אבינו זקננו הרב בנימין זאב קרויס זצ"ל, מחבר הספר 'מראה הבזק', נולד בי"ב באדר_שני תרי"ג בכפר סולאד שבדרום הונגריה (במחוז שומוג'), להוריו היראים והשלמים, התמימים והישרים, הרב אליעזר צבי זצ"ל והצדקת מרת פיילא ע"ה בת הרב הגאון הצדיק רבי יוסף שטרן (מווספרין) זצ"ל. בשנות נעוריו עקרה המשפחה לגור בעיר שיאפוק, מפני שבכפר סולאד התגוררו משפחות יהודיות ספורות וההתנכלות האנטישמית כלפיהם היתה גדולה.
משחר נעוריו היה חפצו בתורת ה' ובה הגה יומם ולילה, בשקידה רבה. אף כשרונותיו, בהם נתברך ממעל, עמדו לו להתעלות במעלות התורה ולרכוש קנייניה, בעיון בתורתם של הראשונים והאחרונים ובבקיאות גדולה בש"ס ופוסקים. הוריו, שרוו נחת משקידתו בתורה, הכירו וידעו כי לגדולות נוצר ובין כתלי בית המדרש יכירנו מקומו, על כן שלחוהו ללמוד בישיבותיהם של גדולי הדור.
בשנת תרכ"ה, בטרם הגיעו לגיל מצוות, קיים הנער הצעיר את הוראת המשנה (אבות פ"ד מי"ח): "הוי גולה למקום תורה...". הוא כיתת את רגליו לעיר טאטא, שם שתה בצמא את תורתו של הגה"צ רבי אהרן קוטנא מחבר הספר 'משחת אהרן'. בשנים תרכ"ו_תרכ"ט, המשיך לשמוע לקח בלימודים בישיבתו של הגה"צ רבי יוחנן סג"ל שפיץ אב"ד ור"מ בק"ק טאב, בעמח"ס 'בן זכאי', עליו נכתב: "...ולמד תורה ברבים בישיבה אשר לא פסק משלחנו. אליו ייאספו העדרים צעירי צאן קדשים בחורי חמד לשמוע בלימודים ולשאוב מבורו, באר מים חיים...", ובבית מדרשו של הגה"צ רבי אברהם צבי אבלס אב"ד ור"מ שארבוגארד. שלשת רבותיו אלו היו מתלמידי מרן החתם סופר זי"ע, אשר דלו ממעיין חכמתו אשר לא יכזבו מימיו והשקום לתלמידיהם(1).
את אשר שמע מרבותיו העלה על הכתב בחוברת מיוחדת, על כריכתה רשם: "ויקחו לי לשמי - בנימין זאב קרויס". ובדף השער: "חדושי תורה על איזו סוגיות הש"ס שכתבתי בקונטרס זה לזכרון גירסא דינקותא". על דברי רבותיו הוסיף את חידושיו שהתחדשו לו בדרך לימודו, ואת אשר ליבן ובירר "בדיבוק חברים" אשר את שמות אחדים מהם ציין למזכרת.
חידושים אלו ששרדו לפליטה, ערוכים בשפה ברורה ונעימה המעוררת התפעלות, שהרי "רך בשנים" היה באותן ימים - כפי שהוא עצמו מציין בענוותנותו (בהדגישו את האותיות העולות בגימטריא כשנת הכתיבה, תרכ"ט): בחודש חשון שנת בן ט"ו שנים אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא בים התלמוד לפ"ק - "ואב בחכמה", בגיל זה, כבר נשא מדברותיו בבית הכנסת, בדרוש ובפלפול, בפני הציבור אשר שמעו אמריו כי נעמו.
לקראת זמן הקיץ (חודש אייר) של שנת תרכ"ט, כשהוא גופיה צורבא מדרבנן, חריף ובקי טובא ויראתו על פניו, התדפק הבחור רבי בנימין זאב על שערי הבית הגדול שמגדלים בו תורה (עפ"י מגילה כז.), הישיבה הרמה שבפרשבורג, בנשיאותו של מרן רשכבה"ג רבי שמואל בנימין סופר בעל כתב סופר זי"ע. עד מהרה התבלט בין טובי הלומדים בגדולה שבישיבות הונגריה באותן הימים, ואף למד בצוותא חדא עם הגה"צ רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל שלימים נודע כרבה של ירושלים (מפי הג"ר עקיבא סופר אב"ד פרשבורג זצ"ל).
