לפרק רביעי ולפרשת קרח
הזריזות וההידור בקיום המצוה מעידים על הכוונה לשם שמים
בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה כבחמורה, ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה (משנה ב).
הדקדוקים עיין במדרש שמואל, ואקדים לבאר דברי הפסוקים בסוף פרשתנו (יח, כו_כז):
ואל הלויים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר. ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. כן תרימו גם אתם תרומת ה' מכל מעשרותיכם אשר תקחו מאת בני ישראל ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן. מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה' מכל חלבו את מקדשו ממנו. ואמרת אלהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללויים כתבואת גורן וכתבואת יקב.
הנה הרבה כפל לשונות יש בפסוקים הללו:
כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר - מכל מעשרותיכם אשר תקחו מאת בני ישראל; כן תרימו גם אתם את תרומת ה' - מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה'; מכל חלבו - בהרימכם את חלבו; ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב - ונחשב ללויים כתבואת גורן וכתבואת יקב; והדברים מפליאים, שהכתוב הרבה להכפיל דברים פעמיים.
ונראה הכוונה, כי בודאי הישראל העובד אדמתו - חורש וזורע, מעדר ומנכש בזיעת אפו, עושה כל מלאכת ועבודת הארץ, עד כי יקצור ויטחון ויאפה ויאכל לחם - הנה אם איש ישראל זה, נותן מתבואת שדהו וכרמו תרומה לכהן ומעשר ללוי, ושאר מתנות כהונה ומתנות עניים, בודאי עושה כן לשם שמים, לקיים מצות הבורא יתברך שמו. כי לולא מצות הבורא יתברך שמו, למה יתן מפרי עמלו ויגיע כפו ותבואת זיעת אפו לאחרים, אלא ודאי רק לקיים מצות הבורא ית"ש.
אבל הלוי אשר לא עמל ולא יגע במעשרות, אשר יקח מן הישראל, אבל מתנה הוא לו עפ"י מצות הבורא, נקל לו ליתן ממעשרותיו תרומת מעשר לכהן - כי בלא עמל ויגיעה, ובלא מחיר כסף באו לו עפ"י מצות השי"ת, ולמה יקשה בעיניו לקיים מצות השי"ת, ליתן לכהן את הראוי לו עפ"י מצות הבורא ית"ש? א"כ, אין מצוותו קשה כל כך לקיימה, כמו לישראל המקיים מצות נתינה, ואין למתנות כהונה המוטלות על הלוי ערך גדול כל כך, כמו גבי ישראל הנותן - כן הסברא נותנת.
ועתה, במה יוודע איפה, כי הלוי עושה מצוה לשם שמים כמו הישראל, ובמה תיקר מצות הלוי ותהא חשובה מתנתו, כחשיבות מתנות כהונה של ישראל?
ואען ואומר - כי אם הלוי חש וממהר וזהיר וזריז ורץ ויגע, לקיים מצות מתנות כהונה בעתו ובזמנו תיכף ומיד, למען לא יאחר, ועוד שהוא מהדר ליתן מתנותיו מן העידית, משופרי דשופרי, מן המובחר שבפירותיו ובתבואותיו - על ידי זה גם מתנות כהונה של הלוי יקרה חשיבותם ומעלתם. כי הזהירות והזריזות וההשתדלות ליתן מן המובחר והיפה, אות הוא על כוונתו ומחשבתו הטהורה לשם שמים, רק למען מצות הבורא ית"ש, ולא בשביל שנקל עליו הדבר לעשותו, יען לא עמל בו.
וזה כוונת הפסוקים: ואל הלויים תדבר - אתם הלויים, אשר לא בעמל ידיכם וזיעת אפכם תתנו מתנות כהונה, אבל - כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם, כי המעשר בא לכם במתנה על פי מצותי, בלא עמל ויגיעה, בכל זאת - והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר - תהא מתנת כהונה שלכם תרומת ה', לשם שמים, ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב, ר"ל, ונתינתכם תיחשב כערך התרומה שנותנים בנ"י מן הגורן ומן היקב, פרי עמלם ויגיעם וזיעת אפם.
