ההישגים הטכנולוגיים בתקופה הניאוליתית

ההבדל המהותי בין כלי האבן של התקופה הפלאוליתית לאלה שנוצרו בתקופה הנאוליתית הוא הגימור המלוטש של האחרונים, בניגוד לפצלות שאפיינו את התקופה הקודמת.

בני האדם שחיו בתקופה הנאוליתית היו איכרים בעלי מיומנויות שונות שיצרו מגוון כלים רחב ששימש אותם עתה לצרכי החקלאות המתפתחת: הטיפול בצמחים וזרעים, הקציר, ולכל תהליך גידול ועיבוד דגנים ושאר גידולים. הם יצרו חרמשים ומגלים, אבני ריחיים, ומוצרים נלווים להכנת המזון כמו כלים מחרס ומעצמות. בנוסף, ייצרו במיומנות, שנצברה ופתחה על ידי ניסיון, סוגי כלים נוספים מאבן וקישוטים, בהם ראשי חצים וחניתות, חרוזים ופסלונים. אך הכלי שאפשר יותר מכל לברא יערות ולהכשיר את האדמות לזריעה היו גרזני האבן. הגרזן, ובצדו הקרדום לשימוש בעץ ולעיבודו אפשרו לבנות, למשל, מחסה ומקלט למגורים מעץ, סירות מגזעי עץ חלולים, ולנצל ביתר יעילות את האדמות המוכנות לפעילות חקלאית שעתה נפלו בחלקם.

בתקופה זו, הפכו בני האדם באנטוליה, בלבנט (סוריה וארץ ישראל) ובמרכז אסיה, לבנאים רבי יכולת ותושיה. הם השתמשו בלבני בוץ להקים בתים וכפרים. ב Çatal höyük טויחו הבתים בטיט, ונצבעו מפנים ומחוץ לקישוט, ציורים מפורטים מחיי בני האדם ובעלי חיים. באירופה נבנו קברים משוכללים למתים, בהם רבים העומדים על תלם עד ימינו. באיים הבריטיים נבנו תלים מוארכים ומאוזוליאומים למתיהם, מתחמים מגודרים בשבילים כבושים על ההרים, ועל פני המישורים, או מאבנים (henges), כרו צור והקימו מבני אדמה גדולים המופרדים חרוצים על ידי תעלות מקבילות או על ידי הצבת אבנים גדולות החצובות כיחידה אחת, למטרות פולחניות או למטרות חברתיות שאינן קשורות בעמל היומיום.

מערך של חפצים נאוליתיים: צמידים, ראשי גרזן, אזמלים וכלים לליטוש. כלי האבן הנאוליתים מלוטשים ולא בעלי שבבים בקצותיהם כמו בתקופה הפלאוליתית

חשוב היה בתקופה זו למצוא דרכים לשימור המזון לחודשים הבאים, וכך הוכנו מיכלים אחסון אשר ניתן לאטום, יחסית, בהתאמה לחמרי הגלם המצויים בכל מקום, והחל שימוש במלח לשימור מזון.

ביבשת אמריקה ובאיים שבאוקיאנוס השקט, נותרו הכלים והשיטות של בני האדם דומים לאלה של התקופה הנאוליטית עד הגיע האירופאים לשם.

אשר לביגוד, נראה כי בני האדם המשיכו להשתמש בעורות בעלי חיים להכנת מלבושים, מפני שנמצאו סיכות רבות מעצמות וקרניים במקום מושבם של בני האדם, ואלה שמשו לרכיסת יריעות והפיכתן למלבוש. יתכן כי צמר, ופשתן הפכו בהדרגה לחמרי גלם להכנת בדים, מפי שנמצאו אבנים מוקבות אשר יתכן ושמשו לטוויה או אפילו לאריגה. באנטוליה נמצאו שרידי בדים בתקופה מוקדמת יותר מאשר באירופה.

בדים טוויים מ Çatalhöyük, הבדים הקדומים ביותר הידועים היום

ההשפעות הטכנולוגיות, בכל התחומים, קשורות גם לגלי הגירה: התפשטות החקלאות, כמו גם טכנולוגיות של ייצור כלי חרס וכלי עבודה, הונעה על ידי מהגרים מקהילות חקלאויות שבהן אולי נוצלה האדמה עד תום בעוד מספר התושבים גדל והם נאלצו לנדוד, או על ידי חקלאים שעדיין פיעם בהם הרצון להמשיך ולנדוד ולא ראו את עצמם קשורים למקום בו התגוררו. בדיקת קרבת הדם וההשתייכות לאם משותפת של 110 מיליון בני אדם הוכיחה כי הייתה הגירה והתפשטות של התושבים מדרום מזרח אירופה לצפונה, וכי בין התושבים בצפון אירופה יש גם צאצאי אבות שחיו בחברות חקלאיות באזור הים התכון ואמהות שהשתייכו לחברות להקטים ציידים שעדיין התקיימו בצפון ומערב יבשת אירופה, אף כי בהדרגה ניתן לאבחן שושלות וקבוצות השתייכות גנטית מקומיים.

איור הקמת המקדש ב gobekli tepe, המראה את יחסי הגובה של הקירות (ועוביים) ועמודי הענק ובני האדם, ומעיד על יכולותיהם והידע שלהם, ועל נחישותם.