(פרשת פינחס (70*
איש על העדה - תפקידיו של רב מנהיג לעדתו, בזמן הזה
יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה. אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה (כז, טז_יז).
ספרי (פיסקא קלט): אשר יצא לפניהם בראש, ואשר יבוא לפניהם בראש. אשר יצא לפניהם בגדוד, ואשר יבוא לפניהם בגדוד. אשר יצא לפניהם בכרך ואשר יבוא לפניהם בכרך. אשר יוציאם בזכיותיו ואשר יביאם בזכיותיו. אשר יוציאם במנין ואשר יביאם במנין, שנאמר (להלן לא, מט): ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש וגו'.
בפסוקים אלו ובדרשות חז"ל שעליהם, מוצאים אנו את החובות הרבות ואת פקודתו של הרב, מנהיג העדה.
בראש ובראשונה, על הרב, להקדיש את חייו קודש לה', לישב על התורה ועל העבודה, ללמוד בהתמדה ובשקידה רבה יומם ולילה, למלא כריסו בש"ס ופוסקים, לעלות מעלה מעלה בחריפות ובקיאות, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, לדלות תבונה ודעת ממעמקי מי ים התלמוד ומדרשי חז"ל, לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ולחדש חידושים בפלפולה של תורה. הרב צריך להיות דומה למלאך ה' צבאו_ת אשר תורה יבקשו מפיהו (עפ"י מועד קטן יז.), המתעלה מעלה מעלה בצדקות וחסידות ופרישות ובעבודת הקודש, עבודת שמים.
וזהו שביקש משה רבנו בתחנוניו: יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה, איש אשר יתייצב לעמוד על משמרתו, כראש העדה, אשר יצא לפניהם - להנחותם בדרך ילכו בה בעבודת ויראת שמים, ושמירת מצוות עשה ולא תעשה וסייגי וגדרי חז"ל, הן במצוות שבין אדם למקום, הן במצוות שבין אדם לחברו - בראש, לדונם על פי משפטי התורה, כמו שדרשו חז"ל (עיי' רש"י דברים כט, ט): ראשיכם אלו הסנהדראות, אשר אלקים ניצב בעדתם ובקרבם ישפוט. ואשר יבוא לפניהם - בראש, בכח גדולתו בתורה שנקראת ראש, כמאמר דוד המלך ע"ה (תהילים קיט, קס): ראש דברך אמת.
וכשהרב הוא תלמיד חכם, שע"י שקידתו ויגיעתו בתורה הגיע להוראה ומורה, והנהגתו את העם היא על פי מצוות התורה ותקנות חז"ל וכל כוונתו לשם שמים - יהיה קהל עדתו סמוך ובטוח כי לא ייכשל בדבר הלכה ולא תארע תקלה על ידו (כתפילת רבי נחוניא בן הקנה ברכות כח:), כי מן השמים יסייעוהו לכוון לעומקה של הלכה, לאמיתה של תורה, ויתקיים בו: ראש דברך אמת.
זו היתה בעיקר דמות דיוקנו של הרב מימי עולם ושנים קדמוניות. אמנם, בימים האלה מבקשים הקהילות שיהיה הרב יודע לדבר צחות ע"פ חוקי הלשון, וגם שיהיה בקי במדעים מדיניים, שיהיה לו כשרון ויהיה בעל צורה לעמוד ולדבר לפני הערכאות והשרים, לפני מלכים יתייצב (עפ"י משלי כב, כט), לייצג את הקהילה בפני השלטון המקומי והממלכתי.
וגם את דרישות תקופה זו, כלל משה רבינו בתפילתו, על עדת ישראל שבכל הדורות, שלא יהיו כצאן אשר אין להם רועה, וזה שביקש: יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה - מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו (רש"י). השכלתו ולשונו הצחה ישמשוהו בשעה - אשר יצא לפניהם בגדוד - כאשר יצא כגיבור כנגד אויבינו, הקמים על היהודים בעלילות שקר ודופי, במלשינות רשע וכזב. יעמוד לנגדם בויכוח נגלה בכתב ובלשון, לגלות נבלותם ולהפריך שקרות טענותיהם ועלילותיהם, ויוציא כאור משפטנו וצדקנו כנוגה, לפני מלכים ושרים וכל העמים. מנהיג ישראל יעמוד כמגן ותריס, קשת נחושה זרועו (עפ"י תהילים יח, לה), כנגד כלי החמס שבידי שונאינו - אשר העלו חלודה רבה, בשמשם אותם לתקוף את טוהר דת משה וישראל, במשך מאות שנות שנאה - המעלילים את אותם עלילות שוא וטענות הבל, מימי הביניים החשוכים והאפלים ועד עתה, מתוך בורות ופנאטיות, שנאה גזעית - אנטישמיות - ושנאה דתית.
