לפרק שני ולפרשת מסעי
עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו, בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך (משנה ד).
ונלע"ד על פי דברי פרשתנו (לג, ב): ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם.
עיין באהל יעקב, שפירש את דברי הכתוב בשנותו את טעמו, בתחילה אמר "מוצאיהם למסעיהם", ואח"כ היפך הדברים "מסעיהם למוצאיהם" עפ"י משל.
אחד נשא אשה שניה, והיה לו בן מן הראשונה, והאשה השניה היתה מצערת לו מאד וממררת את חייו. ויהי כי הגיע הנער לפרקו לישא אשה, והאב בנסעו בעבור מסחריו מצא שידוך טוב והגון לבנו, בת איש סוחר אשר יקח את בנו ויספחהו למסחרו, והתקשר עמו ויכתובו תנאים והגבילו זמן החתונה. ויהי בבואו לביתו, אמר לבנו כי כבר נתקשר בשידוכין, ובעוד ירח ימים יעשו הנישואין, ולא יסבול עוד מרורות מאשת אביו.
וימלאו הימים, ויסעו הוא ובנו בעגלה למקום החתונה, וישמח הנער שמחה גדולה. ויהי כאשר יצאו מן העיר והרחיקו מעט, שאל הנער את בעל העגלה: כמה וכמה פרסאות נסענו כבר מעירנו, ויאמר לו בעל העגלה: כך וכך פרסאות. ולמחר, שאל שוב את בעל העגלה: כמה פרסאות הרחקנו עד עתה, והשיב לו: כך וכך.
המה נסעו עוד כמה ימים, וישאל אבי הנער את בעל העגלה: כמה פרסאות יש לפנינו עוד עד מקום החתונה, והבעל עגלה השיב לו: כך וכך. ויתפלא הנער על הבדל שאלותיהם - הבן שאל על מספר הפרסאות אשר אחריו, והאב על אשר עוד לפניו -
ויען האב ויאמר: היטבנו שנינו בשאלתנו! אתה בני אינך יודע ומכיר מעלות הכלה והמחותן אבי הכלה, ומעלת בית המסחר אשר לו, רק את זאת אתה יודע, אשר תמלט ותנצל מאשתי הרעה - לכן, אין שאלתך רק כמה הרחקת כבר ממקום מוצאנו. אבל אני יודע מעלת המחותן ובתו ומעלת המקום אשר אנו הולכים לשם, לכן אני שואל כמה יש עוד לפני, כי משתוקק אני לראותך בשמחתך ובטוב אשר יגיעך.
הנמשל מובן מאליו - כי ישראל אשר לא ידעו עוד מעלת ארץ ישראל וחשיבותה, שמחו רק ביודעם כי מתרחקים הם מארץ מצרים, ארץ גלותם ושעבודם. אבל משה רבינו ע"ה, אשר ידע מעלת וחשיבות ארץ ישראל אשר מביא אותם שמה, לכן - ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם - מנה וחישב את המסעות אשר עוד לפניו לבוא אל הארץ הטובה. ואלה מסעיהם למוצאיהם, אבל הם בני ישראל חשבו ומנו את המסעות, בחשבון מוצאיהם אשר הרחיקו כבר ממצרים, אשר יצאו משם.
והנה כלל הדבר, כי מתוך שלא לשמה אתה בא לשמה (פסחים נ:), ולכן אם אמנם, בני ישראל - שלא לשמה - לא למען בוא לארץ הקדושה נסעו הלוך ונסוע, אלא למען הרחק מארץ הגלות והשעבוד, בכל זאת ידע משה, כי כאשר יבואו אל ארץ הקדושה אשר אוירה משפיע קדושה, יעסקו שם הכל לשם מצוות הבורא.
ולכן, ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם, כתב את כל היציאות, לשם תכלית מסעיהם למקום הקדושה. האמנם - ואלה מסעיהם למוצאיהם - שהיו כאלה שלא כיוונו לשם כך, רק מסעיהם היה לתכלית יציאתם מארץ השעבוד, בכל זאת כתב משה את מוצאיהם לשם תכלית מסעיהם, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה.
וזו כוונת התנא: עשה רצונו כרצונך, ר"ל, אל תמנע ותעשה רצון הקב"ה אפילו אם מעשיך הם שלא לשמה, אלא רק יען כי אתה מוצא בקיום רצונו גם הפקת רצונך ולמען הנאותיך - בכל זאת לא תמנע מלעשות כן - כדי שיעשה רצונך כרצונו, כי מתוך שלא לשמה אתה בא לשמה, וסוף שייעשה רצונך רק כרצונו, שתקיים המצוות לשם שמים, ולא למען הנאתך והפקת רצונך.
זה לענין קיום מצוות עשה, ולענין מצוות לא תעשה אמר: בטל רצונך מפני רצונו, כדי שתגיע למדרגה שיבטל רצון אחרים - ר"ל שכל רצון, הסתה ופיתוי של יצה"ר, יהיו בטלים ומבוטלים - מפני רצונך האמיתי, הזך והטהור וחף מכל שמץ תאוה ויצר, כמו שאמר דוד המלך ע"ה: ולבי חלל בקרבי (תהלים קט, כב), וכל כלי יוצר עליך לא יצלח (עפ"י ישעיה נד, יז), וד"ל.
* * *