זכרון ורכישת שפה שניה

  אחת הבעיות אשר תלמידים לקויי למידה או עם הפרעות קשב וריכוז מתמודדים עמה, היא חוסר היכולת לאחסן פרטים בזכרון.

כאשר צריך לקודד בזכרון צלילים של אותיות (קידוד פונולוגי), ככל שמספרן רב יותר, כך רב יותר העומס על הזכרון. מכאן, שייתכן מאוד ותהליך רכישת הקריאה יושפע לרעה עוד יותר כאשר קיימת בעיית זכרון או קשב וריכוז.

לעתים תלמידים עם בעיית קשב וריכוז מתמודדים עם בעיה בתהליכי עיבוד המידע, תפקודי קשב ניהוליים. לא רק שעל התלמיד הלומד לזכור מספר פריטי מידע חדשים בו זמנית, עליו לזכור היכן ומתי להשתמש בהם. זאת אומרת זה לא רק "להחזיק" בזכרון, אלא להחליט ולנהל מתי לשלוף את איזה פריט שאוחסן בזכרון. כל זה גוזל אנרגיות רבות וזמן.

בנוסף, ייתכן והמידע אוחסן וקודד בזכרון, אך בעיית התלמיד הינה בשליפה מהזכרון. תופעה מוכרת של "זה על קצה הלשון שלי". 

כאן נכנס תפקיד משמעותי של ההוראה המתקנת ביצירת תומכי זכרון ועזרים שונים שיתמכו בתהליך האיחסון והזכירה, על מנת שהתלמיד המתקשה ידע לשלוף את המידע כשיצטרך אותו.

תלמידים אלו מתמודדים לעתים רבות עם בעיית שיום (מתן שם למשל לחפץ או תמונה, שקשורה לשליפה, שגם היא מצריכה גישה לזכרון על מנת לשלוף ממנו מידע ואז להוציאו החוצה). כאשר הגישה לזכרון בעייתית ואין גישה לצליל שאוחסן בזכרון עבור האות- יהיה קושי לשלוף אותו או קושי לאמר את שם האות או הצליל שהיא עושה. לעתים הדבר יאט את מהירות הקריאה ולעתים ימנע מהילד להיות מסוגל לקרוא בקול או בקריאה דמומה.

אם בנוסף לבעיית הזכרון קיים קושי תחבירי או מורפולוגי  (ואף הפרעת קשב), אזי יתקשה התלמיד לעקוב אחר רצף של חוקים ומידע שיילמד בכתה, במיוחד בכתות מתקדמות וגבוהות בהן נלמדים מבנים דקדוקיים ולשוניים מורכבים יותר כגון- צורת סביל, צורת שאלה, הטיות של זמנים, משפטים מורכבים ומשפטי תנאי. נדרשות פה אסטרטגיות מיוחדות ללימוד הדקדוק והתחביר, ונדרשים תומכי זכרון, דפי ניווט, נוסחאות, חוקים והרבה דמיון ויצירתיות בדרכי ההוראה ובעזרים, שיתאימו ללומד ויסייעו לו להתגבר על מכשול זה.

נדרשת הוראה מפורשת של חוקים, שייתכן ותלמיד ללא הלקות הספציפית הזו ילמד כבדרך אגב. הדבר נכון לכל הקשור בהטיות של יחיד רבים, חוקים של יוצאי דופן (במיוחד בפעלים בזמן עבר באנגלית), תבניות לשוניות וזיהויין, כגון – שמות עצם, שמות תואר, שמות פעולה, שמירה על מבנה משפט תקין והתאמה בין נושא לפועל וכו'.

גם מודעות מורפולוגית הינה תחום שיש ללמד מפורשות ולא לסמוך שהתלמיד לקוי הלמידה יקיש לבדו ויסיק כיצד לבצע מניפולציות הנדרשות בתחומי לימוד השפה. על התלמיד להיות מודע למבנים מורפולוגיים שהוא רואה ולזהותם עפ"י סימני היכר שלומדים במפורש (למשל, האם המשפט שאני קורא כעת הוא בחיוב או בשלילה, או בשאלה? האם זהו משפט בצורת פעיל או סביל. היכן הנושא? וכו'... )

אוצר מלים- במקרים רבים, תלמידים לקויי למידה חסרי אוצר מלים עשיר ותואם גיל. עובדה זו נגרמת גם בשל ליקויים במעבד הסמנטי (סמנטיקה= משמעות, משמעות לשונית) וגם בשל לקויות נלוות נוספות, כגון חוסר ביכולת לשמור מלים בזכרון לטווח ארוך, קושי בשיום ושליפה וקושי לעבד בו זמנית מספר רב של פריטי מידע.

בשיטות הוראה רגילות, שלא כמו בהוראה מתקנת, חושפים תלמיד למספר רב של מלים חדשות ללא קשר בינהן. תלמידים ללא לקויות, גם אם קשה להם יצליחו לגשר וללמוד עומס מידע זה.

בגישות של הוראה מתקנת אנו משתמשים באמצעים שיעזרו לקבץ חומר חדש בזכרון באשכולות מידע, עובדה שמקלה על איחסון עומס פריטים וזכירתם. לדוגמא- הפכים, מילים שקשורות לנושא ולא לפי סדר א"ב, מילים שיש להן גורם משותף, משפחות מלים- צבעים, ימי השבוע, מלים שבנויות על רצף שניתן לשנן בע"פ באמצעות שיר או לחן כגון סדר האותיות או חודשי השנה וכו'.

בהוראה מתקנת קיימת חזרתיות רבה  (Repetition), שאינה קיימת בהוראה רגילה.החזרתיות מסייעת לעיגון החומר החדש בזכרון לטווח ארוך.