את סדרי הלימוד בישיבת פרשבורג היטב לתאר "בעט סופר" הג"ר שלמה שרייבר, בנו של 'הכתב סופר', בספרו 'החוט המשולש' וזה לשונו:
דרך לימודו [של הכת"ס] היה כמו שלמד זקני [החת"ס] זצ"ל. שלושה ימים הראשונים בשבוע למד שיעור עיון מסכתות על הסדר, והיה לומד עפ"י רוב מסכת מסדר נשים ונזיקין... ביום ד' בשבוע חזרו בני הישיבה על השיעורין, ביום ה' היה בוחן [את תלמידיו] ובסוף כל חצי שנה ערך בחינה מכל אשר למדו בזמן העבר. בלימוד השיעור היה רק לפניו פתוחה הגמרא, אבל הבחורים למדו מקודם בביתם השיעור בגמרא, ראשונים ואחרונים. ואבינו זצ"ל פירש הסוגיא והגיד חידושים אשר חידש מיום אל יום, ואחר כל חידוש שאמר מדנפשיה, חזרו הבחורים עליו כדי לזוכרו היטב והסבירו זה לזה. ובינתיים פלפלו הבחורים או כל מי שהיה לו דבר קשה הביאו אליו להקשות ולקבל פירוקו, וגם היו בחורים אשר כתבו אז במהירות השיטות והחידושים אשר חידש אבינו זצ"ל. והיה לימודו בעיון ופלפול גדול וחריף ועמוק כדי לחדד התלמידים...
על מידת התקשרותו של רבנו הרב קראוס לרבו, יעידו דבריו (בעמ' לד) בהספידו את הרבני הצדיק מרדכי קליין ז"ל, תושב דברצן, שהיה גם הוא מתלמידי 'הכתב סופר':
... אירע לפני שהייתי עובר דרך ביתו בלילה ומצאתיו ער ועוסק בתורה, כאשר היתה רגילותו בישיבה הרמה ק"ק פרעשבורג יע"א – כמנהג רבו מרן רשכבה"ג זי"ע – כן נהג וכן נהג ודבק במידותיו, גם בהיותו סוחר ועמל הפרנסה עמוסה על שכמו, לכלכל את ביתו ביגיעה רבה. ועליו נוכל לומר בדרך מליצה מאמר הגמ' (ברכות לא.): רב מרדכי אלוייה לרב אשי שהיה רבו, ר"ל: דבק במידותיו [אלוויה מלשון (בראשית כט, לד): הפעם ילווה], מהגרוניא ועד בי כיפי – ר"ל, לא לבד כאשר היה גר בישיבה, בי כיפי, בין כותלי בית מדרשו, אבל גם - ועד בי דורא, כאשר כבר ישב בדירת ביתו, דירת איש ואשתו ובני ביתו, ועמל פרנסת ביתו מוטלת עליו, גם אז דבק במידות רבו והלך בעקבותיו...
בתקופת לימודיו בפרשבורג, בשנת תרל"א, נפטר אביו הרב אליעזר צבי זצ"ל. גם לאורו של מורו ורבו 'הכתב סופר', לא זכה רבנו להתחמם אלא שנים מועטות, שכן בי"ט טבת תרל"ב נאסף הצדיק אל עמיו. ימי רבנותו בפרשבורג היו שלוש ושלושים שנה, כשנות כהונתו של אביו, מרן 'החתם סופר' זי"ע, בעיר. בשעת לווייתו של הרב הנערץ נישאו חיבוריו לפני מיטתו, חמישים ושבעה חיבורים, כמנין שנות חייו. אחר המיטה צעדו שחוחים אלפי תלמידיו, אשר רבים מהם כבר שמשו ברבנות בקהילות ישראל, גדולים בתורה ויראה.
עודנו בחיים חיותו, ייעד בעל 'הכתב סופר' את בנו הגה"צ רבי שמחה בונם סופר זצוק"ל כממלא מקומו. ואכן קול התורה היה הולך וחזק, כשבת בעל שבט סופר על כס ההוראה והרבצת התורה. כך המשיך רבנו להתעלות במעלות התורה כשגדול עומד על גביו ואומר לו: גדל!