הרציונל בבחירת שיטת GAME

לפי שלומית אילן (Ilan, 2000), תלמידים הלוקים בדיסלקציה לא יכולים לזכור אשכול (cluster), בטרם ראו אותו פעמים רבות. הם מתקשים בפענוח, ונאבקים בשיטות פונטיות המאלצות אותן להתמודד עם קושי זה, במחיר של להישאר קוראים מתקשים ואיטיים. בהתבססה על מחקריה של פרופ' Breznitz טענה שלומית, כי קיים קושי לסנכרן את שני הערוצים בתהליך הקריאה-  הערוץ הויזואלי, קרי ראייה ועיבוד מראייה בעיניים (שהינו ערוץ מהיר) והערוץ האודיטורי, קרי שמיעה ועיבוד משמיעה באוזניים (שהינו ערוץ איטי יותר).

תלמידים ללא לקות למידה מפצים על קושי זה ומגיעים לאוטומטיות בקריאה באופן עצמאי- אולם אצל דיסלקטיים אין הדבר כך.

לפיכך, מטרת הוראת הקריאה לדיסלקטיים צריכה להתמקד בללמד אותם איך לקרוא, על מנת להפכם לקוראים אוטומטיים אשר מסוגלים להתמודד עם סמלים אודיטוריים וויזואליים בקריאה באמצעות זיהוי הסמלים בתוך קונטקסט (הקשר).  שיטת GAME לפי שלומית אילן מביאה את הלומד לאוטומטיות בקריאה וכן מאיצה את קצב הקריאה.

שלומית אילן התבססה על (Ronald Davis, 1994)  שטען בספרו "הדיסלקציה כמתנה", כי הדיסלקטיים מפסידים את המתנה שניתנה להם- היכולת לחשוב בתמונות, שהינה מהירה מחשיבה מילולית. 

מכאן, לשיטתה של אילן, יש לפנות לדיסלקטיים בערוץ שאינו לינארי כמו שיטות הקריאה הפונטיות, אלא בערוץ שהינו הפוך. ערוץ המשלב המשגה בלתי מילולית, שאינה תהליך לינארי.  כך יתאפשר להם לנצל את המתנה שניתנת להם- The gift of dyslexia.

הרעיון הוא שהקורא תופס רעיון, קונספט, ונעזר בתמונה על מנת לקרוא באופן מהיר ואוטומטי במקום להתעכב על צלילים שאינו מזהה או מבלבל. החזרות (repetitions ) יבטיחו שהמלים יישארו בזכרונו בנוסף לציורים.

הנחה זו מסייעת לי להחליט מתי יש מקום לנסות ללמד תלמידים בשיטה זו, ומה שמחזק את החלטתי לעתים, זו העובדה שכשלו בשיטות הרגילות- הפונטיות. ההבטחה שטמונה בשיטה זו היא האפשרות לתרגל עם התלמידים את הצלילים אותם כבר למדו (אך לא הפנימו) בשיטה הפונטית, וליצור תיקון בתהליך רכישת ועיגון הקריאה בשיטה אחרת שפונה לערוץ שונה.

דבר זה קריטי לעתים כשאני צריכה להחליט על בחירת תוכנית טיפול לתלמיד המסיים כתה ד'- ה'- ו' ועדיין לא רכש אוטומטיות בקריאה , שטף קריאה, מהירות תקינה לגיל ודיוק בקריאה. הדרישות העומדות בפני תלמידים עם הגיעם לכתה ה' שונות באופן מהותי וקיצוני מהטקסטים עמם נפגשו עד סוף כתה ד'. הם נדרשים לטקסטים ארוכים ומורכבים מבחינה אורתוגרפית, לפיכך העבודה בשיטה הגלובאלית עם טקסטים מלאים ומשמעותיים עומדת בהלימה גם לנדרש מבחינת מיומנויות אורייניות לתלמידים בגילאים אלו (להרחבה על הנדרש מתלמידי כתות ה' במבחני המיצ"ב ניתן לעיין בדוגמאות ממבחני מיצ"ב של כתה ה' משנים עברו). 

לעתים אני מקבלת לטיפול תלמיד שכבר למד את כל האותיות אשר יש בספר הראשון בשיטת GAME (a,d,e,h,I,l,n,r,s,t ), ועבורו המפגש עם משפטים בהקשר וציורים המכילים צירופים שונים ומגוונים עם הצלילים שכבר למד בשיטה הפונטית יאפשר לו לעבד את הקריאה בגישה גלובאלית תוך פניה לערוץ הויזואלי. התלמיד כבר למד את כל הבסיס הנדרש בגישה הפונטית, ועם זאת עדיין אינו קורא באופן אוטומטי, מדוייק, מהיר ושוטף כנדרש. מכאן, שאין לו מה להפסיד- רק להרויח. הוא ייתקל בטקסטים בעלי משמעות, המכילים את הצלילים שכבר למד אך לא הפנים. זו בחירה שניתן רק להרויח ממנה- לא להפסיד.