ועתה מבאר הפסוק, במה יוודע איפה, ובמה יהיה ניכר הדבר הזה, ואמר במעלה האחת - כן תרימו גם אתם תרומת ה', מילת כן מורה על נכון וזריזות המעשה תיכף ומיד בלי איחור, וזה אמרו: כן תרימו וכו' מכל מעשרותיכם אשר תקחו מאת בני ישראל, ר"ל, יען כי מעשרותיכם באו לכם בלי עמל ויגיעה, לכן צריך שתתנו מעלה וחשיבות למתנות הכהונה שלכם, ע"י הזריזות והזהירות בהם.
והמעלה האחרת, מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה' מכל חלבו, את מקדשו ממנו - ע"י שתתנו את חלבו, את היפה והמובחר שבו - ואמרת להם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללויים כתבואת גורן וכתבואת יקב, ע"י שאתם נותנים משופרי דשופרי, עי"ז מתנת כהונה שלכם נתעלית במעלה ויקרת ערך, כערך תרומתם של ישראל הנותנים מתבואת גורן ומתבואת יקב, מיגיע ועמל כפיהם, [ובזה נתיישבו הדקדוקים], וד"ל.
וזאת כוונת התנא: בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה - ר"ל, כי הריצה והזהירות למצוה, היא גופא למצוה תחשב. ועבירה גוררת עבירה, הריצה והזהירות לעבירה, היא גופא לעבירה תחשב.
ועוד, ששכר מצוה מצוה, מה שמפריזין למצוה מן המובחר לקנות אתרוג יפה ותפילין מהודרים וכדומה, זה עצמו למצוה תחשב. ושכר עבירה עבירה, ומה שמפריזין לעבירה, היא גופא לעבירה תחשב, וד"ל.
*
כל מצוה פעולתה כפולה ונחשבת לשתי מצוות
באופן אחר בארתי משנה זו, על פי דברי דוד המלך ע"ה (תהלים סב, יב_יג):
אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי כי עוז לאלקים, ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.
ואמרתי הכוונה, בהקדם מאמר חז"ל (איכה רבתי א, לג): בזמן שישראל עושין רצונו של הקב"ה, מוסיפין כח בגבורה של מעלה, כד"א (במדבר יד, יז): ועתה יגדל נא כח ה'.
עוד יש להקדים, כי מה שאנו גורמים שהקב"ה הטוב והמטיב, יכול להיטיב עמנו וליתן לנו שכר טוב, על קיום המצוות - היא גופא מצוה, וזהו שאמרו: ששכר מצוה מצוה, ר"ל, במה שאנו גורמים שהקב"ה נותן שכר מצוה, גם בזה אנו מקיימים מצוה, וכביכול אנו עושים בזה חסד עם הקב"ה הטוב ורב חסד.
וזה כוונת הפסוק: אחת דיבר אלקים שתים זו שמעתי, במצוה אחת שדיבר וציוה הקב"ה אנו מבינים לקיים ב' מצוות:
א. כי עוז לאלקים - דעי"ז אנו מוסיפים עז וכח בפמליא של מעלה, והעושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד לפני הקב"ה.
ב. ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו - כי אנו גורמים שהקב"ה רב חסד משלם שכר טוב לעושי מצוה, והיא גופא מצוה מאיתנו וכביכול חסד כלפי שמיא. וכן לגבי עבירה, העונש מן השמים שאנו גורמים, היא גופא עבירה, והבן.
וזאת כוונת התנא: הוי רץ למצוה קלה, השתדל לקיים כל מצוה אפילו מצוה קלה, ובורח מן העבירה אפילו קלה, והטעם - שמצוה גוררת מצוה, כי במצוה שתקיים, לא רק מצוה זאת בידך, אבל גורמת לך עוד מצוה אחרת. ועבירה גוררת עבירה, וכן אם תעבור עבירה, לא רק העבירה הזאת אתה עובר אבל עוד אחרת.
והדר קא מפרש הענין: ששכר מצוה מצוה, ושכר עבירה עבירה, כי מה שאנו גורמים שהקב"ה יוכל לשלם שכר מצוה, זה עצמו - מצוה. וכן בעבירה, במה שאנו גורמים שהקב"ה מעניש על העבירה, זו גופא עבירה, וד"ל (ע"ע במש"כ רבינו להלן פרשת עקב עמ' תקצג).
