לפרשת בהעלתך ולפרק שני
שלוש הדרכות למוכיח ומלמד דעת לאחרים
בהעלתך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (ח, ב).
איתא במדרש תנחומא (אות ב): זה שאמר הכתוב (ישעיה מב, כא): ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.
נ"ל הכוונה ע"פ מה שהביא רש"י ז"ל על מלת בהעלתך ג' פירושים, וזה לשונו:
בהעלתך - על שם שהלהב עולה כתוב בהדלקתן לשון עלייה, (דבר אחר) שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. ועוד דרשו רבותינו, מכאן שמעלה היתה לפני המנורה, שעליה הכהן עומד ומטיב.
הרי לנו ג' פירושים במלת "בהעלתך" - ומצינו הרבה מקראות בתורה דנקטי לישנא דמשתמע לכמה כוונות, ויש לדרוש ממנה דרשות שונות - ובאמת כן הוא חפצו ורצונו של הבורא ית"ש, אשר נתן לנו את תורתו הקדושה בלשון האומר דרשני, למען נוכל לדרוש בו דרשות שונות, וכל המרבה לדרוש בה הרי זה משובח.
אך יש בזה תנאי כפול ומכופל, כמו שפירש הגאון מהר"א פלעקלעס בספרו עולת החודש, על פסוק (איכה ב, יד): נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא גילו על עוונך להשיב שבותך ויחזו לך משאות שוא ומדוחים - ואמר הוא ז"ל, כי ג' מדרגות יש בדורשי הפסוקים בדרשות שונות:
יש מהם, שמכוונים בדרשתם אל נקודת האמת, לכווין לאמיתה של כוונת הפסוק. ויש מהם, אשר הגם כי אינם יכולים לכווין אל האמת, מכל מקום דבריהם הם דברי טעם ושכל טוב, חדודים ושנונים, תתענג בהם אוזן שומעת. ויש, שגם זאת אין בהם, אבל הם מכוונים לשמים בדברי מוסר, ואם גם אינם מכוונים באמיתת קרא הנדרש כלל - בכל זאת מותר לעשות כן, אם הכוונה להמשיך הלבבות אל עבודת הבורא ית"ש בדברי מוסר ותוכחה היוצאים מן הפסוקים אשר הם דורשים שלא כעניינן - כן צריך להיות עכ"פ בענין דרשות של הכתובים.
אמנם, נביאי השקר אשר עליהם מקונן ירמיה הנביא, כל ג' המדרגות הללו נכחדו מהם, כי - נביאיך חזו לך שוא, ר"ל שאינו מכוון אל האמת, ותפל, גם אינו דבר טעם ושכל, אבל הוא כתפל מבלי מלח. ולא גילו על עוונך להשיב שבותך, וגם אין תוכן עניינם להוכיח במישור ולייסר שובבים, בדברי תוכחה ומוסר להחזירם למוטב, אבל אדרבה היו מאשרים מתעים, להדיחך מעם ה' ותורתו. ויחזו לך משאות שוא ומדוחים, לא רק שלא כיוונו לאמת, ואשר פיהם דיבר שווא, אבל גם היו דבריהם להדיח בנ"י מאמונתם ותורתם ושלמותם - כן מקונן הנביא ירמיה על נביאי שקר שבדורו.
היוצא מזה, כי האמנם יש לדרוש מקראי קודש לכמה פנים, אך בתנאי שתהיה הכוונה לאיזה מוסר תוכחת חיים. והנה בג' דרשות שהביא רש"י ז"ל על מלת בהעלתך, יש בכל אחת מהם מוסר השכל:
א. שלא די במה שהוא לבדו לומד תורה ועוסק במצוות לעשות רצון קונו, אבל צריך גם ללמד אחרים לעשות כן - לכן כתיב לשון בהעלתך - שצריך להעלות גם אחרים ולהלהיב בליבם אור תורה ונר מצוה, וזאת כוונת רש"י: על שם שהלהב עולה כתוב לשון עלייה בהדלקתן, ר"ל, שהמלמד אחרים, הוא עושה שלהב נר מצוה ואור תורה עולה, לכן כתיב לשון בהעלתך את הנרות, ולא כתיב "בהדלקתך".
ב. המלמד אחרים, צריך לזרזם שיעבדו את ה' ויעסקו בתורה ובמצוות בלי שום פניה, רק לשם שמים. ואם גם בתחילה עושים שלא לשמה, לא יניח ולא ירפה ללמדם ולחנכם ולחכמם, עד כי יביאם מתוך שלא לשמה לשמה (עפ"י פסחים נ:), וזהו: שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה, שלא ירפה מלהוסיף ולהדליק, עד שיצליח בידו להעלותם למדרגה שתהא שלהבת אור התורה ונר המצוה - עולה מאליה - דהיינו בלי שום פנייה, רק לשם שמים.