ואשר יבוא לפניהם בגדוד - לעת קמים עלינו מהרסינו ומחריבנו ממנו (עפ"י ישעיה מט, יז) הלוא המה אותם אפיקורסים, הרוצים להרוס דת ישנה ולשנות ממנהגי ישראל יבוא הרב בתוך קהל עדתו, לגדור גדר ולעמוד בפרץ, להגן בקשת נחושה ובתריס נחושת, להתייצב בתוך החלקה (עפ"י שמואל ב' כג, יב), להצילה מאש הכפירה ומשטף מים הזדונים, המהרסים את יסודות הדת ומפלגים את עמנו. זהו תפקידו השני של הרב בימינו לצאת ולבוא לפניהם, בגדוד, בראש כוחות המלחמה.
עוד נדרש מהמנהיג - להיות אשר יצא לפניהם בכרך – להדריך את בני העדה לדרוש את שלום העיר והמדינה אשר הם חוסים בצילה, ולמלא את כל החובות החברתיות והאזרחיות, המוטלים על כל אזרח בארץ, מתוך אהבת וחיבת האדם אשר נברא בצלם (עפ"י אבות פ"ג מי"ד). כי הלא תורתנו הקדושה מְצַוָה לנו כן: ירא את ה' בני ומלך (משלי כד, כא), אני פי מלך שְׁמֹר ועל דברת שבועת אלקים (קהלת ח, ב), ודרשו את שלום העיר וכו' כי בשלומה יהיה לכם שלום (ירמיה כט, ז), מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא (ברכות נח.), דינא דמלכותא דינא (גיטין י:). הרי כי במה שאנו מקיימים מצוות המלך והמדינה ומוסרים נפשנו בעד המלך והמדינה, באהבה ובנאמנות פטריוטית, בזה אנו מקיימים מצות הבורא ית"ש.
ואשר יבוא לפניהם בכרך - יבוא בתוך העיר, לדעת את המחסור אשר יחסר לענייה ואביוניה, ויפקח עינו על קיום חובות הצדקה והחסד, המוטלים על בני העיר [עיי' בבא בתרא ח.].
הרב, מרא דאתריה, יבוא לפניהם בכרך, ויהיה מנהיג לבני העיר, לכל סוגיהם. בלב בעלי חכמה ומדע, יביא ויפנים את דבר ה', לחזק בקרבם את יסודות האמונה הצרופה, להודיע להם את דרכי הצדק בהשגחת הבורא, ולטעת בהם אהבת תורה ויראת שמים. יהיה מורה לנבוכים, לעורר בהם את האמונה באלקינו האחד, המיוחד, אלקי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, להלהיבם ללכת בדרכי אבות, לבל יטשו תורת אמם וישמרו כל מנהגי מסורת אבות. על הנדכאים תחת סבלותיהם, יטיף הרב טל של תחיה, ישמיע באזניהם דברי תנחומים ועידוד לבל יפלו לייאוש, ויחזק את בטחונם בא_ל המושיע.
והנה, אם ירצה המוכיח לבני העדה, שדבריו ייכנסו ללבות השומעים, אין די לו שיהיה "נאה דורש" (עפ"י יבמות סג:) בדרשותיו ובלמדו את העם תורה והוראה, אלא עליו להיות "נאה מקיים", נקי מכל סיג חטא ועוון, בין בעניינים שבין אדם למקום, בין בעניינים שבין אדם לחברו, כמו שאמרו חז"ל (ב"מ קז:): קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים. אז, לא יוכלו העם לומר לו: "טול קורה מבין עיניך", בשעה שמוכיחם: "טול קיסם מבין שיניך" (ערכין טז: כגיר' הע"י). וכשהוא עצמו מדקדק בכל ענייניו שיהיו כתורה וכמצוה יעשה, ואף יחמיר על עצמו להיכנס לפנים משורת הדין, כדי שיוכל להעמיד את בני עדתו על שורת הדין, אזי הנהגתו ודרכיו הישרים עצמם, יהיו דברי תוכחה לכל הרואים אותו ואת הליכותיו בקודש.