* * *
פרשת חוקת
דרוש בענין "צדיק ורע לו רשע וטוב לו"
לפרק חמישי ולפרשת חוקת
עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו - שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שהביא עליהם את מי המבול. עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו - שכל הדורות היו מכעיסין ובאים, עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם. עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו ע"ה (משניות ב_ג).
המשך משנה זו למשנה הקודמת - בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות - ביארתי עפ"י דברי פסוקי פרשתנו (כא, כז_לא):
על כן יאמרו המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון. כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון אכלה ער מואב בעלי במות ארנון. אוי לך מואב וכו' ונירם אבד חשבון עד דיבון ונשים עד נופח אשר עד מידבא. וישב ישראל בארץ האמורי.
ובגמרא במסכת בבא בתרא (עח:): תניא אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים בואו חשבון, המושלים - אלו המושלים ביצרם. בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. תבנה ותכונן - אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא וכו'.
ונירם - אמר רשע, אין רם. אבד חשבון - אבד חשבונו של עולם. עד דיבון - אמר הקב"ה, המתן עד שיבוא דין. ונשים עד נופח - עד שתבוא אש שאינה צריכה ניפוח. עד מידבא - עד שתדאיב נשמתם. ואמרי לה, עד דעביד מאי דבעי, עיי"ש.
ונראה הכוונה, עפ"י החקירה הישנה בענין שכר ועונש, הלא עינינו רואות כי צדיקים ותמימים סובלים יסורים, ושרויים בצער ועוני, ורשעים וזדים יושבים בשקט ושלוה, ומצליחים בדרכיהם ומעשיהם - והיא הקושיה הישנה אשר הקשה משה רבינו ע"ה (שמות לג, יח): הודיעני נא את דרכיך, ודרשו חז"ל (ברכות ז.): מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו? וכן דוד המלך ע"ה אמר (תהלים עג, ב_ג): ואני כמעט נטיו רגלי כאין שופכו אשורי כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה וגו'. וכן ירמיה הנביא אמר (יב, א): מדוע דרך רשעים צלחה שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד? - ומפני זה פקרו הרבה אפיקורסים ואמרו כי אין דין וחשבון, אין שכר ועונש, אין הקב"ה משגיח בתחתונים, בל ידרוש אין אלקים כל מזימותיו יחילו דרכיו בכל עת מרום משפטיך מנגדו וכו' (תהלים י, ד_ה).
אמנם, אין להרהר אחרי מידות הקב"ה, וכמאמר חז"ל על הפסוק בריש פרשתנו: זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר - גזרה היא מלפני, אין לך רשות להרהר אחריה, לכן אין להרהר לידע דרכי משפטיו (עיי' משל נחמד באוהל יעקב), בכל זאת, להשיב לאפיקורסים, אציע ד' תירוצים על קושיה זו ואלה הם:
א. מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים צב, ח): בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און - הוא כדי - להשמדם עדי עד. וכמו שאמר הכתוב בתורת משה (דברים ז, י): ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. כי הקב"ה משלם לרשעים בעוה"ז מה שעשו איזה טוב, ומשפיע להם ברכתו בעוה"ז, למען טורדם מן טוב עוה"ב, ולהורידם לשחת ואבדון לעולם הבא. ולצדיקים מעניש הקב"ה בעוה"ז מה שחטאו או עוו, כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז, כ), וממרק עוונותיהם ע"י יסורים בעוה"ז, למען הנחל להם טוב עוה"ב, נחלה בלי מצרים.
נמצא, כי מה שסובלים הצדיקים צער ויגון בעוה"ז, הוא לטוב להם בעוה"ב. ומה שמגיע לרשעים טוב ושפע בעוה"ז, הנה זה לרעתם בעוה"ב.
ב. כי אילו היה הקב"ה מעניש תיכף ומיד לרשעים בעוה"ז ומשפיע טובה לצדיקים בעוה"ז, אז מי פתי יסור מדרכי השי"ת לעבור על מצוותיו? נמצא, כי תתבטל הבחירה החופשית, לעשות את הטוב ולסור מן הרע, למען עשות רצון הבורא ית"ש. אבל נהיה כמוכרחים לבחור בטוב ולמאוס ברע, מפני יראת העונש, כאשר נראה כי - חטאים תְּרַדֵּף רעה (משלי יג, כא) וזרועות רשעים תשברנה (תהילים לז, יז) וצדיקים ישמחו ויתענגו בכל הטוב. והקב"ה חפץ כי נבחר בטוב ונסור מרע למען שמו, ולא לקבל פרס או מיראת עונש בעוה"ז.