ג. המלמד לאחרים, צריך שיתנהג הוא בדרכי הפרישות יותר מאחרים, שיהא הוא נזהר אף בדברים שהוא מורה היתר לאחרים - כי צריך שהמדריך רבים יהיה במדרגה מעולה על העם במעלה יתירה עליהם - כי ע"י כך יזכה שיקבלו מוסריו, ולא יטו עורף לתוכחתו, יען כי רואים שהוא מחמיר על עצמו עוד יותר. ועכ"פ ישמעו מה שהוא מורה להם לשמור ולעשות, כדת וכדין, כשיראו שהוא עושה לפנים משורת הדין.
וזה כוונת מה שאמרו חכמים לפרש לשון בהעלתך - מעלה היתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומטיב - ר"ל, שהכהן המדריך רבים, צריך שיהיה במעלה ובמדרגה אחת גבוה מן העם אשר הוא רוצה ללמדם, דהיינו שצריך להעלות עצמו בזריזות ובזהירות ופרישות יתירה במדרגה גבוהה מאחרים, אם חפץ ללמד אחרים ולהטיב אותם!
כל אלה הדרשות הן יוצאות מן לשון הכתוב "בהעלתך", דמדלא כתב "בהדלקתך", ע"י כך נוכל לדרוש בה דרשות שונות המכוונות למוסרים שונים. וזאת כוונת המדרש: בהעלתך, זה שאמר הכתוב: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, ר"ל, אל נחשוב כי לא נכון לדרוש דרשות שונות כאלה, אדרבה - ה' חפץ, כן הוא חפץ הבורא ית"ש ורצונו, למען צדקו - אם הכוונה למען מוסר וצדק, להדריך להיטיב ולהשכיל - יגדיל תורה ויאדיר - אז מותר וגם ראוי להגדיל ולהרבות ולהאדיר דרשות הפסוקים ולהרחיב ביאורם, והבן.
ועפ"י דרשות אלו נבוא לבאר המשך הבבות של המשנה הראשונה בפרק שני של פרקי אבות:
רבי אומר, איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם - כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם. והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. והסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה - דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין.
בבא ראשונה: איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם, ר"ל, שלא די במה שהוא לבדו לומד תורה ועוסק במצוות - שהיא תפארת לעושה - אבל צריך ללמד ולהדריך אחרים לעשות כן, וזהו שאמר התנא: ותפארת לו מן האדם, דהיינו מה שמדריכם ומלמדם.
ואח"כ הזהיר התנא: והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, ר"ל שידריכם לקיים המצוות לשם שמים, ולא יען שמצפים למתן שכר, כי העושה משום שמצפה למתן שכר, מפסיד ערך המצוה. וזהו שאמר: הוי מחשב הפסד מצוה, כמה אתה מפסיד ערך המצוה, כנגד שכרה, אם אתה שם לנגד עיניך, [בעת עשיית המצוה], את שכרה. ושכר עבירה, ר"ל שכר פרישה מן העבירה, כנגד הפסדה, הפסד ערך הפרישה מן העבירה, [אם הכוונה איננה לש"ש], לכן תעשה רק לשם שמים, בשלהבת העולה מאליה.
ובבבא האחרונה הזהיר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, שצריך המדריך ומלמד לאחרים שיתעלה בפרישות יתירה, ולא יבוא להכשל אפילו לידי עבירה - ר"ל אפילו מה שהוא "יד לעבירה" - דהיינו שאפילו החומרות היתרות והגדרים, יהיה זהיר בהם, כי תמיד יסתכל למעלה, לעלות למעלה. וזהו שאמר התנא: דע מה למעלה ממך, שצריך להעלות עצמו במדרגה גבוהה מאחרים, בשביל - עין רואה - העינים הרואות את מוריהם, ואוזן שומעת, ואוזניהם השומעות דבריו לאמר זה הדרך לכו בה (עפ"י ישעיה ל, כא), כי רק אז יעשו דבריו עליהם רושם, אם יראו כי הוא עושה לפנים משורת הדין, במדרגה גבוהה עליהם.