כמו שאמר הנביא ישעיה (ל, כ_כא): והיו עיניך רואות את מוריך ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו - ר"ל, כי המסתכל בדרכי מורהו והתנהגותו, יהיה שומע ומבין דבר תוכחה מאליו, לאמר זה הדרך שילך בו גם הוא. ועל תוכחה באופן כזה, לא יוכל המוכח לטעון "טול קורה מבין עיניך" ושאר מיני אמתלאות, שרגילים בני אדם לתרץ את עצמם בהם.
וזהו מה שאמר נעים זמירות ישראל דוד המלך ע"ה (תהילים עח, עב): וירעם כתום לבבו - כי המנהיג האמיתי ירעה את עדתו, ע"י שיתהלך לפניהם והם יראו וילמדו מטהרת מדותיו ומתום לבבו - ובתבונות כפיו ינחם, תבונת מעשיו הטובים ודרכיו הישרים והנכוחים, ינחו לצאן מרעיתו את הדרך ילכו ואת המעשה אשר יעשון. ועוד רמז על זה, בפסוק (שם קמט, ו): רוממות א_ל בגרונם וחרב פיפיות בידם, ר"ל, כי הצדיקים המפארים ומרוממים את הא_ל ית', להט חרבם להשמיע מוסר לרבים, היא בידם, במעשי ידיהם ובהליכותיהם, אשר כל רואיהם יאמרו (כמאחז"ל יומא פו.): פלוני שלמד תורה ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג): ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר.
ועל מנהיג כזה התפלל משה רבינו: אשר יוציאם בזכיותיו ואשר יביאם בזכיותיו, כי זכיותיו וצדקותיו יביאו גם את העם, ללכת בדרך הטוב והישר.
האיש על העדה, צריך שיפעל להרבות אהבה ואחוה שלום ורעות, להביא שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, כמו שאמר שלמה המלך ע"ה (משלי ג, יז): דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. וכן יעמוד על משמרת השלום והאחדות בין כל בני קהילתו, בכלל, כמו שאמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא (ברכות סה.): תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך. בפרט בזמן הזה, אשר במחנה היהודים גדלה המחלוקת והמשטמה בין כתות כתות שביניהם, שנאה ופירוד לבבות זה מזה, תחת אהבתם ודבקותם זה בזה - הפך מה שהורונו חז"ל, בד' מינים שבלולב (ויק"ר ל, יב): ייאגדו אלו באלו ויכפרו אלו על אלו - והיא הסכנה הקשה מכל הסכנות, לקיום האומה ולקיום דרך התורה והמצוות.
על כן, מוטל על הרב, להשתדל לקרב אל ה', גם את אלו שאינם זכאים כ"כ ולהשיבם מעוון. לא יגבה לבו ולא ידחה אותם לגמרי, להפרד מהם, תחת אשר ידריכם ויעמידם בקרן אורה. אלא יהיה מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה (אבות פי"א מי"ב), להשיב רבים מעוון (עפ"י מלאכי ב, ו), ללמדם דעת ובינה ולהדריכם בדרך ילכו בה, בטוב וביושר. ועל זה דרשו במדרש: אשר יוציאם במנין ואשר יביאם במנין - כי בדרכי נועם ינהיגם, למען תישמר האחדות ביניהם ויהי מניינם שלם - שנאמר: עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש, עדה שלמה, לבלתי ידח ממנו נידח (עפ"י שמואל ב' יד, יד).
מנהיג ישראל הנושא בעול עבודת הקודש כפי שדרשו חז"ל, אשרי לו ואשרי לקהילתו שזכו ברועה נאמן, הרועה את צאנו בדרכי אבות, כתפילת משה איש האלקים: ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, וכהמשך דברי המדרש (ספרי שם): ועליו מפורש בקבלה (שיר השירים א, ז): הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים, בלהט חום התקופה, שלמה אהיה כעוטיה על עדרי חבריך - על עדרי אברהם יצחק ויעקב. [עיי' בפירוש הראב"ע (שם): הגידה לי - שחזרו בתשובה, ושאלו איך היו רועים האבות ונאחז דרכם, ולא נתערב עם אלהים אחרים].
