המהפכה הניאוליתית: החקלאות

שינוי משמעותי ורב השפעה בדרך חייהם ובמקורות מחייתם של בני האדם חל באזורים בהם הם החלו לפתח את עבודת האדמה, את החקלאות. מקורות המחייה הקודמים שאפיינו את חיי הנדודים שלהם כלקטים – ציידים או הנדידה העונתית, והטכנולוגיות שיצרו כדי להתקיים, שעליהן נשענו, אמנם היו מספקים, אך בהדרגה הוחלפו על ידי ייצור מזון מעיבוד האדמה ותנובת בעלי חיים (ביצים, חלב, עורת, צמר וגם בשר). תהליך זה זורז במידה רבה ככל שרבו יישובי הקבע, שכן עתה ניתן היה לדאוג לתנובת השדות במהלך השנה כולה ולא רק בעונה מסויימת. נטייה זו להתיישב במקום אחד הלכה וגברה לקראת ובמשך תקופת הברונזה. בהדרגה, נוסדו מרכזים עירוניים שבהם חיו האיכרים שעבדו את האדמות סביבן, ואחר כך ערים וממלכות. באלה, ניתן היה לתמוך באוכלוסייתם הגדולה על ידי ייעול הייצור והגברתו, ויצירת עודפי תנובות לשימור, או להחלפה במוצרים אחרים, שמעתה נוצרו בידי מומחים לדבר, בעלי מלאכה.

השינוי המהותי והעמוק הזה ביחסי בני האדם זה עם זה, באורחות החיים, ובדרך הקיום, עם פיתוח החקלאות, על מכלול התהליכים הקשורים אליה, נקראה "המהפכה הנאוליתית", ביטוי שטבע הארכיאולוג V. Gordon Childe בשנות העשרים של המאה הקודמת.

תוצאה אחת אחד של התפתחות זו, ושל התחכום ההולך וגובר שנדרש לשם פיתוח עמוק יותר של החקלאות, הביא, כאמור לעיל, לעודף של תנובות ותוצרים, מעבר לצורך של החברה החקלאית במקום מסויים בזמן מוגדר. עודף זה ניתן היה לאחסן ולשמור, ולנצל מאוחר יותר, או להשתמש בו למסחר לרכישת כל הדרוש ואפילו לחפצי מותרות. חיים בחברה חקלאית העניקו תחושת ביטחון שלא ניתן היה להשיג בחיי נדודים, ואפילו כשהם כוללים רעיית בעלי חיים. וכך גדל מספר האנשים בכל חברה פי כמה וכמה מהר יותר מאשר קודם.

ואלם, חיי החקלאי, ובני ביתו, נתונים לגחמות הטבע, ולהשפע מזג האוויר. חוסר במשקעים או פגיעת מזיקים כולים להביא למחסור ולרעב. במקומות בהם אורח החיים החקלאי היה העיקרי, הרגישות לשני חסרונות אלה הייתה מחויבת המציאות והשפיעה על החברה בדרכים שלא היו ידועות לאבותיהם, שחיו בחברות של לקטים – ציידים.

ועדיין, אורח החיים החקלאי, הביא, בדרך כלל, להצלחה, וחברות חקלאיות גדלו והתפשטו, ועמם גם התפשטו האזורים שהפכו להיות מעובדים.

מימין:מגל שומרי, 5000 לפני הספירה המקובלת ; משמאל: שחזור מגל נאוליתי עשוי עץ עם להבים מודבקים מצור

מחרשת עשוייה קרני צבי, תרבות Cucuteni-Trypillian, מרכז אירופה, 4800~ לפני הספירה המקובלת

שינוי נוסף שחל עתה הוא ההבדל בתזונה ומרכיביה. תזונת החברות שלפני החקלאות הייתה מבוססת על ההצע בהתאמה למקום מחייתם ועונות השנה. עתה, נשענו החקלאים החדשים על מגוון מצומצם וקבוע מראש של הגידולים ששתלו וזרעו ולמספר מצומצם גם הוא של בעלי חיים שבוייתו, ואשר שמשו בדרך כלל למוצרי החלב ולא לבשר. היכולת להשלים את התזונה על ידי ליקוט וצייד הלכה ופחתה ככל שרבתה האוכלוסייה והתמעטו שטחי המחייה של בעלי החיים בקרבת מרכזי היישוב, ככל שגדלה האוכלוסייה במרכזים האלה, לעתים מעבר ליכולת האדמה לספק די מזון עבור כולם. בכמה תרבויות ניכר חיפוש אחר צמחים המכילים חלבונים כדי למלא את החסרים האלה. היתרונות והחסרונות של אורח חיים זה ניתנים לויכוח, אך התהליך שגרם לברוא יערות, להשמדת בתי המחייה של בעלי חיים ולדחיקתם עד הכחדה, הגידול המשמעותי באוכלוסייה וצפיפותה, לא היה ניתן לשינוי עוד; גם אם בקשו בני האדם לשוב לאורח חיים המשלב את הליקוט והציד עם החקלאות. חברות כה גדולות לא יכולות להתקיים בחיי נדודים, בוודאי שלא עם בעלי החיים שבייתו.

לצפיפות האוכלוסין הייתה גם השפעה על תנאי ההיגיינה והתברואה והיה צורך להשקיע מאמץ מיוחד כדי להמנע ממחלות, ועל פי הממצאים לא תמיד עלה הדבר בידי התושבים.[1]

פריטי מזון וכלי בישול שנחשפו באתר נאוליתי אירופי: אבני ריחיים, לחם חרוך, דגנים ותפוחים קטנים, סיר בישול מחימר, וכלים העשויים מקרנות ומעץ

מפת העולם: מרכזים משוערים של ראשיות החקלאות והתפשטותה: המזרח התיכון הקדום כולל הלבנט ואנטוליה (11000 לפני הספירה המקובלת) ; אגני הנהרות יאנגטסה והנהר הצהוב בסין של ימינו (9000 לפני הספירה המקובלת) ; רמות גינאה החדשה (New Guinea) (9000-6000 לפני הספירה המקובלת) ; צפון, מרכז ודרום אמריקה (5000-4000 לפני הספירה המקובלת) ; אפריקה מדרום לסהרה (5000-4000 לפני הספירה המקובלת) ; מזרח צפון יבשת אמריקה (4000-3000 לפני הספירה המקובלת)

הערות:

[1] Roy Porter , Blood and Guts: A short History of Medicine, (New York: W.W. Norton & company, 2002), 1-5.