כמו שאמר החכם שלמה המלך ע"ה (משלי טו, כד): אורח חיים למעלה למשכיל, מי שהוא משכיל, מלמד אחרים, צריך שיהיה אורח חיים שלו במדרגה מעולה למעלה למעלה, למען סור משאול מטה, ר"ל, כדי שיוכל להיות מזכה רבים, שאין חטא בא על ידו, וימלט נפשו מיד שאול (עפ"י תהילים פט, מט). כי מי שמלמד ומורה דרך לאחרים, אחריות וחומר הרבה מוטל עליו, לכן הזהר מאד ותדע כי וכל מעשיך בספר נכתבים, ממך יראו ויעשו מה שנכתב בספר התורה - גם אם לא יעלו למדרגתך הגבוהה, עכ"פ יהיה זה פרי מעשיך, שיעשו עכ"פ מה שכתוב בתורה - למען סור משאול מטה, מה שאתה רוצה להשיג מהם, שעכ"פ לא יחטאו, יהיה אם יראו כי אורח חיים שלך למעלה למעלה, במדרגה שעליה אתה עומד ומיטיב אחרים.
כי ה' חפץ, רצונו של השי"ת - למען צדקו - למי שרוצה להצדיק ולזכות אחרים, יגדיל תורה ויאדיר, שיגדיל ויאדיר תורתו ודרכו והילוכו בקודש, ואז יעלה בידו לזכות את אחרים, והבן.
*
המדריך לרבים, צריך שיתעלה
למדרגה גבוהה יותר משומעי לקחו(65*)
רבי אומר, איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושה, ותפארת לו מן האדם וכו' רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה וגוררת עוון וכו' עד סוף המשנה (משניות א_ב).
ונ"ל לבאר עפ"י פירוש רש"י בשם דרשות חז"ל: בהעלתך את הנרות - שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה. ועוד דרשו רבותינו, מעלה היתה לפני המנורה, שעליה הכהן עומד ומטיב.
וצריך ביאור, למה ציוה השי"ת לעשות המנורה כ"כ גבוהה, שהיה צריך לעשות לה מעלה גבוה ג' טפחים, ולמה לא נעשית נמוכה בג' טפחים, ולא היה צריך מעלה?
ואמרתי הבחינה, כי כל איש אשר פקודתו ללמד גם אחרים, ולהדריכם בדרך נכוחות, צריך ליזהר בעצמו ולקיים כל מה שרוצה ללמד לאחרים - למען "והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל, כ) - אמנם לא די לו שגם הוא יעמוד על המדרגה אשר הוא רוצה להעמיד אותם בו, אבל הוא צריך לעמוד על מדרגה גדולה, למעלה ממה שרוצה להדריך אותם לעמוד בה. כגון האב שרוצה להדריך וללמד את בניו, או הרב הרוצה ללמד ולהדריך בני עדתו את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, אם הוא רוצה שהם יעמדו רק על דיני התורה, ויתנהגו על פי שורת הדין וההלכה - צריך שיתנהג הוא לפנים משורת הדין בחומרות יתירות, ואז יצליח בידו שיעמדו הם עכ"פ בשורת הדין, וכתורה יעשו.
כי הנסיון מעיד, כי הבנים נזורו אחור, נופלים ממדרגת אבותיהם, וגם בני העדה אינם עולים למדרגת הרב. כי שמענו בני יראים ושלמים אומרים: אין צריך שנהיה אנחנו במדרגה הגדולה והמעולה כאבותינו, שהם מן דור הישן, ויכלו להזהר בכל מה שצריך להזהר. לא כן אנחנו בדור הזה, שנשתנו ענייני החיים, די לנו אם נגיע קרוב להם ולא כמוהם ממש, ואם נהיה פחות במדרגה אחת מהם ונגרע מעבודתם, אין חטא, ולא ימצאנו עוון! וכן בני העדה עונים ואומרים: הלא אין אנו רבנים שנתנהג בזריזות כ"כ כמוהם!
כן שמענו דוברים בזמן הזה - ולכן, אם האבות או הרבנים רוצים לפעול ולהעמיד את בניהם או את בני העדה על מדרגת שורת הדין, צריך שיעמדו הם עכ"פ מדרגה אחת למעלה, ויתנהגו בחומרות ובזהירות לפנים משורת הדין, ואז גם אם לא יעלו בניהם או בני העדה למדרגתם ממש, עכ"פ יקרבו סמוך להם במדרגה, דהיינו במדרגת שורת הדין.
וכזאת השבתי לאנשים אשר שאלו אותי, למה הרב מסגף את עצמו ומתנהג בחומרות - שלא לאכול דבר שצריך בדיקה [מתולעים] וגם לא מצה שרויה בפסח, וגם אינו מעשן סיגר ביום טוב ומתענה כל התעניות שמתענים בהם הת"ח. האין די בדור חלוש הזה להתענות תעניות של חובה, והלא מותר לעשן ביו"ט ולאכול מצה שרויה, וחזרת וכרוב ע"י בדיקה, ולמה מסגף הרב את גופו בחומרות יתירות כאלה? והשבתי, כי ידעתי, כי בני ובנותי ובני עדתי לא יעלו למדרגתי, אמנם אם יזכרו כי אני לא אכלתי דבר שצריך בדיקה וכו' מפני חשש איסור, עכ"פ יזהרו הם שלא לאכול איסור, ואם אני אינני מעשן סיגר ביו"ט מפני חשש כיבוי וכדו', עכ"פ יזהרו הם לבלתי עשות כן בשבת ח"ו, ואם אני סיגפתי עצמי בתעניות שאינן חובה, עכ"פ יתענו הם כל תעניות_חובה, והנסיון מעיד כי כן הוא.
