לפרק שני ולפרשת מטות
עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו, בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך (משנה ד).
ונלע"ד לפרש עפ"י דברי פרשתנו (ל, ג): איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה.
וביארתי עפ"י משל המובא בספר אהל יעקב פר' נשא (בהערה) עיי"ש, על פסוק (דברים י, כ): את ה' אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע.
משל לב' שכנים עניים, האחד חוטב עצים והשני גנב, ולשניהם היו בנות. העני חוטב העצים, כאשר הגיעה אחת מבנותיו לפרק בתולה נשאת, השיאה שידוך הגון, ונתן לה נדוניא, שימושי דירה ושמושי דערסא כמשפט הבנות בכל הדברים שצריכים לתת לבת, ולגנב נשארו הבנות בביתו בתולות זקנות בשערות לבנות, ולא עלתה בידו להשיא אף אחת מהן.
פעם אחת שאל הגנב את שכנו חוטב העצים: אמור נא לי, הלא אתה איש עני כמוני, ואיך תוכל אתה להשיא את בנותיך וליתן להן מוהר ומתן, ואני אין לי כדת להשיא אף אחת מבנותי?
השיב לו שכנו ויען ויאמר אליו: הנה מנהג לי מאז, כי ביום שנולד לי בת, הנני לוקח תיבה קטנה סגורה ומסוגרת במסגר, ובכל יום ויום אני נותן לתוכה אגורת כסף או פרוטת נחושת, כמסת הברכה אשר יצליח ה' מעשי בחטיבת העצים. ובהגיע תור נערה ונערה להנשא, כבר יש בתיבה כדי כל צרכי הנשואין, ואז אני פותח את התיבה, ולוקח ממנה הוצאות נשואי בתי. ועתה איעצך, שמע בקולי ונהוג גם אתה כמנהגי, עשה לך תיבה קטנה וסגור אותה במסגרת היטב, ותן לתוכה מדי יום ביומו פרוטה או שתיים, ויתקיים בך: קובץ על יד ירבה (משלי יג, יא), ותוכל להשיא את בנותיך בהרחבה, כמוני.
הגנב בשומעו את דברי שכנו, שחק על דבריו מאוד, לאמר: העצה הזאת היא עצה טובה לאנשים כמותך, כי אתה כאשר תתן המטבע לתיבה המסוגרת ותשליך המפתח הלאה, בודאי לא תשבור המסגר, ולא תיגע בתיבה ובאשר בה, ויישאר בה הכסף עד לעת מצוא שידוך הגון לבתך. אבל אנכי, אשר אומנתי היא לגנוב, ורגיל אני לפתוח מסגרות אשר סגרו אחרים, לנעול פתחי ביתם ודלתות תיבותיהם, ואני הגנב פותח אותם לגנוב מה שבהן - מכל שכן שלא אירא לגשת לשבור מסגר קטן אשר נעלתי אני בתיבה שלי, ובודאי אם אהיה דחוק למעות אפתח ואקח כל מה שבתוכה, ותיקון תיבה ומסגר לא יועיל לדידי, כלום.
הנמשל, בודאי מי שהוא זהיר לקיים מצוות התורה - שומר שבת כהלכתו, אינו אוכל טריפות, מניח תפילין ומתפלל בכל יום, גדור בעריות, וכל המסגרות אשר סגר ונעל הקב"ה בעדנו, ע"י תורתו הקדושה הם שמורים לפניו ולא יגע בהם - הנה זה האיש אם רואה בעיניו כי צריך לחזק עצמו ע"י נדר או שבועה לשמור איזה מצוה, או לגדור את עצמו מעבירה, בגדר זהירות יתירה, יוכל לעשות עוד מסגר קטן, דהיינו לנדור נדר או לישבע שבועה לאסור איסור על נפשו, ובודאי לא יגע במסגר לשוברו ולפתוח הנעול.
אבל מי שהוא מחלל שבת, ואוכל טריפות, ופרוץ בעריות וכיוצא בזה עובר עבירות חמורות, והוא משבר ופותח את המסגרות הגדולות אשר סגרה התורה הקדושה, והוא פורץ ומהרס את כל המנעולים - א"כ מה יועיל לו מסגר הקטן של נדר או שבועה לקיים איזה דבר מצוה, הלא הוא רגיל לנתוץ ולהרוס מסגרות גדולות ולעבור עבירות חמורות, מכל שכן שיעבור על נדרו או שבועתו לקיים את המצוה!
ולכן אמר הכתוב: את ה' אלקיך תירא אותו תעבוד ובו תדבק - ורק אם יש בך כל המידות הללו, אז - ובשמו תשבע, אז תוכל לישבע, ובודאי תקיים שבועתך (כדרשת חז"ל המובאת ברש"י שם).
וזה כוונת הפסוק בפרשתנו: איש כי ידור נדר לה' או השבע שבועה לאסור איסר על נפשו - הנה התנאי בזה - לא יחל דברו, ר"ל דברו של ה' לא יהא חולין וקל בעיניו, ואז מהני לו נדר ושבועה, ככל היוצא מפיו יעשה, שיקיים נדרו שהוציא מפיו לעשותו.
ולזה כיון דוד המלך ע"ה באומרו (תהלים קיט, קה): נר לרגלי דברך ואור לנתיבתי - אם דברי תורתך ומצוותיך הם לי נר ואור בכל דרכי, שאני זריז וחרד וזהיר לקיימם, אם הדבר כן, אז - נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך, מותר לי לישבע לקיים איזה מצוה, לסגור מסגרת, כי בודאי אקיימנה. נדבות פי רצה נא ה', אז יהיו נדריי ונדבותיי לרצון, וק"ל.
וזה כוונת התנא: עשה רצונו, בתחילה צריך שתעשה רצונו של הבורא ית"ש, דהיינו מצוותיו ותורותיו - כרצונך, כאילו היה זה רצונך. כדי שיעשה רצונך, ר"ל, נדריך שאתה נודר מרצונך ייעשו וייחשבו - כרצונו, כאילו היה זה רצון ומצוות הבורא ית"ש, ובודאי תקיים נדריך.
אבל אם רצונו של הקב"ה אינו שמור וסגור לפני רצונך או לפני הסתת אחרים המפתים אותך לעבירה - אשר על כן אתה רוצה לגדור בנדר או שבועה - אז מה יועיל המסגר הקטן של נדר ושבועה?
בטל רצונך בפני רצונו - צריך שתהיה במדרגה זו, שכנגד רצון השי"ת ותורתו ומצוותיו תבטל כל רצונך - כדי שיבטל רצון אחרים בפני רצונך, למען יועיל רצונך, דהינו גדר נדרך, לבטל רצון אחרים, הרוצים להדיחך.
* * *