פרסומים ומחקרים חדשים

פורסם ב- חדשות ערוץ 2, כתבתה של דפנה ליאל, 15.1.2013 

מערכות החינוך הטובות בעולם כבר הבינו שבגילאים צעירים במיוחד צריך לתת לילדים הרבה יותר חירות להתפתח. מרחב של חום ואהבה בעיקר של ביטחון, של סקרנות, ופחות תכניות מובנות עם הישגים ולחץ של לימודים

דעתי האישית לאחר צפיה בכתבה:

אם מדברים על רכישת שפה בדרך גלובאלית וטבעית- אז מה יותר טוב מזה?

הרי מופעי השפה הכי נקלטים הם אלו שנקלטים באקראי, בדרך טבעית של חשיפה והיטמעות בסביבה דוברת,  immersion וכן של  over hearing (שמיעה באקראי, "ליד האוזן").

כל עוד זה נשאר בשלב אוראלי בלבד ולא נכנסים יותר מידי לערבוב של קריאה וכתיבה, אלא משאירים זאת בשלבים של מודעות פונולוגית וחידוד האוזניים לשמיעת צלילים וחרוזים, מודעות להברות בדרך רב חושית ולא כתובה, זה נפלא!

צריך להישמר מפני הקניית חוקים מפורשת, ולימוד סדור ומובנה (כמו בבי"ס),  שאליו הילד ומוחו הצעיר עדיין לא בשל. אז כל עוד זה נשאר בגדר חוויה ותחושה, למשל שירים בחרוזים ומשחקים שבהם ילדים נותנים חרוז למילה וככה מתרגלים מודעות פונולוגית - צליל פותח וצליל סוגר, שהם חשים גופנית איך מילה מורכבת מהברות ויש "עצירות" (עיצורים) שחותכות מלים לחלקים (הברות). הכל כל עוד הילדים חווים זאת בדרך של משחק,  למשל קפיצות,  לומדים שבין מילה למילה יש רווח, הליכה על מלים על רצפה והשארת רווח בין מלים שמצריך דילוג... זה מעולה בעיני! ככה גם חודרת דרך הגוף התחושה של הכיווניות directionality של הכתיבה באנגלית,  שהיא הפוכה מעברית, ולא אחת מוצאים ילדים בגילאי בית ספר מאוחרים כותבים במחברות אנגלית שלהם מימין לשמאל!  אז אם לומדים כיווניות בדרך הוליסטית בלבד, ללא הקנייה מפורשת וסיסטמטית, אני בעד.

מאוד לא התחברתי לקטע של האותיות על הלוח בגן- גן זה גן ולא בי"ס. אני לא הייתי רוצה לראות אותיות, אבל כן בעד לפזר מלים שלמות גלובאליות (כפי שהיה נהוג בגישת  "השפה כמכלול",  שכאמור נאסרה לשימוש בעולם כשיטה להוראת קריאה בבתי ספר, אבל בגן, כחוויה של חשיפה לאוריינות בשלב הטרום אורייני ולשם העשרה,  יכול להיות לה ערך מוסף רב!

אני  הייתי תולה בגן שילוט סביבתי environmental print  שמחקרים הראו, שחשיפה אליו תורמת לרכישת מלים בדרך גלובאלית של קליטה חזותית (sight words), למשל על הדלת לתלות  door , במטבח לתלות kitchen או בפינת הספר לתלות books  ... וכיו"ב. אלו סמלים שנקלטים גלובאלית במוח, בתור סמלים/ תמונות.

אני אומרת... שבואו נשאיר לקטנטנים עוד 12 שנים לשבת על הכסא וללמוד במשנה סדורה וברוטינה של כתה... בגן הכל צריך להיות במשחק וחוויה וחקר ופיתוח הסקרנות (האמת שגם בבי"ס... אבל זה לא תמיד ככה, אם לא לרוב, לצערנו. יש מחקרים וחוקרים שטוענים שבתי ספר הורגים סקרנות של ילדים.

לסיכום, וכל עוד לא החלה להירכש אוריינות (לימוד קריאה מוסדר ושיטתי) בשפת האם של הילד, אני לא הייתי מתחילה אוריינות בשפה זרה שניה. יש עדיין שלבים מטרימים שטרם התפתחו בילד והוא לא בשל להם, ואם הצוות לא מקצועי בהוראת והקניית יסודות הקריאה, אז סתם יקדימו את המאוחר, ובמקרה הטוב אולי לא תצא מזה תועלת, אך במקרה הגרוע, אולי יעשו יותר נזק מתועלת, והיה מוטב בלי... הרי ממילא לא חשוב לדעת את שמות האותיות, חשובים הצלילים שהאותיות מפיקות.  

חשוב לעבוד בגן על חוויה, האזנה, ועל שלבים טרם הקריאה – ניצני האוריינות (early literacy)  אבל קריאה מפענחת- לא ולא!

ובכלל... אפשר ללמד שירים שיקנו להם את המספרים והצבעים והימים ועונות וחודשים ואוצר מלים ראשוני של פעלים או מלים, וכל מה שקשור ברצפים sequences שהוא חשוב מאוד , וגם ולחדד את אוזניהם לצלילי וניגון השפה והמוזיקה שלה. 

מחקרים הראו, שתינוקות ברחם אמם מתרגלים לניגון של השפה אותה האם דוברת. העוברים עוד ברחם שומעים זאת כל ההריון. במחקרים שנעשו, נלקחו תינוקות שרק נולדו, והוזמו ברקע קולות שונים של אמהות בשפות שונות, והתינוקות הזיזו ראש לכיוון שממנו שמעו את ניגונה של השפה בה דיברה אמם במשך ההריון (למשל תינוק ברזילאי הסתובב לקול של אמא שדיברה ברזילאית, וכך הלאה...

אז אני בעד לדבר ולשיר ולשמוע באופן פאסיבי שפה זרה שניה- בהחלט!

"לא הגישה הפונטית לבדה, ולא גישת השפה השלמה לבדה. המנצחת היא הגישה המאוזנת". כך עולה מדו"ח מקיף פרסם מכון סאלד. 

אז איך מומלץ ללמד קריאה? על כך במאמר מאיר העיניים הבא (מה שנכון לעברית נכון גם לאנגלית מבחינת שיטות הלימוד להוראת קריאה). 

פורסם ב- "שעור חופשי", נילי מנדלר, גיליון 58, אדר ב', תש"ס