וכן אמר דוד המלך ע"ה (שם צב, י): כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און - כי אם לאויבי ה' יגיע עונש ואבדון בעוה"ז, אז ממילא יתפרדו כל פועלי און, ולא יזידו לעשות רע, מפני יראת העונש, ותתבטל הבחירה החופשית. לכן, השי"ת בחכמתו אינו מעניש את כל הרשעים בעוה"ז וגם אינו נותן שכר טוב לצדיקים בעוה"ז, למען לא נהיה מוכרחים ולא תתבטל בחירתנו החופשית, ונוכל לבחור בטוב או ברע כרצוננו, מדעת עצמנו ובחירת נפשנו הטוב. לכן, יש צדיק ורע לו, צדיק וטוב לו, רשע וטוב לו רשע ורע לו, והבחירה חופשית.
ג. הקב"ה הוא ארך אפים, מאריך אף לרשעים, ונקה לא ינקה, ואם אנו רואים רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן (עפ"י תהלים לז, לה), בכל זאת לא ניקה עדיין מעונש אף לא בעוה"ז - כי בסופו או סוף סופו, תבואהו שואה ושבר, ויעבור והנה איננו (שם).
וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים עג, ג_יט): כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה, כי אין חרצובות למותם ובריא אולם וכו' יצא מחלב עינימו עברו משכיות לבב, ימיקו וידברו ברע עושק ממרום ידברו וכו' ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון, הנה אלה רשעים ושלוי עולם השיגו חיל וכו' עד אבוא אל מקדשי א_ל אבינה לאחריתם, אך בחלקות תשית למו הפלתם למשואות, איך היו לשמה כרגע וכו' - כי הקב"ה מאריך אף, אבל סוף הפורענות לבוא עליהם.
ד. לפעמים הקב"ה משפיע לרשע שפע רב למען יצבור ויאסוף הון ועושר, ואח"כ ינחול את כל זה אדם כשר וצדיק, כמו שאמר שלמה המלך ע"ה בקהלת (ב, כו): ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלקים. וכן אמר איוב (כז, טז_יז): אם יצבור כעפר כסף וכחומר יכין מלבוש, יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלוק. כן היה בביזת מצרים, שהעושר שאספו ואצרו המצרים, בא לבני ישראל. וכן ההון והעושר שאסף המן הרשע, בא לידי מרדכי הצדיק. וכן דרשו חז"ל (ילקוט שמעוני קהלת תתקסח) על הפסוק הנ"ל: ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס - זה נמרוד, זה אבימלך, זה לבן. לתת לטוב לפני האלקים - זה אברהם, זה יצחק, זה יעקב, עיי"ש.
וכן סיחון כבש את חשבון ולכדה מיד מואב, למען יוכלו בני ישראל ללכדה ממנו, כי עמון ומואב טהרו בסיחון (חולין ס:).
ועוד יש תירוצים הרבה על הקושיה מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו. והעיקר, כי אם נצרף משפט עוה"ז ומשפט עוה"ב יחד, אז נראה, כי - צדיק ה' בכל דרכיו (תהילים קמה, יז), הצור תמים פעלו, צדיק וישר הוא (דברים לב, ד), וכמו שאמר דהע"ה (תהלים יט, י): משפטי ה' אמת צדקו יחדיו - דין עוה"ז ועוה"ב יחדיו - צדקו ביושר ואמת.
וזה כוונת הפסוקים עם דרשות חז"ל: על כן יאמרו המושלים, אלו המושלים ביצרם - שהם בעלי בחירה חופשית, וכמו שכתבתי באות ב' - בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, את הדין והחשבון שעושה הקב"ה בצדיקים וברשעים - שאנו רואין ההפך, כאילו ח"ו אין דין וחשבון, כי צדיק ורע לו, רשע וטוב לו - ועל זה אמר: בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה, בואו ונחשב מה הוא ההפסד של עוה"ז, כנגד השכר המגיע לצדיקים בעוה"ב, רב טוב הצפון להם שם. ומהו שכר עבירה בעוה"ז, אשר כאין נחשב הוא נגד הפסדה בעולם הבא - להשמדם עדי עד, להאבידם לנצח שם. תבנה ותכונן - אם אתה עושה כן, תבנה בעוה"ז ותכונן לעוה"ב, ר"ל, אם אתה מחשב כן, הפסד עוה"ז כנגד שכר עוה"ב ושכר עוה"ז כנגד הפסד עוה"ב, תבין ותראה כי משפטי ה', דין עוה"ז ועוה"ב יחדיו, הם אמת וצדק, וכתירוץ אות א'.
