגים על פי תקופות: אכדית קדומה, עד סוף האלף השלישי לפני הספירה, ולאחר מכן לאשורית בצפון ולבבלית בדרום, בחלוקה על פי שלבים: קדומה, תיכונה וחדשה (ניאו-אשורית וניאו-בבלית) וכן אכדית ספרותית. אכדית שימשה גם מחוץ לגבולות בבל ואשור, בסוריה ובאנטוליה, וגם בלבנט. באלף השני לפני הספירה היתה האכדית שפת התקשורת הבינלאומית (lingua franca) במזרח התיכון, וגם החוזים המדיניים החתיים נכתבו אכדית. הסופרים המקומיים למדו את כתב היתדות ממסורת הסופרים הבבלית, שכללה טקסטים מילוניים, שירות מיתולוגיות ועלילות גבורה. את עלילת גלגמש העתיקו סופרים בחתושה, בירת החיתים, באמר, באוגרית ובמגידו. באלעמרנה במצרים היה הסיפור על אדפה, החכם הקדמון, חלק מתוכנית ההכשרה של הסופרים.

הלשון הבינלאומית מוכרת היטב מהארכיון המצרי המלכותי שהתגלה באלעמרנה בירתו של פרעה אמנחותפ IV הוא פרעה אחנאתון (המאה ה-14 לפני הספירה). מלך חת ומלכי בבל, אשור ומיתני, ממלכה חרית בצפון סוריה, שליט אלשיה (קפריסין) ושליטי הערים הכנעניות הוואסאליות, כולם כתבו אל מלך מצרים באכדית והוא השיב להם באכדית. איגרותיהם של שליטי כנען כתובות בלשון מעורבת, המבוססת על אוצר מלים אכדי בעוד המבנה הלשוני משקף את שפת הדיבור של הסופרים המקומיים, כלומר הניבים השמים-המערביים. ביטויים מצריים באכדית שהשתרבבו בה השתיירו במקרא

כך, לאוצר המלים של האכדית, נוספו מלים שנשאלו משפות שמיות ואחרות, בעיקר משומרית, אמורית, חורית וארמית, פרסית עתיקה ויוונית והאכדית היא אחת השפות השמיות העשירות ביותר. חקר אוצר המלים באכדית השפעותיה על שפות אחרות באזור, ולא רק שפות שמיות, והשפעות שפות אלה עליה, נמשך עד ימינו.

האכדית, בהיותה השפה הבינלאומית של האזור במשך תקופה ארוכה[1], גם השפיעה רבות על השפה המקראית[2] ומכאן גם על העברית המודרנית[3]. למשל שמות חודשי השנה הם אכדיים במקורם ובצידם מילים רבות שנעשה בהן שימוש יומיומי. מילים דומות ניתן למצוא בשתי שפות אלה מעצם העובדה ששתיהן שפות שמיות.

מכתב כתוב אכדית שנמצא בתל אל עמרנה

הערות:

עוד על השפה האכדית

מילון לשפה האכדית (הניב האשורי)

לקסיקון מילים אכדיות (על פי תעודות אכדיות)

[1][1] על האכדית כשפה בינלאומית באלף השני לפני הספירה: שלמה יזרעאל, והכנעני אז בארץ, על לשונות ארץ ישראל בתקופת המקרא, ב: משה פלורנטין (עורך), מחקרים בעברית החדשה ובמקורותיה, סדרת אסופות ומבואות בלשון, כרך י"ד, האקדמיה ללשון עברית, ע"ע 3-2

[2] המילים האכדיות במקרא: יוסף בן חיים טויל ,An Akkadian Lexical Companion for Biblical Hebrew, 2009

[3] רשימת מילים אכדיות שחדרו לשפה העברית