וזו כוונת מה שדרשו חז"ל על הפסוק (ויקרא כא, א): אמור ואמרת - להזהיר גדולים על הקטנים (יבמות קיד.), שצריך שיתנהגו הגדולים בזהירות וחומרות יתירות, בשביל שיוכלו לפעול לטוב וללמד להועיל, לקטנים מהם במדרגה.
על כן לא אמר הכתוב "בהדלקתך", כי אי אפשר להדליק נר איש וביתו (עפ"י שבת כא:) - מהנר הרוחני והנפשי שלו, ושיהיו במעלה ומדרגה שוה. אבל אמר הכתוב: בהעלתך את הנרות, וכדרשת חז"ל: מעלה היתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומטיב, הכוונה, אם הכהן, דהיינו מי שפקודתו להדריך וללמד אחרים - כגון האב או הרב - יעלה במדרגה ובמעלה אחת למעלה, אז יוכל לפעול להיטיב את הנרות הרוחניות של אחרים, להעמידם בדרך הטוב והנכון. ולזה רמזה המעלה לפני המנורה - כי מורה הדרך צריך לעלות במדרגה אחת, עכ"פ, על אותם שרוצה להדריכם וללמדם.
וזה כוונת המשנה: רבי אומר, רבי יהודה הנשיא, לפי שנקרא רבן של ישראל ללמדם תורה ולהורות להם דרך ילכו בה, אמר: איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושה, ר"ל, שצריך בתחילה שהוא בעצמו יזהר ללמוד ולשמור ולעשות לקיים תורה ומצוות, דהיינו תפארת לעושה, ואח"כ ישתדל ללמד לאחרים - ותפארת לו מן האדם - שידריך גם אחרים בדרך התפארת, בתורה ובמצוות.
אמנם אם רוצה לפעול ללמד ולהדריך אחרים, אין די לו במה שהוא מקיים תורה ומצוות חמורות, כי צריך לעלות במעלה ובמדרגה עליהם, לכן המשיך התנא ואמר בלשון נוכח: והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, ר"ל, אתה הרב ומורה, צריך שתהיה זהיר במצוה קלה כבחמורה, בזהירות יתירה ובמדרגה מעולה, והבן (עיי' לעיל פר' אמור ולפרק רביעי עמ' תצא).
ועפ"ז בארתי גם את המשנה השניה: רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ - הכוונה כי הארץ מתנועעת בכל יום על צירה, ועוד היא מתנועעת ומהלכת מדי שנה בשנה, ומקפת את דרך י"ב מזלות (עיין בפירוש סלת למנחה דבר נחמד בזה(66*), כן האדם השלם, מתנועע להשלים עצמו, ואח"כ משתדל להשלים אחרים ללמדם תורה ומצוות, וזה כוונת תלמוד תורה עם דרך ארץ, ר"ל כהליכת הארץ בדרכה.
שיגיעת שניהם משכחת עוון - הכוונה כמו שאמרו חז"ל במשנה (אבות פ"ה מי"ח) כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו - ולכן האדם השלם אינו לומד ועושה רק לעצמו, אבל גם מלמד לאחרים לשמור ולעשות, ועי"ז אינו בא לידי חטא, שיגיעת שניהם משכחת עוון, והבן.
וכל תורה שאין עמה מלאכה - ר"ל ללמד אחרים, שזאת נקראת מלאכה אצל בעלי תורה שתורה אומנותם - סופה בטלה, כאשר יגיע לו סוף כל אדם, דהיינו במותו, בטלה תורתו, ואין שפתותיו דובבות בקבר כמו המלמד אחרים (כדאיתא ביבמות צז.), וגוררת עוון, שתורתו אינה מגינה עליו מפני החטא.
וכל העוסקים עם הציבור, יהיו עוסקים עמהם לשם שמים, ר"ל, שהמדריך אחרים, צריך שתהא כוונתו לשם שמים, ולא מפניית הכבוד או פנייה אחרת, ולזה כיוונו חז"ל ופירש"י: בהעלתך את הנרות, שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה, מאליה דווקא, דהיינו לימוד לשמה, ולא לפנייה אחרת, והבן כי קיצרתי.
* * *