בי"ג בכסלו תרל"ז נערכה חתונתו של רבנו הרב בנימין זאב קראוס עם הרבנית הצדקנית מרת ביילא לבית פולק. לאחר נישואיו המשיך בתפקידיו, כדיין ומורה_צדק בבית דינו של חותנו וכמחנך לצעירי הקהילה. כדרכם של תלמידי חכמים המשיך לקנות תורה, להבין ולהשכיל במעמקיה, בצוותא עם גיסו רבי אברהם אבא פיקסל (גם הוא תלמיד בעל 'כתב סופר'). לאחר מכן הצטרפו אליהם גיסיהם: רבי משה דוד סופר, בנו של הגה"צ רבי חיים סופר בעל שו"ת 'מחנה חיים', שלימים מילא את מקום חותנו ברבנות סאסרעגען (קוים לדמותו המופלאת וצדקתו המופלגת, ראה בהספדו של גיסו רבנו זצ"ל עליו, בעמ' שפ) ורבי שלמה הירש, תלמיד המהר"ם שיק זצ"ל.
רבנו התוודע לגדולי הדור ממשפחת חותנו ועמד עמם בקשרי מכתבי תורה. דודו, גיס חותנו, הגאון המהריא"צ וויינברגר זצ"ל, כותב עליו באותם שנים במכתבו: "לידידי האברך הרבני החרוץ המופלג בתורה וביראה..." ובסיום התשובה: "כל זה כתבתי בחפזון רב וסמכתי על המעיין המתגבר" (שו"ת מהריא"ץ חלק יו"ד סי' נ), "כבוד חתן גיסי הרבני המופלג בתורה וביראה" (שם סי' קב). כמו כן זכה להקביל את פני הגה"צ רבי הילל מקאלמייא זצוק"ל וליטול את ברכתו (כפי שכתב לעיל בעמ' תקכג).
בשנות מגוריו בסאסרעגען נולדו ילדיו: אליעזר צבי, יעקב דב, חנה רחל (דאנציג), יחיאל יוסף, ויחזקאל יצחק.
בשנת תרמ"ז והוא בן שלשים ושלש שנים, "זקן - שקנה חכמה", התמנה רבנו כרב ואב"ד בקהילת האלאש (קישקנהאלאש), קהילה נאה וחסודה ובניה מוקירי תורה ואוהבי חסד. ראשי הקהילה הגישו לו את כתב הרבנות, לאחר שרבם הקודם הגה"צ רבי אליעזר זוסמן סופר, מחבר הספרים הנודעים 'ילקוט אליעזר' 'דמשק אליעזר' ועוד, עבר לק"ק פאקש למלא מקום חותנו הגה"צ רבי יואל אונגר זצ"ל בעל שו"ת ריב"א, שנפטר באותה שנה. ייתכן, כי על סמך הכרותו של הרב סופר עם רבנו (שהיה גיסו של בן אחיו רבי משה דוד סופר) והכרת כשרונותיו, היה הוא שהמליץ בפני בני קהילת האלאש, לבחור בו כממלא מקומו.
לפנינו כתב הרבנות אשר נשלח אל רבנו מקהילת קישקנהאלאש (בתרגום חפשי):
הקהילה היהודית האורטודוקסית בקישקנהאלאש
מס' 28/1886
כבוד הרב בנימין זאב קראוס
סאסרעגען.
הננו מתכבדים להודיע למעכ"ת, באופן רשמי, שהאסיפה הכללית של הקהילה האורטודוקסית האוטונומית, בחרה בכבודו לרבה ורועה הרוחני של קהילתנו, אשר ישמור את נכסיה הרוחניים וינהל את רישום האוכלוסין שלה.
כבוד הרב יתחייב למלא את תפקידו הרם בנאמנות ובאחריות – ינהיג את הקהילה עפ"י דיני השלחן_ערוך, ידרוש לפני הקהל לפחות פעם בחודש, יקבל על עצמו את ההשגחה על החינוך בבית הספר של הקהילה וינהל את מרשם האוכלוסין, עפ"י הוראות החוק. הרב יגיב, ללא משוא פנים, נגד כל העוברים על מצוות התורה וישתדל ליישר, בכל כחו המוסרי, את ההידורים שאולי יתעוררו בקהילתנו.
בתמורה, קהילתנו מתחייבת כלפי מע"כ הרב שליט"א – מלבד דירה נאותה – על משכורת שנתית בסך 800 פורינט, תשלום אגרות הרישום בפנקס האוכלוסין וכן הכנסות נלוות נוספות עפ"י תקנות קהילתנו.
הקהילה לא תעסיק שוחט, מורה או דיין, אלא באישורו של מעכ"ת ומתחייבת להתייחס בכבוד ובהערכה, ללא הפרעה, לתפקידו הרשמי במשרתו הרמה.
יהי רצון שמעכ"ת יזכה להנהיג את קהילתנו מתוך שלום והבנה הדדית, לאריכות ימים ושנים.
מסמך נכבד זה, בחתימת ידו של כבוד הרב שליט"א, יישמר בארכיון הקהילה.
על החתום,
משה שאן, ראש הקהל ש"כ וייס, מזכיר.