אמנם, יידע הרב נאמנה כי בהוראת ולימוד התורה לבעלי הבתים בקהילתו, לא יצא עדיין ידי חובתו כלפי שמיא וכלפי העם - כי גם חובת חינוכם של הצעירים, מוטל על צווארו ועליו לכופף קומתו אליהם, כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא (עפ"י ישעיה מ, יא). וענין נכבד זה מרומז בדברי חז"ל (עירובין נד. ע"ש, וכאן מובא כגיר' הילקוט שמעוני משלי ה): אמרו עליו על רבי אלעזר בן פדת שהיה יושב בשוק העליון בצפורי ועוסק בתורתו וסדינו מוטל בשוק התחתון של צפורי, ר"ל, הגם שלעצמו, בתורתו, היה רבי אלעזר עוסק בשוק העליון של צפורי - ברום מעלות העיון - ושם היה שונה לתלמידיו גדולי החכמה והדעת, מ"מ היה סדינו מוטל, שובלי בגדיו הגיעו, עד לשוק התחתון של צפורי, למדרגות הנמוכות ביותר, לפקוח עיניו גם על נערים מנוערים ממצוות (עפ"י סוטה מו:) ולהשגיח שהחינוך בבית ספרם לא יביאם לעבור על מצוות התורה, כי בכך ייבחן רועה הצאן - אם יידע לרעות גם את הגדיים הרכים. כדאיתא במדרש (שמו"ר ב, ב) על פסוק (שמות ג, א): ומשה היה רועה - שהיה מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך, ואח"כ מוציא הזקנים כדי שירעו עשב הבינוני, ואח"כ מוציא הבחורים שיהיו אוכלים עשב הקשה. ברח ממנו גדי ורץ אחריו וכו' הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה, יש לך רחמים לנהוג צאן בשר ודם כך, חייך אתה תרעה צאני ישראל - הרי כי נבחר משה לרועה ישראל, בזכות רחמיו על צעירי הצאן הרכים.
על הרועים הנאמנים ההולכים בדרך זו, הפיל משה רעיא מהימנא תחינתו, לא לדורו בלבד אלא עד סוף כל הדורות, וזהו שסיימו במדרש (ספרי שם): צא וראה מה הקב"ה השיבו: אם לא תדעי לך היפה בנשים – מעולה שבנביאים - צאי לך בעקבי הצאן וכו' ורעי את גדיותייך. מנין אתה אומר שהראהו המקום למשה כל הפרנסים העתידים לשמש את ישראל מיום שיצאו מן המדבר עד שיחיו המתים, שנאמר: צאי לך בעקבי הצאן – אלו תלמידי חכמים שהן עקבו של עולם.
כשיודע הרב, כי עליו להיות שליח נאמן לאלקי הרוחות, אשר הפקיד אותו כאיש על העדה בקהילתו והוא הולך בדרך אשר התווה לנו משה רבן של ישראל וכפי שדרשו חז"ל - עי"ז לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, כי כל נפש בקהילה, קטן כגדול, ימצאו בו את מנהיגו ורועו הרוחני. כי יצא לפניהם בראש, ללמדם את חוקי התורה ומצוותיה, בגדוד, ללחום מלחמתם במפירי הברית ובמעלילי השווא, בכרך, ליטע ביניהם שלום ואחדות ולהלהיב את לבבם לדרוש את שלום המלכות ולהיות נאמנים למלכם. מעשיו הטובים והנהגותיו הישרות ישמשו להם למוסר ותוכחה, כי ינהיגם בזכויותיו. אזי יזכה לספרם תמיד במנין מלא, כי לא ידח מקהילתו נידח ח"ו, אם יפקח עיניו על חינוך הצעירים הרכים ורעי את גדיותייך על משכנות הרועים! ויקוים בו ובהם, הבטחת הבורא ית' ע"י ישעיה הנביא (נד, יג): וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך - אל תקרי בניך אלא בונייך (ברכות סד.).
* * *