התקופה הנאוליתית, תקופת האבן החדשה[1], המאופיינת על פי ההתפתחות הטכנולוגית של בני האדם, ראשיתה בשנת 10200 לפני הספירה המקובלת, לפחות במזרח התיכון הקדום ובמספר אתרים נוספים, וסיומה בין השנם 4500-2000 לפני הספירה המקובלת, בהתאמה לאזור. היא התקופה בה ניתן להבחין בראשיות של הקמת יישובים בהם עסקו בני האדם בחקלאות מאורגנת ויזומה, כולל ביות בעלי חיים וגידולם בסדר גודל משמעותי, תהליך שהביא למה שכונה "המהפכה הנאוליתית", כלומר לשינוי בסדרי החיים ובאורח החשיבה. בסיומה התיחלה תקופת השימוש במתכות לייצור כלים: נחושת, ברונזה וברזל, גם כן שימוש שנפוץ בהדרגה והיה מוקדם יותר במזרח התיכון הקדום.
ואולם גם לתרבות הניאוליתית וליישובים המזוהים אתה קדמו יישובי קבע שבחלקם הנצו ניצני החקלאות כבר קודם לכן, אך מה שאפיין אותם היה השיתופיות בתנובת הלקט והתמיכה ההדדית, ממש כמו בתקופה הפלאוליתית. ביישובים שנחשפו היו מבנים מרכזיים ששמשו כמחסנים אליהם הביאו כל החברים בקבוצה את לקט יומם, וכל אחד ואחת קבלו את מנתם ממחסן זה. ההבדל העיקרי בין תקופה זו לתקופה הפלאוליתית הוא שעתה התקיים ברחבי העולם רק סוג אחד של אדם, רק האדם הנבון המודרני (Homo sapiens sapiens), הסוג Homo floresiensis נכחד בראשית התקופה הנאוליתית, בערך לפני 12200 שנה. הבדל נוסף הוא שבהדרגה נאלצו היישובים האלה להקים חומות מגן מפני תקיפות שוד ביזה והרג של אחיהם, כלומר: בתקופה זו החלו גילויי האלימות ושפיכת דמים בין בני האדם.
נוטים ליחס את ראשית התקופה ליישובים בלבנט (החלק המזרחי של אגן הים התיכון) שהופיעו בין השנים 10200-8000 לפני הספירה המקובלת כמו ביריחו, והיו המשך טבעי לתרבות הנטופית באזור, שאנשיה היו כנראה החלוצים בשימוש בזרעי דגן וקצירת התנובה בין השנים 12000-10200 לפני הספירה המקובלת, ועל כן זותרבות המסווגת כשייכת לתקופת ביניים, התקופה הקדם נאוליתית, ואשר מסממניה המובהקים גם ייצור כלי חרס. ככל שהתרבות הנטופית נשענה יותר ויותר על דגני בר ואיסופם העונתי, והם התמקמו ביישובים קבועים, גם חל שינוי אקלימי של התחממות אשר ביבשת אמריקה הביא להמסת הקרחונים אך במזרח התיכון (ובאסיה ואפריקה) לבצורת ויובש. יתכן שזה היה גורם ישיר לפיתוח של חקלאות מכוונת, כלומר: זריעה מכוונת והשקיה של חלקות, כפי שקרה בלבנט בין השנים 10200-8800 לפני הספירה המקובלת. חברות של חקלאים צצו בכל רחבי הלבנט, אסיה הקטנה צפון אפריקה ומסופוטמיה.
החקלאות הזו הייתה מוגבלת למספר מצומצם של גידולים, גידולי בר ואחר כך גם מבויתים, ובהם חיטת בר חד גרעינית, דוחן, וכוסמת. בין בעלי החיים שנמצאו ביישובים האלה היו, בצד הכלבים, גם כבשים ועזים, עד בערך 6900-6400 לפני הספירה המקובלת שאז גם נוספו מיני בקר וחזירים לחיות המבויתות, והקמת יישובים של קבע, או לפחות מקלטים עונתיים, כמו גם שימוש נרחב בכלי חרס[2].
הערות:
[1] מיוונית νέος (néos ) חדש, λίθος (lithos) אבן.
[2] לא כל המאפיינים האלה הופיעו בו זמנית בכל התרבויות ובסדר אחיד. כך למשל בחברות החקלאיות המוקדמות במזרח התיכון הקדום לא נעשה שימוש בכלי חרס, במקומות אחרים ברחבי העולם, באפריקה ובדרום ובדרום מזרח אסיה, התפתחו תרבויות אזוריות השונות זו מזו במיני החיות שבוייתו, ביפן נעשה שימוש בכלי חרס לפני פיתוח החקלאות וכיו"ב.