ומפרש הפסוק עוד טעם האחר: כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון אכלה ער מואב בעלי במות ארנון, ר"ל, כי לכן היה צריך לסיחון לכבוש את מואב, וללכוד חשבון ועריה ממנו, אוי לך מואב אבדת עם כמוש וכו' ונירם אבד חשבון עד דיבון ונשים עד נופח וכו' - וישב ישראל בארץ האמורי - למען נוכל אנחנו לכבוש אותם, להשיב וליקח הארץ מידם ולירש אותה, לשבת ישראל בערי האמורי, וכמו שנאמר: יכין וצדיק ילבש, ליתן לטוב לפני האלקים, ועמון ומואב טהרו בסיחון כנ"ל, וכתירוץ אות ד'.
וזה כוונת הדרש: ונירם אבד חשבון וכו' מהו ונירם - אמר רשע אין רם. אבד חשבון - אבד חשבונו של עולם, כי הרשעים אומרים: אין הקב"ה משגיח על העולם התחתון, ואין דין וחשבון ושכר ועונש, כי הלא עינינו רואות, כי צדיק ורע לו רשע וטוב לו! מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע - ואינם מאמינים כי - את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלוקים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם (קהלת ג, טז), כי שם, בעוה"ב, ישפוט אלקים את הצדיק ואת הרשע, ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו.
עד דיבון - אמר הקב"ה המתן עד שיבוא דין, כי הקב"ה מאריך אף, אבל סוף הפורענות לבוא באחריתו, וכתירוץ אות ג'. ונשים עד נפח - עד שתבוא אש שאינה צריכה ניפוח, עד מידבא - עד שתדאיב נשמתן, ר"ל, אף אם אין מגיעו עונש ופורענות בעוה"ז עד סוף חייו, יגיעהו העונש בעוה"ב, בגיהנום שהיא אש שאינה צריכה ניפוח, ושם תדאיב נשמתן.
ואמרי לה, עד דעביד מה דבעי, ר"ל, הקב"ה משפיע לו טוב והון ועושר, יאסוף ויכין עד כי יבוא הזמן ויתננו לטוב לפני האלקים, והיינו עד דעביד הקב"ה מה דבעי - יכין וצדיק ילבש - כמו שנאמר סמוך לזה: וישב ישראל בארץ האמורי אשר לכד האמורי מאת מואב, בחשבון ובכל בנותיה, וכמו שכתבתי אות ד', והבן.
ועתה נבוא לפירוש משנתנו, דהנה בהמשנה הראשונה דפרקין שנינו: בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלוא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות - וקשה קושיה הישנה, הלא ראינו כי רשע וטוב לו וצדיק ורע לו, ואין מגיע עונש לרשע כרשעתו, ולא תשלום שכר טוב לצדיק וחסיד כמפעלו?
וע"ז תירץ במשנה ב': עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין, עד שהביא עליהם את מי המבול, וכמו שאמרו בגמרא הנ"ל: המתן עד שיבוא דין. וגם אם תתאחר הפורענות - סופה לבוא, וכתירוץ אות ג'.
ובמשנה ג' בא תירוץ אחר: עשרה דורות מנח ועד אברהם וכו', עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם, כי הקב"ה מניח לרשעים לאסוף ולכנוס, למען יכין רשע וצדיק ילבש, כמו אברהם אבינו שקיבל שכר כל העשרה דורות שהאריך הקב"ה להם, וכתירוץ אות ד'.
ובמשנה ד' בא תירוץ שהבאתי לעיל באות ב' לענין הבחירה, ועל זה רמז התנא בדבריו: עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו, שאע"פ שהגיעוהו רעב ויגון הרבה, בכל זאת לא הרהר אחרי דרכי הקב"ה, ובחר בטוב מרצון נפשו ואמונתו בה', שנאמן לשלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, וכתירוץ אות ב', והבן.
* * *