רבנו השקיע את מלוא כשרונותיו ומרץ פעולותיו בעבודת הקודש כרב העיר. מהעיון בספרו 'מראה הבזק' למדים אנו, עד כמה היתה גדולה בעיניו אחריותו של הרב לבני קהילתו. הוא היטיב להבחין, בין אותם הרבנים אשר תפקידם מצטמצם בהופעה טקסית בסידורי קדושין וגיטין, עריכת חליצה או אזכרה לנפטר, לעומת דמותו המקורית של הרב, המחנך ומדריך, פוסק הלכה ומורה דין, המלמד דעת ומורה נבוכים בדרך. כמשל להבדל הזה, מציג הוא בספרו (בעמ' תקכו) את יתרונו של הרופא 'הפרופסור הכירורג' המומחה, לעומת חותך היבלות ועוקר השיניים...
רבנו ידע לדבר בשפתם של כל בני הקהילה, חן הוצק על שפתותיו בשעה שעמד ונשא מדברותיו לפני קהל ועדה. עדות על כך נמצאת בידינו בברכת הוקרתם של מועצת קהילת סאסרעגען, שהודו לו מעל דפי כתב_עת יהודי, על המשא הנפלא שדרש בפניהם באחת השבתות בהם התארח בבית חותנו:
...מסאסרעגען קבלנו את השורות הבאות: בשבת שעברה זכינו שהתארח בקרבנו הרב המאה"ג חו"ב יו"ש טהר לב חן שפתיו מו"ה בנימין זאב קרויס אב"ד דק"ק האלאש יע"א, חתן אדמו"ר הרב הגאון הצדיק מו"ה הלל פאללאק שליט"א אב"ד דפה, ונעתר לבקשתנו לשאת את דרשה בבית הכנסת. כפי שצפינו, שמענו ממנו דרשה איתנה [במקור: 'איינע געדיעגענע דרשה'], מלאכת מחשבת, מלאה דברי תורה ומוסר, "תפוחי זהב במשכיות כסף". הדורש הצליח לרתק במשך שעה שלמה את כל השומעים, ועורר את לבבם עד כדי הזלת דמעות. על כן, חובה נעימה היא לנו להודות בפומבי להרב המאה"ג הנ"ל על שזכינו ליהנות מדרשתו ואנו קוראים עליו (תהילים מה, ג_ה): הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלקים לעולם, צלח ורכב על דבר אמת!
סאסרעגען, יום ה' פרשת מטות_מסעי תר"ן לפ"ק,
אליעזר בלויא ראש הקהילה.
רבנו לא הסתפק בדרשות ונאומים - נאמן לתפיסת עולמו, כי עיקר תפקידו של הרב הוא להוכיח את העם על הזהירות והזריזות בקיום כל תרי"ג המצוות. כלשונו בדרשה הראשונה בפרשת בראשית, אותה ניתן לראות כהקדמה לספרו:
...כי יש רבנים ומורים, אשר כל דרשותיהם ולימודיהם מלאים חקירות ובחינות במהות האלוקים ובידיעתו, והנהגת עולמו היאך היא מכוונת ואינה מכחשת את הבחירה החופשית אשר לאדם, ואת צדק שכר ועונש, ושאר חקירות בענייני "מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור" (עפ"י חגיגה יא: עיי"ש)... ואין זה דרך הנכון אשר יתנהג בה הדרשן והמורה עם ה', כי עיקר תכלית הדרשה, תהיה להורות לעם ה' את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, לשמור ולקיים מצוות ה' כהוגן כדיניהם והלכותיהם.
גם בהאלאש כמו ביתר קהילות הונגריה הנצו ניצני 'המתחדשים'. הג"ר אליעזר סופר נאלץ לא פעם, בשנות כהונתו שם, להתמודד עם נטיותיהם של נכבדי עדתו לקבל את שינויי 'המתקדמים' בתחומים שונים.
רבנו סיפר לבנו הרב מאיר יהודא זצ"ל, כי בשנות כהונתו בהאלאש, הגיעו לאזניו לא פעם תלונותיהם של נכבדים בקהילה, על אודות הדרשות בהם הוכיח את הציבור על קיום כל "מצוות ה' כהוגן כדיניהם וכהלכותיהם". הללו העדיפו, כי נושאים מסוימים יישארו מחוץ ל"תחום שפיטתו" של הרב וניסו לרמוז לו כי "בזמננו" הרב צריך אמנם להטיף באופן כללי לקיום תורה ומצוות, אך אל לו להכנס לפרטים ויניח "תורת כל אחד ואחד בידו...". כמובן, רבנו לא מעל בתפקיד אשר יועד לו מן השמים - להעיר ולהתריע, להורות ולהראות באצבע: "זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו" (ישעיה ל, כא). על גישתם של שונאי התוכחות כתב בספרו (עמ' תרלד):
...הרבנים המתחדשים ההולכים לרוח היום, אין שומעים מפיהם תוכחה בענין מצוות בין אדם למקום - כגון הנחת תפילין, שמירת שבת ויו"ט, איסור נבילות וטרפות, דם וחלב, ומכל שכן שלא יזכירו זהירות מטומאת נדה, ואיסור שעטנז, וגילוח בתער. אבל מוכיחים רק על אהבת אדם לחברו - על מעשה הצדקה, על אהבת המדינה ושמירת דתי המלכות וכיוצא באלה - ועי"ז ימצאו חן בעיני בני עדתם, ואוהבים אותם אנשי מקומם...
רבנו ישב בהאלאש שש שנים, שם נולדו לו בניו: חיים, אברהם יוחנן ומאיר יהודא.